פסוק ד
בא ויוצא וגו'. כי כשמלך צדקיה צוה להוציאו מבית הכלא שכלאו יהויקים ולא עזבו אותו בבית הכלא:

פסוק ה
יצא ממצרים. לעזרת יהודה
את שמעם. את פרסום גבורתם
ויעלו. הלכו מירושלים:

פסוק ז
לדרשני. לדרוש אותי בתפלה
שב לארצו. ולא יבא לעזרה:

פסוק ח
ושבו. הכשדים ישובו להלחם בכם:

פסוק ט
אל תשיאו. אל תהיו נפתים בעצמיכם לאמר שהכשדים ילכו להם מכל וכל
כי לא ילכו. ר"ל לא ילכו מכל וכל כי ישובו:

פסוק י
כי אם הכיתם. אף אם תכו את כל הכשדים ורק ישארו בה אנשים מדוקרי חרב
איש באהלו. אותם המדוקרים אשר ישכבו איש באהלו הם יקומו וישרפו את העיר הזאת והוא ענין הפלגה וגוזמא וכאומר לא יועיל שום תחבולה נגד גזירתי:

פסוק יא
בהעלות. בעת שנסתלקו הכשדים מעל ירושלים על כי שמעו שבאים חיל פרעה לעזור ליהודה:

פסוק יב
ויצא. אז יצא ירמיה מירושלים וגו'
לחליק משם. להשמיט עצמו משם בתוך העם היוצאים ר"ל שהיה יוצא בין העם היוצאים להיות נשמט מהם לבל ירגישו בו שומרי השער:

פסוק יג
ויהי הוא. כאשר בא בשער הנקרא שער בנימין ושם היה בעל פקידת שהיה ממונה לשמור פתח השער ההוא
ויתפוש. אחז בחזקה את ירמיה באמרו הנה אתה נופל אל הכשדים להיות עמהם:

פסוק יד
שקר. הדבר הזה הוא שקר
ולא שמע אליו. לא קבל דבריו ולא האמין לו:

פסוק טו
בית יהונתן. בבית יהונתן
כי אותו. כי את הבית ההוא הכינו להיות בית הכלא:

פסוק טז
כי בא ירמיה. אשר משם בא ירמיהו אל בית הבור אשר שם בור בית האסורים והוא המקום היותר רע שבמאסר
ואל החנויות. ר"ל אשר בתוך החנויות:

פסוק יז
היש דבר. ר"ל אם זה מקרוב בא לו נבואה מה
יש. באה לי נבואה מקרוב
ויאמר ביד וגו'. וחזר ואמר וזהו הנבואה הבאה אשר תנתן ביד מלך בבל:

פסוק יט
ואיה נביאיכם. ר"ל איה הבטחת נביאיכם אשר נבאו וגו' וכאומר הלא הנה בא ועושה מצור על העיר:

פסוק כ
ועתה. הואיל ונביאיכם כחשו והאמת אתי שמע אתה אלי תפל עתה תחנתי לפניך וגו'
ולא אמות. למען לא אמות שם מעקת המאסר:

פסוק כא
ויפקידו. והניחו בחצר המטרה שאין שם מאסר קשה כ"כ
ונתון לו. גם צוה לתת לו משוק האופים ככר לחם בכל יום עד אשר יהיה נשלם כל הלחם מן העיר
וישב ירמיה. ר"ל שם ישב מרצונו ולא שאל להוציאו גם משם: