פסוק א
את כל הדברים האלה. האמורים למעלה:

פסוק ב
אומרים. היו אומרים ולפי שארכו הדברים אמר שוב אומרים:

פסוק ג
כי ברוך וגו'. יתכן שהיה להם תגר ומריבה עם ברוך ולכן חשדוהו בזה שהוא מסית בהם את ירמיה לנבאות להם להשאר שם למען יהיו נמסרים ביד הכשדים
להמית וגו'. ר"ל מקצת ימית ומקצת יגלה לבבל:

פסוק ה
אשר שבו. אשר חזרו וגו' לגור בארץ יהודה:

פסוק ו
ואת כל הנפש. העבדים ושפחות
ואת ירמיה וגו'. גם אותם לקחו שלא בטובתם:

פסוק ז
כי לא שמעו וגו'. אשר צוה להם שלא ללכת
עד תחפנחס. היא מארץ מצרים:

פסוק ט
במלט במלבן. טמנם בחומר במקום עשיית הלבנים
בפתח. סמוך לפתח:

פסוק י
ואמרת אליהם. אל היהודים ההם
הנני שולח. ר"ל אעיר לבי לבוא פה
עבדי. ר"ל עושה שליחותי
ונטה. יטה אהלו ממעל להאבנים:

פסוק יא
אשר למות. הראוי למות ברעב ימות ברעב וגו':

פסוק יב
ושרפם ושבם. ר"ל אלהיהם מעץ ואלהיהם מכסף וזהב יקח בשבי
ועטה. שלל ארץ מצרים יכרוך לקחת הכל כמו הרועה כשנוסע ממקום למקום שכורך עם בגדו כל כליו להביאם עמו ולא ישאיר מה מהם
ויצא. נ"נ יצא משם בשלום ולא יוכלו אנשי מצרים לקחת שלהם מידו:

פסוק יג
מצבות בית שמש. המצבות שעמדו בבית אשר עבדו שם לשמש עבודת אלהות: