[א, א]
דברי ירמיהו בן חלקיהו -
כתב אדוני אבי ז"ל:

כי חלקיהו, זהו חלקיהו בן שפן הכהן שמצא ספר התורה בבית ה' בימי יאשיהו, וירמיהו בנו נבא בימי יאשיהו ותחלת נבואתו היתה בשנת שלש עשרה למלכו, ועדין לא שבו יאשיהו ויהודה מרעתם עד שמנה עשרה שנה למלכו שמצא ספר תורה.

מן הכהנים -
תרגם יונתן:

מן רישי מטרת כהניא מן אמרכליא דהוו בירושלם גברא דקביל אחסנתיה בענתות.

בענתות -
היא עיר מערי הכהנים כמו שכתוב בספר יהושע, ומה שהחל בדברי, לפי שכולל בספר הזה כל דברי נבואות שנבא על ישראל ועל העכו"ם וכן דברי עצמו מה שקרה לו בנבואתו עם ישראל.
ובדרש:

ג' נביאים על ידי שהיתה נבואתם דברי קנתורין, לפיכך נתלה נבואתן בעצמן, ואלו הן: דברי קהלת,
דברי עמוס,
דברי ירמיהו,
ר"ל בעצמן שדברו בדברי עצמן.
כמו שלמה שאמר: אני קהלת הייתי מלך וכל הענין שספר בעצמו.
וכן עמוס ספר בדברי עצמו: קשר עליך עמוס וכל הענין כמו שכתוב.
וכן ירמיהו ספר בתחלת ספרו דברי עצמו: בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכל הענין וכן בתוך ספרו מה שספר מן הרעות שעשו לו.

[א, ג]
ויהי בימי -
דבר ה' שהיה אליו היה גם כן בימי יהויקים בן יאשיהו וכן בימי צדקיהו, עד תום מלכותו שמלך י"א שנה, בשנת אחת עשרה נפל ביד מלך בבל וגלות ירושלם בחדש החמישי, כמו שכתוב בספר מלכים.

[א, ה]
בטרם אצורך -
כן כתיב בוי"ו וקרי הצד"י בקמץ חטף כמשפטו עם הכנוים ואין עמו וי"ו והענין אחד.

וענין בטרם אצרך –
כתב אדוני אבי:

כאשר ברא היסודות הד' ידעו בכח הטבע ואח"כ הוציאו לפעל.
וכן אמר ישעיהו מעת היותה שם אני בכח היסודות הייתי מזמן שהייתה עת בעולם ועתה הוציאני מכח לפעל ושלחני ברוחו.

או פירש ידעתיך - כמו ידעתיך בשם, שאמר למשה ומורה עליו ובטרם תצא מרחם הקדשתיך מלשון קדושה, וידעתיך לשון גדולה.

ולפירוש הראשון יש לשאול והלא כל הנביאים והצדיקים וכן הרשעים בטרם הבראם ידעם והכירם?
אך יורה זה שאביו ואמו נזהרו בקדושה וטהרה בעת ההריון, שיהיה הנביא מקודש.

והחכם הגדול ר' משה בר מימון ז"ל כתב:

כי זה ענין כל נביא אי אפשר לו מבלתי הכנה טבעית בעיקר יצירתו, שיהיה נכון לנבואה עם ההתלמדות. ויש לדעתו לישאל: למה לא אמר זה הענין לנביא אחר אלא לירמיהו?!

ונוכל לומר, לפי שידע האל יתברך שירמיהו יסרב בשליחות האל, הודיעו כי הוא מוכן לנבואה מן הבטן כדי שיחזק לבו ללכת בשליחות האל.

ואם תאמר והלא משה רבינו ע"ה היה מסרב ג"כ בשליחות האל ולא אמר לו כן, הנה הראה לו אות גדול לחזק את לבו והוא אות הסנה והאותות האחרים שנתן בו יכולת לעשותן לפני פרעה, וגם נוכל לומר, כי משה רבינו כבר ידע זה מעצמו, כי חכם גדול היה וידע כי בעיקר יצירת האדם יש הכנה טבעית לנבואה למי שהוא עתיד להתנבא ולא זה בלבד, אלא כל חכמה וכל טבע שיש באדם שהוא גובר בו יש לו קצת הכנה בו, בעיקר היצירה יגבר בה עם ההתלמדות.

ויונתן תרגם: הפסוק כן:

עד לא בריתך וגו',

כבעמוד.

[א, ו]
ואומר אהה -
לשון קריאה על הצער ועל הדאגה.

ומה שאמר: לא ידעתי דבר –
ר"ל דברי תוכחה כי אני נער ואיך אוכיח עם אחד?!
ואין תימה, אם באה לו נבואה והוא נער, כי הנה גם כן שמואל היה נער בתחלת נבואתו כמו שכתוב ורוח הנבואה החכימה אותם אע"פ שהיו נערים.

ואפשר כי נער –
ר"ל משרת ואף על פי שהוא גדול בשנים יקרא נער, כמו שכתוב ומשרתו יהושע בן נון נער והיה משרת נביא אחד שהיה בימיו או חכם, ר"ל ביד גדול ממני ראוי לשלוח זה השליחות לא בידי, כמו שאמר משה רבינו: שלח נא ביד תשלח.

והמפרשים פירשו:

כי נער - היה בשנים בהנבאו וכן שמואל וזכריהו בן עדוא.

ויונתן תרגם: כן:

ואמרית קביל בעותי וגו',

כבעמוד:
[א, ז]
כי על כל אשר אשלחך -
על במקום אל.
וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו.

ומה שאמר: אשלחך תלך –
כי בענתות באה לו הנבואה בתחילה ורצה האל לשלחו לירושלם מקום המלוכה, להוכיח את המלך ואת עמו והבטיחו שיחזק לבו ללכת למקום שלא היה רגיל שם ויתקן דבריו בפיו, שידע לדבר דברי תוכחות בלא מורא.

[א, ח]
להצילך -
בא בטרחא בסגול הלמ"ד, לפי שיש לו העמדה ופעמים יש לו משפט ההפסק, לא הבטיחו שלא יגעו בו אלא יגעו בו ויכוהו ויצילהו מידם שלא ימיתוהו, אף על פי שהיה ברצונם להמיתו כמו שכתוב וכשבאו להמיתו ואת ברוך, אמר: ויסתירם ה'.

[א, ט]
וישלח ה' את ידו -
הוא המלאך הנראה אליו ודבר אליו בשם השם ונקרא בשמו ונראה במראה הנבואה, שהושיט ידו אליו והגיע הדברים על פיו, ונראה לו כאילו שם בפיו דבר שיש בו ממש לתקן, אף על פי שאין הגעת הדבר אלא על האוזן לא על הפה, במראה הנבואה נראה לו כאילו שם בפיו דבר שיש בו ממש לתקן בו בפיו לדבר בחתוך לשון בלא מורא.
וכן אמר בישעיהו ויגע על פי שהגיע הרצפה על פיו כי שניהם ויגע בפתח היו"ד מבנין הפעיל.

ויונתן תרגם: הפסוק דרך משל:

ושלח ה' ית פתגמי נבואתיה וגו',

כבעמוד:

[א, י]
ראה הפקדתיך -
שמתיך פקיד וממונה עליהם לטוב ולרע, כי כאשר תתנבא עליהם כן יבא עליהם וכפל הלשונות הנתיצה וההריסה, לפי שהרבה לדבר רע על ישראל ועל האומות והטוב היה מעט באומות, כמו שאמר בבני עמון ואחר כך אשיב את שבות בני עמון ואמר בעילם: והיה באחרית הימים אשיב את שבות עילם.
ואמר לבנות כנגד לנתוש
ולנטוע כנגד לנתוץ.

ויונתן חלק הפסוק הרע לאומות והטוב לישראל, שתרגם:

חזי דמניתך יומא הדין על עממיא ועל מלכותא למעקר לתרעא ולאבדא ולפגרא ועל בית ישראל למבני ולקיימא.

[א, יא]
ויהי דבר ה' -
זה היה במראה הראשונה, כי בתחלה אמר לו שילך באשר ישלחהו ואחר כן באותה המראה עצמה הראה לו במראה הנבואה מקל שקד, כאמרו: מקל שקד אני רואה, נראה כי ראה המקל בלא עלים ובלא פרחים והתבונן אליו במראה הנבואה והכיר בו שהוא מעץ שקד, לפיכך אמר לו: היטבת לראות, שאילו ראה אותו בעלים ובפרחים מה היתה הטבת הראיה, נקל הוא להכיר זה הראה לו האל מקל שקד, להיות משל על הפורענות העתידה לבא על ישראל שתבא להם במהרה כמו שעץ השקד, ממהר לפרוח יותר משאר העצים, לפיכך נקרא שקד כי השקידה ענין המהירות וההשתדלות.
וכן אמר: כי שקד אני על דברי לעשותו.
ואמר: לשקוד על דלתותי יום יום.

ויונתן תרגם:

מקל שקד - מלך דמוחי לאבאשא אנא חזי.

[א, יג]
ויהי דבר ה' אלי שנית -
מה שאמר שנית, לפי ששתי המראות היו בענין אחד ואף על פי שהדברים הנראים לו נשתנו אמר, כי בענין זה נראה לו פעם שנית ששאלו ג"כ מה הוא רוא,ה ופירש לו ג"כ המשל תוך המראה, לא שבא לספר הפעמים שנראה לו כי לא ספר אלא זאת.
וכן: ויהי דבר ה' אל יונה שנית, לפי שדבר עמו בענין נינוה שתי פעמים, לפיכך אמר שנית.

לא כדברי בעל הדרש שאמר:

שנית דבר עמו, שלישית לא דבר עמו.

סיר נפוח -
נפוח תאר ופירושו רותח והסיר כשהוא רותח מעלה הב, כמו הנופח באש שמוציא הבל מפיו בעת הנפיחה.

ופניו מפני צפונה -
הצד מן הסיר שיצקו ממנו יקרא פנים.

מפני צפונה -
היה לו לומר אל פני צפונה, אלא באמרו במ"ם באר בו שני ענינים, כי פני צפונה מורה, כי פני הסיר היו פונים פני צפונה, ואמר אותו במ"ם, להורות כי המרתיחים אותה היו מארץ צפון והיא בבל, שהיא מזרחית צפונית לארץ ישראל.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
ופניו פני השפתים או הכירה ששופתין עליה הקדרה אמר, כי פני השפתים שמכניסים משם האש תחת הסיר היו לצד צפון, מורה שהמבעיר האש תחת הסיר יבא מצפון והסיר היא ירושלם, כמו שהמשיל אותם גם כן בנבואת יחזקאל לסיר, ואמר שפות הסיר שפות וכל הענין ושם מבואר הענין.

ויונתן תרגם:

סיר נפוח - מלך דרתח כדוד אנא חזי וטקוס משריתיה דמדברן ואתיין מאפי צפונא:

[א, יד]
תפתח -
ענין התרה, כמו: ויפתח את הגמלים, כאילו היתה קשורה עד הנה ועתה תהיה מותרת לבא על ישראל.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

תשרי בישתא,

כמו שתרגם אונקלוס:

ויפתח את הגמלים - ואשרי ית גמליא.

ואפשר ג"כ ענין פתיחה, כי שני הענינים קרובים.

[א, טו]
כי הנני קורא -
כאילו אני קורא להם שיבאו, כלומר אשים בלבם שיבאו.

משפחות ממלכות צפונה -
המשפחות אמר על העם.
וממלכות אמר על המלכים ראשי הממלכות ועל שמם נקראים ממלכות.
ואומר זה על מלכי ארץ בבל והמלך הגדול היה נבוכדנצר.

ועל הממלכות אמר: ובאו ונתנו איש כסאו, ר"ל כשיצורו על ירושלם והם נרגל שראצר רב מג וכל רבי מלך בבל שזכר למטה, כאשר נלכדה ירושלם.

[א, טז]
ודברתי -
דבור האל עמהם הוא הביא המלכים עליהם.
וכן אמר אליהוא כי באחת ידבר אל וגומר ואמר ובמסרם יחתום והוא הדבור שידבר עמהם שיביא יסורים עליהם להוכיחם.

למעשי ידיהם -
ביו"ד ויש ספרים שכתוב בהם למעשה בה"א טעות הוא, וע"פ המסורת הנה ידענו זה.

[א, יז]
ואתה תאזור מתניך -
ללכת בזריזות, כמו שאמר באליהו: וישנס מתניו וירץ לפני אחאב.

פן אחתך -
אם לא תירא מהם ותבטח בי - אצילך מידם.
ואם תירא מהם - אחתך ואפילך לפניהם.

[א, יח]
על כל הארץ -
ואחר כך פירש למלכי יהודה אמר תהיה כנגדם כעיר מבצר שלא יוכלו לך, כמו שלא יוכל אדם לכבוש עיר מבצר, כל שכן אם יהיו לה חומות נחשת ומה שאמר לעמוד ברזל שלא יוכל אדם להטותו ולשברו.

ויונתן תרגם:

על כל הארץ - לאשקאה כס דלווט על כל יתבי ארעא.

[א, יט]
ונלחמו אליך -
כמו שתרגם יונתן:

ויהון דינין ומגיחין לקבלך למסתר ית פתגמי נבואתך.

להצילך -
שלא ימיתוך.