פסוק א
בא ישמעאל. מארץ בני עמון
ורבי המלך. המ"ם של מזרע משמשת בשתים כאומר ומרבי המלך ר"ל שגם היה משרי המלך וכאומר בעבור שהיה מזרע מלוכה ושר גדול לפני המלך לזה נתקנא בגדליה על שלקח הגדולה:

פסוק ב
ויכו. כולם הכהו וישמעאל לבדו המיתו
אשר הפקיד. כמו על אשר הפקיד ר"ל הסבה היה על שהפקידו בארץ ונתקנא בו:

פסוק ג
את אנשי המלחמה. כי יתר העם לקח בשבי כמ"ש בענין:

פסוק ד
ויהי ביום השני. מוסב למקרא של אחריו
ואיש לא ידע. עדיין לא היה נודע הדבר:

פסוק ה
מגולחי זקן וגו'. דרך צער ואבל על חורבן ירושלים ובית המקדש וגלות יהודה
להביא בית ה'. יתכן שגם אחר החורבן הקריבו על המזבח וכמ"ש רז"ל שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית (מגילה י):

פסוק ו
הולך הלוך ובכה. מראה עצמו כבוכה על אבדן מולדתו למען לרמות אותם
בואו. הסיבם מללכת לירושלים כי במצפה היה לו מקום נאות להרגם:

פסוק ז
וישחטם. יתכן שהיתה כוונתו לבל יגולה על ידם מהר מהריגת גדליה לבל ירדפו אחריו
אל תוך הבור. שהיה שם
הוא והאנשים. הוא שחטם עם אנשיו:

פסוק ח
נמצאו בם. בהבאים משכם וגו'
כי יש לנו וגו'. ונגיד לך שתקחם אתה
ויחדל. חדל מהם ולא המיתום:

פסוק ט
ביד גדליהו. במקום גדליה במצפה
הוא. זהו הבור אשר עשה וגו'
מפני בעשא. לבל יוכל לבא שמה בהלחמו עמו
אותו. את הבור הזה:

פסוק י
וישב. לקח בשבי את העם הבאים מעצמם למצפה כמ"ש למעלה ואת העם אשר השאיר נבוזראדן והניחם עם גדליה
וישבם. לפי שארכו הדברים חזר ואמר וישבם
וילך לעבור. הלך עמהם לעבור אל בני עמון לשבת שמה:

פסוק יא
וישמע. במקום שהיה כי לא היה אז במצפה:

פסוק יב
את כל האנשים. אשר עמהם
אל מים רבים. על בריכת המים הרבים:

פסוק יג
כל העם. שהוליך בשבי:

פסוק יד
ויסובו. העם הנשבה סבבו ושבו מישמעאל והלכו אל יוחנן:

פסוק טו
נמלט. ברח ומלט נפשו עם שמנה אנשים:

פסוק טז
מן המצפה. אשר שבה ישמעאל מן המצפה אחר שהכה את גדליה
גברים וגו'. מוסב על תחלת המקרא ויקח יוחנן וגו' אשר השיב מגבעון ברדפו אחר ישמעאל:

פסוק יז
בגרות כמהם. במקום אשר גר שם כמהם בן ברזילי הגלעדי המוזכר (בשמואל ב יט) שחזר עם דוד אחר שנהרג אבשלום
ללכת. בדרך המהלך לבוא למצרים:

פסוק יח
מפני הכשדים. רצו ללכת שמה מפני הכשדים
כי הכה וגו'. וחששו פן יעלילו הכשדים לומר שזה היה בהסכמת כולם והריגת פקיד המלך תחשב למרידה: