פסוק א
הדבר אשר היה וגו'. הוא הדבר הנאמר אחרי הספורים ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו (לקמן מ"ב) ולפי שהדבור היה להשיב על שאלת השרים בדבר ההליכה למצרים לזה הקדים לומר שירמיהו היה נמצא עמהן ולא הלך גולה לבבל עם כי אסרוהו עם הגולים כמ"ש בענין כי חזר נבוזראדן והתירו ובא אל גדליהו וגם הקדים לספר הסיבה אשר בעבורה רצו ללכת למצרים ולזה שאלו מירמיה לשאול פי ה' ואח"ז אמר מה השיב המקום ע"ז
אחר שלח אותו וגו' מן הרמה. כי כשצוה נבוזראדן להוציאו מחצר המטרה ישב בתוך העם כמ"ש למעלה וכשחזרו אנשי כשדים לקחת את העם בשבי להוליכם גולה בבלה לקחו גם את ירמיה עמהם והביאו את כולם אל העיר רמה כשהם אסורים באזקים ומשם שלחו נבוזראדן כמ"ש בענין
בקחתו אותו. בעת שלקח אותו מבין הגולים והוא היה אסור בתוך כל גלות וגו':

פסוק ב
ויקח. לפי שארכו הדברים אמר שוב ויקח
ה' אלהיך דבר וגו'. ר"ל יודע אני שאתה נבאת להם בשם ה' את הרעה הזאת וגו':

פסוק ג
ויבא. וכן הביא את הרעה והוא עשה את הרעה ולא גבר נ"נ בכח ידו
ולא שמעתם בקולו. ר"ל מה שנבאת להם בשם ה' להשלים עם מלך בבל לעבדו:

פסוק ד
ועתה. ר"ל הואיל ולא בכח ידו גבר נ"נ כ"א בחמת ה' בעוונם ואתה הלא הזהרתם להשלים עמנו א"כ אין עליך אשמה ולכן אתיר אותך היום מן האזיקים ואם טוב וגו'
ואשים את עיני. להשגיח בך
חדל. מנע לבוא אתי לבבל
לפניך. ר"ל ברשותך
אל טוב. אל מקום הטוב והישר בעיניך וגו':

פסוק ה
ועודנו לא ישוב. ועדיין ירמיה לא אמר שישוב משם לשבת בתוך העם הבין נבוזראדן שהיה דעתו לשוב ואמר לו ושובה אל גדליה וגו' והוא מקרא קצר
או אל כל הישר וגו'. כאומר אין אני מכריח אותך ללכת אליו אלא או שוב אליו או לך אל כל מקום הישר בעיניך
ארוחה ומשאת. פרס מבית המלך ותשורה
וישלחהו. שלחו לנפשו:

פסוק ו
המצפתה. כי במצפה ישב:

פסוק ז
אשר בשדה. אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים
המה ואנשיהם. גם המה שמעו גם אנשיהם שמעו
כי הפקיד וגו' בארץ. עשאהו פקיד וממונה בארץ
וכי הפקיד אתו. ואשר הניח עמו אנשים ונשים וגו':

פסוק ח
וישמעאל וגו'. וגם ישמעאל וגו' באו המה ואנשיהם:

פסוק ט
אל תיראו וגו'. ר"ל אל תפחדו מהכבדות עול עבודת הכשדים ושבו בארץ ועבדו את המלך באמונה לבד וייטב לכם כי הוא לא יכביד העול:

פסוק י
הנני יושב במצפה. ר"ל לא אלך מזה ומוכן אני תמיד לעמוד לפני הכשדים אשר יבואו אלינו במהלכם דרך פה לבלי תת להרע לכם וכאומר הלא המלך הפקיד אותי ויש לאל ידי למנעם מלעשות לכם רעה
ואתם אספו. ר"ל מעתה אל תחושו פן יקחום האויב כי מאספיו יאכלום
אשר תפשתם. אשר אחזתם לשבת בהן (אף כי עתה באו ולא תפשו עדיין אמר אשר תפשתם כי כשיאספו כבר תפשו ערים לשבת):

פסוק יא
אשר במואב וגו'. אשר ברחו שמה בעת מלחמת נ"נ
כי נתן. אשר עזב שארית ליהודה ואשר הפקיד וגו':

פסוק יב
אשר נדחו שם. בעת המלחמה:

פסוק יג
אשר בשדה. אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים (וחזר וכתבו כאן להסמיכו למקרא של אחריו):

פסוק יד
שלח. גירה אותו בך להכותך מכות נפש וכאומר והוא קבל מאמריו:

פסוק טו
אלכה נא. עתה אלך ואכהו נפש עד לא יכוך
ואיש לא ידע. מי הכהו ועל מה הוכה
ונפוצו. יהיו נפוצים מכאן ולא ישאר שארית:

פסוק טז
אל ישמעאל. על ישמעאל: