פסוק א
ממשלת ידו. שהוא מושל עליהם
וכל העמים. כי גם מעמים אחרים באו לעזרתו
עריה. רצה לומר הסמוכים לה
לאמר. מוסב על הדבר וגו' מאת ה' לאמר:

פסוק ב
ואמרת אליו. רצה לומר אליו לבד ולא יהיה עוד מי בדברך אליו:

פסוק ג
ובידו תנתן. ולא ימיתו אותך התופשים
ופיהו. של מלך בבל:

פסוק ד
לא תמות בחרב. כי גם נ"נ לא ימיתך:

פסוק ה
בשלום תמות. ארז"ל לאחר שמת נ"נ הוציאו לצדקיה מן המאסר ומת על מטתו
ובמשרפות. כמו ששרפו על אבותיך המלכים מטתן וכלי תשמישן כן ישרפו עליך כי כן היה הדרך לשרוף על המלכים כמ"ש ישרפו לו וגו' (דברי הימים ב טז)
והוי אדון. בעת יספדו אותך יאמרו הוי הוי על מיתת האדון
אני דברתי. ובוודאי תקום:

פסוק ז
הנותרות. מה שלא כבשם עדיין
אל לכיש. על לכיש ועל עזקה כי כולם כבשם ושחת מבצרם:

פסוק ח
לקרא להם דרור. ר"ל לקרא לעבדים ולשפחות דרור וכאשר יפרש במקרא שלאחריו:

פסוק ט
לשלח. עכשיו יפרש למי יהיה הדרור ומה היא ואמר לשלח כל איש את עבדו וגו' חפשים ולתוספת ביאור אמר לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש והוא מקרא מסורס ור"ל שום איש לא יעבוד עוד ביהודי אחיו אחר שעבדו שש שנים וכמשפט התורה:

פסוק י
וישמעו וגו'. רצה לומר קבלו על עצמן לשלח איש את עבדו וגו'
וישמעו וישלחו. קבלו על עצמן לשלוח וכן שלחום ולפי שארכו הדברים במה שאמר לשלח וגו' לכן חזר ואמר וישמעו וכן דרך המקרא:

פסוק יא
וישובו. אח"ז נתחרטו והחזירו את העבדים וגו', ותפשו בהם בחזקה להיות להם לעבדים ולשפחות:

פסוק יב
ויהי דבר ה'. זה הוא האמור בתחילת הענין הדבר אשר היה וגו' ולפי שארכו הדברים חזר לומר ויהי דבר ה':

פסוק יג
ביום הוציאי. בעת הוציאי וגו' ועל מעמד הר סיני יאמר שאז כרת ברית על כל המצות בכללן:

פסוק יד
מקץ. ר"ל מתחילה כי הראש יקרא קצה כמו הסוף
שבע שנים. לימי עבדותו וכאשר יפרש אחריו ועבדך שש שנים ואחר כך תשלחו חפשי
ולא שמעו. אל המצוה ההיא וחללוה:

פסוק טו
ותשובו. ואתם שבתם בתשובה היום וגו'
לרעהו. לעבדו העברי
אשר נקרא שמי עליו. כי נקרא בית ה':

פסוק טז
ותחללו את שמי. בעברכם על שבועת הברית
ותשובו. והחזרתם לקחת איש את עבדו וגו'
לנפשם. ללכת לרצונם
ותכבשו. ותפשתם בהם בחזקה:

פסוק יז
לקרא דרור. ר"ל להתקיים קריאת הדרור
הנני קורא לכם דרור. ר"ל אתן אתכם חפשים ממני להיות מופקרים אל החרב וגו' ולא אהיה עוד אדון עליכם למנוע אתכם מידיהם
לזעוה לכל ממלכות הארץ. ר"ל כולם יחרידו אתכם:

פסוק יח
אשר לא הקימו. כפל הדבר במ"ש
אשר כרתו לפני. וחוזר ומפרש שכרתו העגל לשני חלקים ועברו בין החלקים כי כן היה דרך כורתי ברית וכמ"ש בברית בין הבתרים ויבתר אותם בתוך וגו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה (בראשית טו) והוא היה שלוחו של מקום:

פסוק יט
שרי יהודה. והם שרי יהודה וגו' אשר עברו בין בתרי העגל:

פסוק כ
ונתתי. לפי שארכו הדברים חזר לומר ונתתי אותם
למאכל וגו'. כי לא יקברום על כי ירבו מאד
ולבהמת הארץ. לחית הארץ כי חיה בכלל בהמה:

פסוק כא
וביד חיל וגו'. הם האויבים ומבקשי נפשם והוא כפל ענין במ"ש
העולים מעליכם. אשר נסתלקו מעליכם בשמעם שבאו מצרים לעזור לכם כמ"ש וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים וגו' ויעלו מעל ירושלים (לקמן לז):

פסוק כב
הנני מצוה. ר"ל אעיר לבם
והשיבותים. אשיב לפה את חיל מלך בבל: