פסוק ב
מגלת ספר. הקלף קרוי מגלה וכשהיא כתובה קרויה מגלת ספר וקראה ע"ש סופה כי כשלקחה עדיין לא כתב בה וכן וטחני קמח (ישעיה מז)
אליה. כמו עליה
את כל הדברים. ארז"ל שזאת היתה מגלת איכה ומה שאמר את כל הדברים וגו' ר"ל שיזכיר בה את כל המאורעות רעות אשר ייעד מאז על ישראל ועל יהודה אשר כן באו וגם היעודים העתידים לבוא על כל האומות בעת יקח מהם נקמת עמו וכמ"ש תבא כל רעתם וגו' (איכה א) וכן נאמר שישי ושמחי בת אדום וגו' (שם ד) והדומים
מיום דברתי. רצה לומר כל היעודים אשר דברתי אליך מיום שהתחלתי לדבר אליך והוא מימי יאשיהו ועד היום הזה את כולם תזכיר בה:

פסוק ג
אולי ישמעו. ר"ל כשתזכיר במגלה ההיא כאלו כבר נעשו היעודים ההם אולי יתבוננו את כל רעה וגו' ויהיה תועלת בדבר למען ישובו כל איש מדרכו הרעה ואז אסלח לעוונם ולא תבוא אם כן הרעה ההיא:

פסוק ד
מפי ירמיהו. ר"ל ירמיהו אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב בספר
את כל דברי ה'. ר"ל כפי כל הענין אשר צום לו ה'
על מגלת ספר. מוסב על ויכתוב לומר שברוך כתבם על מגלת ספר:

פסוק ה
אני עצור. אני כלוא במאסר ולא אוכל לבוא בעצמי בבית ה' (כי גם יהויקים כלאו במאסר עם כי לא נזכר):

פסוק ו
את דברי ה'. רצה לומר הענין אשר צוה לו ה' וגם לפי שירמיה אמרם ברה"ק יקראו דברי ה' עם כי לא אמרם בנבואה ממש
ביום צום. כי אז יתקבצו שמה עם רב מירושלים ומערי יהודה:

פסוק ז
אולי. כשישמעו הדברים האלה אולי יכנע לבם ותפול תחנתם וגו'
אל העם. על העם:

פסוק ט
קראו צום. גזרו תענית והכריזו ברבים
כל העם בירושלים וגו'. ר"ל אנשי ירושלים ואנשי ערי יהודה אשר באו אז והיו בירושלים:

פסוק י
את דברי ירמיהו. מה שדבר ברוה"ק
בחצר העליון. היא עזרת כהנים שעמדה במעלה ההר מול עזרת ישראל
פתח שער. ר"ל הלשכה ההיא עמדה בחלל השער
החדש. יתכן שנפל וחדשו אותו בבנין:

פסוק יא
את כל דברי ה'. האמורים ברה"ק
מעל הספר. הנקראים מעל הספר:

פסוק יב
על לשכת. אל לשכת:

פסוק יד
ולך. ר"ל לך ממקומך ובוא אלינו:

פסוק טז
פחדו איש אל רעהו. פחדו להעלים הדבר מלפני המלך כי כל אחד פחד מרעהו שלא יגלה הוא ויאשם המעלים על בלי הגיד לו
הגיד נגיד. דע לך שנגיד הדברים לפני המלך:

פסוק יז
איך כתבת וגו' מפיו. ר"ל איך היה הכתיבה מפיו וכאומר אם ירמיה אמר מפיו גם פרטי הדברים כמו שהם ואם כן יש לחשוש הרבה גם על הפרטים או שאמר רק כללות הענין ואתה סדרת הפרטים ואין לחשוש עליהן כ"כ:

פסוק יח
מפיו וגו'. ר"ל כל פרטי הדברים קרא אלי מפיו ובעת שקרא כתבתי על הספר בדיו וכאומר לא המתנתי עד שיגמר כל דבריו אלא מיד כשאמר דבר כתבתיו למען לא אשנה דבר ממה שסדר הוא ולא שמתי דבר במגילה ההיא אלא הדיו והכתיבה בלבד
על הספר. קראו ספר ע"ש סופו שאחר הכתיבה נעשה ספר:

פסוק יט
לך הסתר וגו'. כי פן יבקש המלך להרוג אתכם
ואיש אל ידע. כי פן יגלה למלך:

פסוק כ
חצרה. אל חצר המלך:

פסוק כא
מעל המלך. סמוכים אל המלך:

פסוק כב
בית החורף. בבית העשוי לשבת בו בחורף כי הדבר היה בחדש התשיעי והוא כסליו ואז הזמן קר
ואת האח. הכלי העשויה להדליק בה האש היתה לפניו מבוערת להתחמם נגדה:

פסוק כג
שלש דלתות וארבעה. ר"ל כשקרא שלשה פסוקים וגמר לקרות הרביעי
יקרעה. היה קורע וחותך אותם בתער הסופר והיה משליך על האש אשר על האח וארז"ל כשקרא לפניו איכה ישבה וגו' בכה תבכה וגו' גלתה יהודה וגו' דרכי ציון וגו' עדיין לא חש כי אמר אף על פי כן אני מלך על הנשארים וכשקרא לפניו פסוק היו צריה לראש אמר אם כן מעתה איני מלך מיד קרעה ושרפה
עד תום. היה קורע ומשליך עד שהשליך את כל המגלה על האש וגו':

פסוק כד
ולא פחדו. מהדברים הנאמרים במגלה ולא קרעו בגדיהם דרך צער ואבל כאשר היה מהראוי
המלך. ר"ל לא המלך ולא כל עבדיו וגו':

פסוק כה
וגם. ר"ל ועם כי אלנתן וגו' התחננו לפניו לבל ישרוף עכ"ז לא שמע אליהם:

פסוק כו
לקחת. כי רצה להרגם על דבר המגלה
ויסתרם ה'. דרך נס היו נסתרים מעיניהם:

פסוק כז
את המגלה. ר"ל גליון הכתב והכתב עצמו
לאמר. מוסב על תחלת המקרא:

פסוק כט
ועל יהויקים. ואל יהויקים
לאמר. ר"ל כי אמרת מדוע כתבת על המגלה דברים המורים שמלך בבל ישחית את הארץ וגו':

פסוק ל
לא יהיה לו. ר"ל לא יהיה לו בן אשר יתמיד לשבת על כסא המלוכה כי יכניה בנו לא מלך כי אם שלשה חדשים ועשרה ימים
ונבלתו וגו'. כי לא יקבר אחר מותו כי בדרך ימות כשיוליכוהו בגולה
לחורב ביום. יתבזה בשכבו ביום מול חום השמש ובלילה לקרח בעת יגלדו המים מתוקף הקור:

פסוק לא
ופקדתי. אזכור עליו וגו' את עון שריפת המגלה
את כל הרעה. ר"ל הרעה האמורה בהמגלה ההיא
אשר דברתי וגו'. רצה לומר על אשר דברתי אליהם דברי והמה לא שמעו לי:

פסוק לב
ועוד נוסף עליהם. מפי ירמיה היה עוד נוסף עליהם מדעתו דברים רבים כשעור שהיה בראשונה כי מתחלה אמר שלשה אלפ"א בית"א איכה ישבה בדד איכה יעיב באפו איכה יועם זהב והוסיף עוד אני הגבר ראה עני שהוא מתלתא תלתא: