פסוק א
את עזה. היא היתה מארץ פלשתים ופרעה הכה אותה בעת שחזר מדרכו שרצה ללכת לעזור לישראל מול הכשדים כן כתוב בסדר עולם:

פסוק ב
הנה מים וגו'. הם הכשדים היושבים בצפון השוטפים כמים רבים
והיו לנחל שוטף וגו'. ר"ל יאבדו ויכלו ארץ פלשתים והאנשים הממלאים אותה
עיר. כל עיר ועיר והיושבים בה
וזעקו. וצעקו בקול מר:

פסוק ג
מקול שעטת. מקול פסיעות פרסות סוסיו החזקים ומהרעשת קול שיהיה לרכבו ומקול המיית גלגלי המרכבות יאחזם חלחלה עד לא יפנו אבות על בנים להצילם כי ירפו ידיהם ויתיאשו מן ההצלה:

פסוק ד
על היום הבא. מוסב למקרא של מעלה לומר רפיון הידים יהיה בעבור היום ההוא הבא לשדוד את כל פלשתים
לצור ולצידון. גם המה מארץ פלשתים
כל שריד עוזר. ר"ל לא ישאר מי שיוכל לעזור במלחמה כי לא ישאר בהן כי אם נשים וטף
כי שודד ה'. ר"ל בהשגחת המקום יבוא לה השודד
שארית אי כפתור. ר"ל אף השארית ישודד כי לא ישאר מה מאי כפתור וגם היא מארץ פלשתים:

פסוק ה
באה קרחה. ר"ל הנה מעזה נתלש השער מכל וכל ונשארה מוקרחת ר"ל לא נשאר כלום ממנה כי פעם יכום פרעה ופעם נ"נ
נדמתה אשקלון. נכרתה אשקלון אף השארית מהיושבים בעמקים עם כי רבים היו
עד מתי תתגודדי. עד מתי תשרטי בשרך מחמת צער ואבל כאומר הנה מאז התגודדת ממכת פרעה ועתה שנית ממכת נ"נ ועד מתי תתגודדי עוד ואמר בענין מליצת המקוננים:

פסוק ו
הוי חרב לה'. כאלו קורא אל החרב ואומר אתה החרב הבאה בהשגחת ה' עד מתי לא תשקוטי הלא כבר הרגת בהם מאז על ידי פרעה ולכן האספי אל תערך ומצאי מרגוע ושתוק מלהרוג עוד:

פסוק ז
איך תשקוטי. כאלו משיב לעצמו איך אפשר לה להיות בהשקט ומנוחה וה' צוה לה להרוג עוד
אל אשקלון. על אשקלון ועל כל פלשתים היושבים בחוף הים, שם על המקומות ההם הזמין את החרב להרוג ולאבד: