פסוק ב
הבקעה העיר. חיל נ"נ בקעו חומתה כאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם:

פסוק ג
בשער התוך. הוא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלים:

פסוק ד
דרך גן המלך. בדרך שאצל גן המלך בשער העומד בין שתי החומות
דרך הערבה. בדרך ההולך אל ערבות יריחו:

פסוק ה
וירדפו. אמרו רז"ל ברח דרך מערה ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו
את צדקיהו. אותו לבד כי כל חילו נפוצו מעליו כמ"ש בסוף הספר (ובמ"ב כה)
רבלתה. כי בהאריך ימי המצור הלך נ"נ לרבלה
משפטים. התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שכתוב (בדברי הימים ב לז):

פסוק ח
ואת בית העם. ר"ל בית כ"א מגדולי העם כמ"ש בסוף הספר ובמ"ב (שם) ואת כל בית גדול:

פסוק ט
הנשארים. אשר לא נהרגו
אשר נפלו עליו. להשלים עמו
ואת יתר העם הנשארים. בכל ערי יהודה
רב טבחים. שר על ההורגים במצות המלך
בבל. הגלה לבבל:

פסוק י
מאומה. כלל וכלל לא:

פסוק יב
קחנו. קח את ירמיהו
ועיניך שים עליו. להשגיח בו
כי כאשר. כפי שידבר אליך לעשות עמו כן תעשה:

פסוק יג
וישלח. כ"א מהם שלח:

פסוק יד
וישלחו. לפי שארכו הדברים חזר לומר שוב וישלחו
אל גדליהו. כי הוא נפל אל הכשדים על פי ירמיה וכשנלכדה העיר הפקידו מלך בבל על הנשארים
להוציאו אל הבית. להוציאהו מחצר המטרה ללכת לשבת בבית
וישב. ירמיה ישב בתוך העם כי השרים הוציאוהו מחצר המטרה:

פסוק טז
לעבד מלך הכושי. זהו שדבר עליו טוב לפני צדקיהו והעלהו מן הבור
ולא לטובה. לא אביא עליהם הטובה שדברתי עליה הואיל ולא שבו אלי
והיו לפניך. הרעות האלה תראה בעיניך
ביום ההוא. ביום בוא הרעות:

פסוק יז
ביד האנשים וגו'. הם הכשדים:

פסוק יח
לשלל. כאלו שללת נפשך להחזיקה לעצמך
כי בטחת בי. כי מה שדבר טוב על ירמיה לפני המלך ולא פחד מכל שרי העם אשר היו לו לאויבים היה על כי בטח בה':