פסוק ג
ואשכנה. אשכין אתכם במקום הזה ולא תגלו ממנו:

פסוק ד
אל דברי השקר. אל דבר שאין בו ממש שהם אומרים היכל ה' וגו' המה ר"ל הלא היכל ה' המה בתוכנו ולא יחריב ה' את היכלו ואמר שלשה פעמים היכל ה' על האולם וההיכל והדביר שכולם נקראים בשם היכל ולזה אמר המה בלשון רבים כי שלשה המה:

פסוק ו
לרע לכם. אשר מעבודתם תמשך לכם רעה ולא טובה:

פסוק ז
ושכנתי. כאשר כן תעשו אז אשכין אתכם במקום הזה ולא בזולת זה
למן עולם. מעת בואכם שמה עד ימות עולם:

פסוק ח
על דברי השקר. הוא בטחון ההיכל שאין תועלת בבטחון הזה:

פסוק ט
הגנוב. וכי תגנבו ותרצחו וגו':

פסוק י
ובאתם. אחר המעשים האלה תבואו אל ההיכל להתפלל שמה ותאמרו הנה בזה נצלנו מהעונש הראוי לבוא על מעשים כאלה
למען עשות. למען תשובו לחטוא ולעשות שוב המעשים האלה ותהיה בית ה' סיבה ועזר לעשות התועבות בבוטחכם בו:

פסוק יא
המערת. האם חשבתם שהיה הבית הזה וגו' בעיניכם כמערת הפריצים שכאשר יעשו התועבות ילכו להחבא במערה
גם אנכי. ר"ל כמו שיש הדבר הזה עם לבבכם לעשות התועבות על בטחון ביאת הבית גם כן אני רואה שכן הוא עם לבבכם ולא נכחד ממני:

פסוק יב
לכו נא אל מקומי. ר"ל התבוננו עתה אל המשכן אשר עמד בשילו
בראשונה. עד לא נבחר ירושלים
את אשר עשיתי לו. שהחרבתי אותו מפני רעת ישראל בימי עלי הכהן ולא חששתי עליו:

פסוק יג
השכם ודבר. אני משכים ומדבר ע"י הנביאים
ואקרא אתכם. לשוב אלי בתשובה:

פסוק יד
ועשיתי. ולכן אעשה לבית וגו'
ולמקום וגו'. הוא ירושלים:

פסוק טו
והשלכתי וגו'. לארץ אחרת
כל אחיכם. וחוזר ומפרש את כל זרע אפרים והם בני עשרת השבטים וקראם ע"ש אפרים כי ירבעם שמלך בהם ראשונה היה מזרע אפרים:

פסוק טז
ואתה. לירמיה ידבר שאל יתפלל בעדם
ואל תשא וגו'. כפל הדבר במ"ש
כי אינני. כי אין אני שומע אליך:

פסוק יז
האינך. וכי אין אתה רואה מה המה עושים וגו':

פסוק יח
הבנים וגו'. ר"ל כ"א מהם מסייע לעבירה
לעשות כונים. לעשות מיני מאכלים להגיש מנחה למלכת שמים ר"ל לכוכב גדול שבשמים והוא השמש וכאלו מולך על כולם
והסך. ולהסך אז נסכים וגו'
למען הכעיסני. ר"ל יודעים הם שאין תועלת בעבודתם אבל כל מעשיהם להכעיסני:

פסוק יט
האותי. ר"ל וכי הכעס הוא בעבורי כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי הלא הכעס יזיק להם כי יהיה להם לבושת ולכלימה:

פסוק כ
נתכת. תהיה נשפכת אל המקום הזה וחוזר ומפרש על האדם וגו'
ולא תכבה. ר"ל לא תפסק החמה עד תכלה הכל:

פסוק כא
עולותיכם ספו וגו'. העולות שאתם מביאים שהמה כולם כליל הוסיפו אותם על זבחי שלמיכם ואכלו הבשר ר"ל הואיל ואין העולות לרצון לפני למה תפסידו הבשר:

פסוק כב
כי לא דברתי וגו'. ביום שהוצאתים ממצרים לא דברתי עמהם אז על דבר עולה וזבח ואם היה עיקר ההוצאה בעבור הבאת הקרבנות כי בזה הכל תלוי אף בזולת שמוע בקול ה' היה אם כן מהראוי להצטוות עליה ביום שהוצאתים ממצרים:

פסוק כג
כי אם וגו' שמעו בקולי. רק הדבר הזה צויתים אז שמעו בקולי וגו' כמ"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' (שמות יט) א"כ זה העיקר והבאת הקרבנות היא כאחד מכל המצות שאין נחת בהם בזולת שמוע בקול ה'
והייתי לכם לאלהים. ר"ל אני בעצמי אשפיע לכם טובה בזולת אמצעי
למען ייטב לכם. ר"ל לא יבוא לי תועלת מזה רק למען ייטב לכם:

פסוק כד
ולא שמעו. אף יוצאי מצרים לא שמעו וגו'
במועצות. בעצתם מה שהראה להם לבם הרע ר"ל מה שחמדו והתאוו
ויהיו לאחור. הלכו לאחור ולא לפנים ר"ל בכל יום היו פוחתים והולכים בעבודת ה' ולא היו מוסיפים והולכים:

פסוק כה
למן היום וגו'. מאז ועד הנה המה פוחתים והולכים
יום השכם ושלוח. בכל יום אני משכים ומשלח:

פסוק כו
ולא שמעו אלי. אנשי הדור הזה
ויקשו את ערפם. הוא ענין מליצי כאלו נתקשה ערפם עד שא"א להם להחזיר הפנים מול המקום ואחז במשל מבן אדם לחבירו שאינו רוצה להחזיר הפנים מול חבירו לשמוע דבריו
הרעו. עשו רעות עוד יותר מאבותם:

פסוק כז
ודברת. אמר ה' לירמיהו כאשר תדבר אליהם את כל הדברים האלה ידעתי אשר לא ישמעו אליך ויברחו להם ואם תקרא אליהם ידעתי אשר לא יענו לך:

פסוק כח
ואמרת אליהם. אז תאמר אליהם זה הגוי וגו' ר"ל אין אלה מבני ישראל אשר שמעו דבר ה' בסיני אלא כאלו אשר לא שמעו בקול ה' וכאלו לא למדו מעולם מוסר
אבדה האמונה. אמונת האל אבדה מלבותם וגם נכרתה מפיהם ולא יזכרו בה:

פסוק כט
גזי נזרך. לכן תלוש שער ראשך והשלך אותם והוא דרך צער ואבלות
שאי. הרימי קול קינה על מקומות הגבוהות להיות נשמע למרחוק
ויטוש. עזב את הדור ששפך עליו עברתו:

פסוק ל
שמו שקוציהם. עכו"ם המתועב שמו בבה"מ לטמא אותו:

פסוק לא
במות התופת. במות של התופת אשר עמד בגיא בן הנום לשרוף על הבמות את בניהם וגו' (ולפי שהיו מקישין בתופים לבל ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו קראו בית הבמות תופת ע"ש התופים ולהגיא קראו בן הנום ע"ש נהמת הבן)
אשר לא צויתי. אפילו לפני לא צויתי להקריב בנים ובנות
ולא עלתה על לבי. לשאול דבר כזאת:

פסוק לב
ולא יאמר עוד. אז לא יקרא עוד בית הבמות בשם תופת והגיא בן הנום כי אם יקרא גיא ההרגה כי שמה יפלו הרוגים רבים
וקברו. ההרוגים יקברו בתופת הרבה מאד עד שלא ימצא שם מקום לקבור עוד:

פסוק לג
והיתה נבלת העם. הנשארים אשר לא יקברו יהיה למאכל לעוף השמים וגו'
ואין מחריד. לא יהיה מי להחרידם ללכת מן הנבלות:

פסוק לד
והשבתי וגו'. ר"ל לא ישמעו עוד שמה קול ששון וגו' כי לחרבה תהיה ולא ישאר בה איש: