פסוק א
יוציאו. האויבים הבאים יוציאום מקבריהם לבזותם
הכהנים. כהני הבעל
הנביאים. נביאי השקר
יושבי ירושלים. מיתר העם:

פסוק ב
ושטחום. ויפרשו אותם אל מול השמש וגו' לבזותם
אשר אהבום. לקבלם לאלהות
ואשר וגו'. כפל הדבר במ"ש להתמדת הדבר
לא יאספו. לא יכניסום אל הקבר
ולא יקברו. כפל הדבר במ"ש
לדומן. יהיו מונחים ע"פ האדמה דומה לדומן:

פסוק ג
ונבחר מות מחיים. הנשארים מן המיתה ההולכים בגולה יהיו בצרה גדולה עד שיבחרו המיתה
המשפחה הרעה. אשר עבדו לבעל
בכל המקומות הנשארים. הוא הפוך כמו הנשארים בכל המקומות אשר הדחתים שם בגולה:

פסוק ד
היפלו. וכי בעוונם יפלו ולא יוכלו לקום ר"ל וכי אין תשובה מועלת לשיקומו מנפילתם
אם ישוב. וכי אם מי מהם ישוב בתשובה האם לא ישוב ה' מחרון אפו בתמיה (דרך המקרא כשאומר שני תמיהות זה אחר זה נאמר בראשונה ה"א התימה ובשנייה מלת אם וכן המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך (לקמן יד) ):

פסוק ה
מדוע. למה מרדה העם הזה מרידה מתמדת עד העולם
העם הזה ירושלים. חסר הנסמך העם הזה עם ירושלים ורבים כמוהו
החזיקו. אוחזים בערמה וממאנים לשוב כאלו אין תשובה מועלת:

פסוק ו
הקשבתי. אני מקשיב ושומע אשר לא ידברו כן לומר שממאנים לשוב בעבור כי חושבים שאין תשובה מועלת אבל גם אין איש מהם מתחרט על הרעה שעשה לאמר מה עשיתי הלא פגמתי בנפשי
כלה שב. ר"ל לא די שאין מי מתחרט אלא אפילו כולם כאיש אחד שב לרוץ במרוצתם שרצו מאז כמו שהיו רודפים מאז אחר הרעות כן הם רודפים גם עתה
כסוס. כמו הסוס הרודף במלחמה כנחל שוטף ועם כי הוא בנפשו כן הם רודפים אחר הרעות עם כי מאבדים נפשם בזה:

פסוק ז
גם חסידה בשמים. אפי' עוף החסידה השטה באויר השמים אשר איננה ברשות אדם הלא תדע זמניה מתי תלך ומתי תשוב כי דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמים ובזמן הקיץ תשוב לארצות הקרים
שמרו. גם המה בלכתם לארצות החמים ממתינים את עת בואם ולא יקדימו ולא יאחרו
ועמי וגו'. ר"ל העופות ההם יודעים דרך מנהג העולם ועמי לא ידעו משפט והנהגת המקום ב"ה שמשלם לאיש כמפעלו:

פסוק ח
ותורת וגו'. ר"ל יודעים אנו את התורה
אכן. באמת הנה לחנם עשה העושה את הקולמוס לכתוב ספר התורה ולחנם היו הסופרים שכתבו את התורה הואיל ואינכם מקיימים אותה:

פסוק ט
הובישו חכמים. הם המחזיקים עצמם לחכמים הלא יבושו בעת יחתו וילכדו ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם
וחכמת מה להם. ר"ל מה היא החכמה שבידם הלא בחכמת התורה מאסו ואף לא יוכלו להציל נפשם בחכמה א"כ במה יתפארו:

פסוק י
לאחרים. לעם אחר
ליורשים. כל מי מהעכו"ם שירצו לרשת
כולם בוצע בצע. כולם גוזלים הון
מנביא. נביא השקר
כהן. כהן הבעל:

פסוק יא
וירפו. הם מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבוא ר"ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה
על נקלה. עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבוא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים:

פסוק יב
הובישו. ר"ל עכ"פ היה להם להנביאים והכהנים להיות נכלמים כאשר עשו דבר תועבה כדרך החשובים אשר יכלמו אם בא לידם דבר תועבה במקרה
גם בוש וגו'. ר"ל עשו התועבה וגם לא יבושו בעבורה
והכלם וגו'. אינם יודעים מה היא כלימה וכפל הדבר במ"ש
לכן יפלו. הנביאים והכהנים ההם יפלו בעת יפלו כל הנופלים ע"י האויבים
בעת פקודתם. בעת שאזכור עליהם עוונם להפרע מהם והוא בזמן החורבן אז יכשלו גם המה:

פסוק יג
אסף אסיפם. אכלה אותם מן העולם
אין ענבים בגפן. באילני הגפן לא ישאר ענבים ר"ל לא יותר דבר
בתאנה. באילני תאנה
והעלה נבל. גם העלים יכמשו ור"ל לא ישאר שארית מה
ואתן להם יעברום. אזמין להם אויבים אשר יעברו אותם מן העולם:

פסוק יד
על מה וגו'. כשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות על מה אנחנו יושבים בשדות להיות נמסרים ביד האויב הבא
ונדמה שם. כאומר אבל קרוב הדבר שגם בערי המבצר נהיה נכרתים ואבודים כי ה' הכרית אותנו ואין עצה נגד גזרת המקום
וישקנו. הוא השקה אותנו מים הנסחטים מעשב מר ר"ל המקום הכין לנו פורעניות ולא על חנם כי באמת חטאנו לה' ובגמול הוא:

פסוק טו
קוה לשלום. הם יקוו לשלום ולא יהיה טוב כי לא יבוא השלום
לעת מרפה. יקוו לעת מרפא והנה בא בעתה ורעד:

פסוק טז
מדן. בעוד יהיה האויב בדן בקצה גבול ארץ ישראל יהיה נשמע נחרת סוסיו
מקול מצהלות. מהרמת קול גבוריו רעשה כל הארץ
ומלואה. הדברים שהארץ מלאה מהם
עיר. יאבדו כל עיר והיושבים בה:

פסוק יז
משלח בכם. אגרה בכם נחשים רעים אשר אין מועיל להם לחש והם ינשכו אתכם ר"ל לא תוכלו לרצות את האויב בדברים רכים ותחנונים:

פסוק יח
מבליגיתי. ר"ל אם אמרתי אתחזק על היגון לבל אתמיד בה אבל לא אוכל כי עלי לבי דוי:

פסוק יט
הנה קול. ר"ל איך לא ידוה לבי הלא הגליות בעיני כאלו כבר נעשה וכאלו אני שומע קול צעקת בת עמי מארץ מרחקים אשר הלכו שם בגלות בבל והלא בידם היה לתקן הדבר כי האם אין ה' בציון וגו' ולמה א"כ לא התפללו אליו לבטל הגזרה ומדוע הוסיפו עוד להכעיסני בהבלי אל נכר:

פסוק כ
עבר קציר. מצפים אנו לתשועה והיא מתאחרת לבוא כי כבר עבר הקציר וכבר כלה זמן הקיץ ועדיין לא נושענו ר"ל זה זמן רב אנו בתוחלת ממושכה:

פסוק כא
על שבר. על הפורעניות העתידה לבוא השברתי גם אני
קדרתי. הושחר תארי והתמהון אחז אותי:

פסוק כב
הצרי אין בגלעד. וכי אין בגלעד צרי לרפאות בו החלי הלא שם הוא מקום הצרי וכי אין שם רופא לדעת אופן הרפואה ומדוע לא נתרפאת בת עמי ר"ל וכי אין בידם תורה ומצות וכי אין להם חכמים להורותם הדרך ומדוע א"כ לא החזירום למוטב לבטל את הגזרה:

פסוק כג
מי יתן. הלואי והיה ראשי מלא מי בכי ועיני היה מקור הנובע דמעה והייתי אז בוכה יומם ולילה על חללי בת עמי: