פסוק א
היושבים בארץ מצרים. וחזר ופירש היושבים במגדול וגו' שהם מארץ מצרים:

פסוק ג
אשר לא ידעום המה. אשר לא היו מכירים בהם מאז
אתם ואבותיכם. גם אתם גם אבותיכם עשו הרע:

פסוק ד
השכים ושלוח. הייתי משכים ומשלח בזריזות רב
אל נא תעשו. כאומר אם עד הנה עשיתם הרע אל תעשו עתה
התועבה הזאת. הוא עבודת האליל:

פסוק ו
ותתך. ובעבור זה שפכה חמתי
כיום הזה. שהנם חרבים:

פסוק ז
אל נפשותיכם. ר"ל לעצמיכם תעשו רעה, כי יכרית מכם איש ואשה וגו':

פסוק ח
להכעיסני. עכשיו יפרש במה עושים רעה לעצמם לאמר במה שאתם מכעיסים אותי במעשי ידיכם וגו'
לקללה. יאמרו בקללתם שיהיו כמותכם
ולחרפה. כולם יחרפו אתכם:

פסוק ט
השכחתם. האם שכחתם ר"ל הלא עדיין לא שכחתם
נשיו. של כל א' מהמלכים ההם:

פסוק י
לא דוכאו. לא נדכא לבם ר"ל עדיין לא נכנעו עד היום הזה ולא יראו מה':

פסוק יא
שם פני. אשים השגחתי בכם להביא הרעה:

פסוק יב
ולקחתי. ר"ל אקחם אל הרעה
ותמו כל. כולם יכלו
לאלה וגו'. ישבעו בהם ויתמהו על מפלתם ויפלו בהם קללותיהם ויחרפו אותם:

פסוק יג
ופקדתי. אשגיח להפרע ולהשיב גמול על היושבים וגו'
בחרב וגו'. ר"ל באלה אשיב הגמול להפרע מהם:

פסוק יד
ולא יהיה פליט. לא ישאר מהם במצרים שארית מה
ולשוב. ולחזור לארץ יהודה אשר המה מצפים ומרוממים ומבטיחים את נפשם לשוב לשבת שמה הנה לא כן יהיה כי לא ישובו כי אם הפליטים מחרב האויב והוא מקרא קצר ויובן החסרון מעצמו:

פסוק טו
וכל הנשים העומדות. שהיו עומדות במעמד ההוא והיה קבוץ רב
וכל העם וגו'. גם המה היו נמשכים אחריהם
בפתרוס. שהיא מארץ מצרים:

פסוק יז
אשר יצא מפינו. אשר קבלנו על עצמנו לקטר למלכת השמים, ר"ל לכוכב גדול שבשמים הוא השמש וכאלו מולך על כולם
והסיך לה. ולהסיך לה
ונשבע לחם. ואז היינו שבעים לחם
ונהיה טובים. ר"ל עשירים ומלאים טוב:

פסוק יח
ומן אז. מהזמן אשר אז חדלנו לקטר וגו' חסרנו כל הטובה שהיה עמנו:

פסוק יט
וכי אנחנו. זהו מאמר הנשים המקטרות לבדן שאמרו וכי מה שאנחנו מקטרים וזהירות להסך לה נסכים האם מבלעדי דעת אנשינו עשינו למלכת השמים מיני מאכל
להעציבה. ר"ל לשמח אותה ואמר על דרך הכינוי וכאומרות מה זה תוכיח לאנשינו למען ימחו בידינו וכי אין דעתם עמנו:

פסוק כ
על הגברים. אל הגברים והם היודעים כי מקטרות נשיהם שפתחו תחלה להשיב
ועל כל העם. הם הנמשכים אחריהם
דבר. הדבר האמור למעלה:

פסוק כא
אותם זכר ה'. ר"ל עם כי מאז לא היה נפרע מהם הנה לא שכחם כי זכר בהם ועלו על לבו (ואמר אותם כי לאלהות הרבה קטרו ומ"ש הקטר הוא שם הכלל אבל לכ"א היה קטר מיוחד):

פסוק כב
ולא יוכל ה'. לא יוכל עוד לסבול ולהאריך אפו מפני רוע מעלליכם וגו' ולכן היתה ארצכם לחרבה וגו'
כהיום הזה. שהיא חרבה:

פסוק כג
מפני וגו'. ר"ל לא קרה לכם הרעה על שחדלתם לקטר אלא מפני אשר קטרתם מאז ואשר חטאתם וגו' על כן קרה לכם מקרה הרעה הזאת
כיום הזה. שהנכם ברעה:

פסוק כה
אתם ונשיכם. ר"ל אתם כמו נשיכם דעת אחת לכם
ותדברנה בפיכם. ר"ל מה שהנשים מדברות המה בפיכם כי כן צויתם להן לדבר
ובידיכם מלאתם. ר"ל בפועל ידיכם תשלימו הדבר הזה לעשותם
לאמר עשה וגו'. מה שתאמרו עשה נעשה וגו' הן ידעתי שתקיימו את נדריכם לקטר לה עוד מעתה
ועשה וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כו
אם יהיה עוד שמי נקרא וגו'. ר"ל לא אאריך עוד אפי עד שישובו ויקראו בשמי כי כל אנשי יהודה הבאים למצרים יתמו מן העולם עד לא ישובו
אומר. שיהיה אומר בשבועתו חי ה'
בכל ארץ מצרים. אבל פליטי החרב מתי מספר הם יאמרו חי ה' כשישובו לארץ יהודה:

פסוק כז
הנני שוקד. אשתדל ואמהר עליכם להרע להם ולא להיטיב עמהם:

פסוק כח
ופליטי חרב. הנמלטים מן החרב אשר ישובון ממצרים לארץ יהודה יהיו מתי מספר ר"ל אנשים מועטים
וידעו וגו'. אז ידעו דברי מי יתקיים אם הדברים ממני שאמרתי שבמצרים יתמו ויכלו אם הדברים מהם שאמרו שישבו במצרים בטח ויתקיימו שמה:

פסוק כט
וזאת לכם האות. הוא האמור במקרא שלאחריו שיהיה פרעה נמסר ביד נ"נ זה יהיה לכם לאות אשר אשגיח להשיב גמול עליכם במקום הזה
למען תדעו. במה שיהיה פרעה נמסר ביד נ"נ תדעו בזה אשר יתקיימו דברי עליכם לרעה והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק ל
כה אמר ה'. ר"ל כי כה אמר ה' וגו'
פרעה תפרע. כל מלכי מצרים קרואים פרעה וזה שהיה בימים ההם היה שמו העצמי תפרע
ביד אויביו. הם הכשדים
וביד וגו'. כפל הדבר במ"ש:





פרק מה

פסוק א
בכתבו וגו'. בעת שכתב מגילת איכה ומה שאמר את הדברים האלה ר"ל שהזכיר בה המאורעות הרעות אשר ייעד על יהודה וישראל אשר כן באו וזהו מ"ש למעלה קח לך מגילת ספר וגו' (לעיל לו)
על ספר. אמר ספר ע"ש סופו כי אחר שיכתב נעשה ספר
מפי ירמיה. ר"ל ירמיה אמר הדברים מפיו וברוך היה כותב על ספר:

פסוק ג
כי יסף ה'. ה' הוסיף לי יגון על המכאוב שמאז כי מאז ששמעתי ממך נבואת הפורעניות הוכאב לבי ועתה בכותבי המגלה כאלו כבר נעשתה נתוסף בי יגון
יגעתי באנחתי. ואני עיף ויגע במה שאני מתאנח תמיד ודואג על ביאת הפורעניות
ומנוחה לא מצאתי. כאומר הנה מה שאני כותב לך המגלה ולא אחר הוא על כי מה שאני משמש אותך תדיר ולומד ממך ומדוע אם כן לא שרתה עלי הנבואה ולמה נשתניתי משאר תלמידי הנביאים ורק את הרע קבלתי ולא את הטוב:

פסוק ד
אשר בניתי. ר"ל ישראל שעשיתים כבנין יפה הנה עתה אהרסם ואאבדם
ואת אשר נטעתי וגו'. כפל הדבר במ"ש
ואת כל הארץ היא. ר"ל כל מקומות א"י תהיינה הרוסות ונתושות:

פסוק ה
ואתה תבקש. ואיך אתה מבקש עתה דברי גדולות היא הנבואה שתשרה עליך מחדש
אל תבקש. כי הואיל וישראל גולים אין מקום שתשרה הנבואה מחדש
כי הנני. ר"ל אבל שכרך יהיה עם כי הנני מביא רעה וגו'
את נפשך. אתן לך לשלל כי תציל נפשך כאלו שללת אותה לעצמך
על כל המקומות. בכל המקומות שתהיה הולך בגולה יהיה לך נפשך לשלל ולא תמות: