[יב, א]
צדיק אתה ה' כי אריב אליך -
שאריב אליך, כלומר שאם אומר שאריב אליך - לא יתכן שאתה צדיק ואין לי לחלוק בזה.

אך משפטים אדבר אותך -
אך אדבר עמך כאדם הנשפט על חברו ונושא ונותן בטענות הנדונין, כי אני נבוך בזה.

מדוע דרך רשעים צלחה -
כי היו בישראל רשעים מצליחים.

וכן תרגם יונתן:

זכאי את ה' מלמידן וגו' כבעמוד.

[יב, ב]
נטעתם -
משל על הצלחתם שהיא קיימת והולכת וגדלה ובאמרו נטעתם הראה כי טובת הרשעים תבא להם מאת האל, לא שהיא להם דרך מקרה.
וכן אמר בתורה ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו, כתרגומו.

שרשו -
מבנין פעל הכבד אשר על דרך המרובע.
וכן: בל שרש בארץ גזעם.

קרוב אתה בפיהם -
אם יקראוך בתפלה או יזכרוך בשבועה לשקר הוא, כי אתה רחוק מכליותיהם ואינם חושבים כי בידך טובתם ושאתה המטיב והמריע.

ויונתן תרגם:

קריבין פתגמי אוריתך וגו' כבעמוד.

[יב, ג]
ואתה ה' ידעתני תראני -
ואתה ראה אותי במה שאני.

ובחנת לבי אתך -
בחנת לבי שהוא אתך לא כלבם, שאתה רחוק ממנו, אם כן למה הם בטוב ואני ברע.

התיקם כצאן לטבחה -
כמו עד התיקנו אותם מן העיר אמר אלו השלוים הרשעים התיקם ממקום רבצם לרעתם, כצאן לטבחה.

והקדישם -
והזמינם.

ליום הריגה -
ליום שיהיה בו הרג רב והוא יום החרבן הזמינם לחרב ולא יהיה להם מקום להנצל מן ההרג, ואז יודע לעולם כי רשעתם גרמה להם, אבל עתה יש מבוכה בהצלחתם.

[יב, ד]
עד מתי תאבל הארץ -
עד מתי יהיה זה שהוקדשו אלה ליום הריגה כשתאבל הארץ והוא יום החרבן.

ועשב כל השדה ייבש -
זה על דרך הפלגה.
וכן: ספתה בהמות ועוף.

ומפני מה תאבל ותשחת הארץ?
מרעת יושבי בה, כי אמרו: הדין נותן שלא ינצלו אלה הרשעים השלוים מיום הריגה, כי הם אומרים בשלותם לא יראה אחריתנו.
אם יאמרו להם נביאי האמת: האל יביא אחריתכם לרע אף על פי שאתם שלוים עתה.
והם אומרים: לא יראה האל אחריתנו, כי אינו משגיח בנו ובמעשינו ואינו יודע מה אחריתנו.

ספתה -
ענין כליון, כמו: האף תספה צדיק עם רשע, אלא שהוא פעל יוצא וזה פעל עומד.
והנה שאל ירמיהו על הצלחת הרשעים ולא השיבו האל.

[יב, ה]
כי את רגלים -
פי' אדוני אבי ז"ל:

כי זה הפסוק תשובת שאלתו שלא יהרהר אחר מדות הקב"ה אמר, ועל מה ששאלתני אני משיבך זה המשל, כי אני רואה אותך שרצת עם רגלים כמותך והלאוך כי רצו יותר ממך ולא היה בך יכולת להשיגם, והלאוך במרוצתם להשיגם.

ואיך תתחרה את הסוסים -
ואיך תתערב עם הסוסים לרוץ עמהם?!
וזה פירוש המשל הנה אתה בין בני אדם כמותך ואינך יודע דעתם וסודתם, שהרי אמרו להאכילך סם המות ולא ידעת ולא הרגשת בהם אם לא הודעתיך, ואתה איך תרצה לדעת דעתי וסודותי בהנהגת העולם, בהצלחת הרשעים ורעת הצדיקים בעולם הזה?!
לפיכך שתוק ואל תהרהר אחר מדותי.

והוסיף לו עוד על המשל, לדבר לו על הענין עצמו וכלל בו מראש הפסוק ענין עצמו, ואמר לו: אני רואה אותך חלוש ונלאה בשליחותי וצריך שתחזק עצמך ולבך, כי אני רואה כי רצת את רגלים כמותך והם אנשי ענתות שהם בני משפחתך ובמדרגה אחת עמך, לענין גדולה והם הלאוך והפחידוך להמיתך, ואיך תתחרה את הסוסים כשתלך לירושלם, שהם שרים גדולים וגם המלך שם, איך תתנהג עמם?
צריך אתה שתתחזק שלא תפחד מהם ותדבר להם שליחותי בלא מורא.

והוסיף לו עוד ואמר: ובארץ שלום אתה בוטח - פירוש אתה בוטח באנשי ענתות, שהיה ראוי שתהיה לך ארץ שלום והיה לך לבטוח בהם שיצילוך מיד המבקשים להרע לך, כי הם קרוביך ובני עירך ומדרך העולם שהקרובים ובני עיר אחת שנתגדלו ביחד, להגן זה על זה ושיתאהבו האחד על חברו עד שיתמסרו למות על אהוביהם או קרוביהם, ואתה לא תוכל לעשות זה כי הם מערימים אליך להמיתך.

ואיך תעשה בגאון הירדן -
כלומר במקום שמתגאין גלי הירדן והוא משל על שרי יהודה וירושלם, והמשילם לגאון הירדן, לפי שהוא הנהר שבתוך ארץ ישראל, כי פרת בגבול ארץ ישראל הוא.

ויתכן לפרשו על נבוכדנצר, שעתיד להעמיד חיילותיו בארץ ישראל מעבר לירדן, ואמר לו לירמיהו: אם אתה מפחד מהם שהם מעטים איך תעשה במי שהוא דומה לגאון הירדן?!

ויונתן גם כן פירש הפסוק:
לפי תשובת השאלה מיושב על הענין.

וכן תרגמו:

דנא תיובתא לירמיה וגומר כבעמוד:

[יב, ו]
כי גם, בגדו בך -
כי היית בוטח בהם ואמרו להאכילך סם המות.

קראו אחריך מלא -
קבוץ, כלומר התקבצו אחריך ליראך ולבהלך אם תתנבא להם, וכן מלא רעים - קבוץ רעים שיתקבצו אחרי האריה.

אל תאמן בם -
אם יקרבוך וידברו אליך טובות אל תאמן בם, כי שקר הם דוברים כי דעתם כדי שתקרב אצלם ותהיה בבתיהם לאכול ולשתות עמהם, ודעתם להאכילך או להשקותך סם המות.

ויונתן תרגם:

ודאת ירמיהו בעי עליהון רחמין וגומר כבעמוד.

ורבינו האי פירש:

מלא - מן המלות שמפרשין אותן בהפכן, כלומר חסר בכל דבר כמו שאומרים לסמיא סגי נהור.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

מלא - מן אשר מלאו לבו אומרים עליך שלא בפניך שאין לך שום יראה בעולם, שהם אומרים לך: לא תנבא בשם ה' ולא תמות בידינו ואתה מוסיף עוד להנבא ולא תפחד מן המיתה.

[יב, ז]
עזבתי את ביתי -
אמר האל כאדם הנוהם על אבדתו את ביתי, זה בית המקדש נחלתי - זה ישראל, כמו שאמר יעקב חבל נחלתו.

ידידות נפשי -
אהבתיה אהבה עזה ועתה בעונותיה נתתיה בכף אויביה.

[יב, ח]
היתה כאריה ביער -
כששואג האריה ביער ונותן קולו וישמעו העוברים ושבים הקול, יעזבו דרך היער או הסמוך לו כן עזבתי אני את נחלתי כי היתה לי כמו האריה ביער השואג בלילה, ונתינת קולה ושאגתה היא צעקת העשוקים מפני החמס, או נתינת קול עובדי עכו"ם בבתי האלילים, כמו שנאמר במעשה אליהו עם אחאב: ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואומר ויקראו בקול גדול.

על כן שנאתיה -
ונתשתיה, כי נלאתי נשוא עוד מעשיה הרעים.

[יב, ט]
העיט -
שניהם הה"א בפתח, כי היא לשאלה.

ופירש אדוני אבי ז"ל הפסוק:

כן העיט צבוע בדם חללים יהיה סביב על נחלתי שבחרתי לי ואחר שישבע העיט, יבאו כל חיות השדה לאכול כמו שנאמר: לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה.
אמר לעופות אחר שתשבעו אתם, לכו אספו כל חית השדה בעבור כי כן מנהג העופות יבאו על החללים תחלה, כי הם יראו בעופפם כמו שאמר: באשר חללים שם הוא והחיות רואות העופות צבועים מדם החללים ויתורו ממקומם.

התיו -
הה"א תמורת אל"ף.
אתיו - אקחם יין שובו אתיו וענינו כמו באו והחיות, הן משל על האומות שבאו עם נבוכדנצר להחריב לירושלם, כאילו עשו להם אות והרימו להם נס שיבאו, והוא משל העיט הצבוע לחיות והוא דבר הנבואה.

[יב, י]
רעים רבים -
מלכי גוים שבאו עם נבוכדנצר והמלך כמו הרועה לצאן.

וכן תרגם יונתן:

מלכין סגיאין קטלו עמי.

כרמי -
ישראל כמו שאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל.

בססו -
רמסו.

[יב, יא]
שמה -
נבוכדנצר ואף על פי שלא זכרו, הרי זכר רועים רבים והוא היה בראש והוא שם החלקה לשממה.

אבלה עלי שממה -
שם תאר כנסת ישראל שהיא שממה התאבלה עלי על שממותיה לאמר, שאני השימותיה.

כי אין איש שם על לב -
למה החרבה כי אין איש מהם שם על לב דברי ותוכחותי שהייתי מוכיח אותם ע"י הנביאים ולא שמו על לבם ולא שמעו אליהם.

ויונתן תרגם:

הרי לית אנש דמשוי דחלתי על לבא.

[יב, יב]
על כל שפים במדבר -
מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר כמו שפירש.

ושפים -
הם המקומות הגבוהים, כמו הרים וגבעות גם לשם שהוא מן הישוב באו שדדים.

חרב לה' אכלה -
כמו אוכלת אמר בזה ובזה כמו אש אכלה, אבל ברוב יאמר על משקל פעלת וההרג הוא אכילת החרב, כמו וחרבי תאכל בשר כזה וכזה תאכל חרב.

מקצה ארץ ועד קצה הארץ -
כי גם בשאר המקומות תהיה, כי בכולם פשטה יד נבוכדנצר וחרבו הוא לה', כי הוא העיר את חרבו עליהם והנביא התנבא על אחת מהן טרם בא לה הפורענות, כמו שכתוב בזה הספר וזהו שאמר: אין שלום לכל בשר.

[יב, יג]
זרעו חטים וקוצים קצרו -
אמר הנביאים זורעים חטים בכם ישראל שאתם נקראים חלקתי, כמו שאמר למעלה והנה הנביאים זרעו בחלקם חטים הם דברי הנבואה.

וקוצים קצרו -
כי לא צמחו להם בחלקה כי אם קוצים אלו הם מעשים רעים שדומין לקוצים.

נחלו לא יועילו -
ונחלו הנביאים על זה כי לא הועילו מעשיהם.

ובשו מתבואותיכם -
היה להם לנביאים בשת מתבואותיכם שהיו מיחלים שיהיו חטים והיו קוצים, ונחלו הנביאים על זה מחרון אף ה' מפחדם מחרון אף ה' העתיד לבא עליכם מפני מעשיכם הרעים.

ואמר ירמיהו משל זה על החלקה, כמו שאמר ישעיהו משל דומה לו על הכרם, שאמר: ויטעהו שורק ויקו לעשות ענבים ויעש באושים וישראל הם שנקראו כרם ה' וחלקת ה'.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

זרעו ישראל חטים והוא משל על הממון הרב שהיו שולחים למלכי מצרים, שיהיו להם לעזרה ושיבואו לעזרתם מפני מלך בבל ובטחונם על משענת קנה רצוץ, זהו וקוצים קצרו נחלו ולא יועילו.

נחלו -
מרוב ממון שנתנו ולא היה להם בו שום תועלת.

ופירשו בשו מתבואותיכם – צווי, כלומר יש לכם ליבוש מתבואותיכם שהם קוצים.

ויונתן תרגם:

לא תהון דמין לדזרעו חטין וגומר כבעמוד.

[יב, יד]
כה אמר ה' על כל שכני הרעים -
הם פלשתים ועמון ומואב וצור וצדון שהיו שכנים לארץ ישראל והיו מריעים להם.

ואמר שכני –
כי ישראל הם חלקתו וכרמו והנה הם שכניו.

הנוגעים -
פירוש להרע.
וכן: כל הנוגע בהם, הנוגע באיש הזה.

כתרגומו:

דינזק וכן הנגעים דמנזקין.

הנני נתשם -
גם הם יגלו כמו עמי, לפיכך אל ישמחו לגלותם.

אתוש מתוכם -
אותם שגלו מביניהם אתוש מתוכם, בשובי שבות עמי.

[יב, טו]
והיה, אשוב ורחמתיה -
כמו שנבא עליהם ירמיהו כשנבא על גלותם נבא גם כן על שובם, כמו שנאמר: והשבתי את שבות מואב ואמר ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, ואמר כי כששבו יהודה ובנימין מגלות בבל שבו גם הם.

[יב, טז]
והיה, את דרכי עמי -
הדל"ת מעמדת בגעיא והמסרה ל' געיא.

בשמי חי ה' -
כי מעת ששבו ישראל מגלותם לא עבדו עכו"ם ולא נשבע בבעל ואם הם ילמדו דרכיו בזה ובזה, הוא בטול עכו"ם.

כאשר למדו -
כי באמת ישראל לא למדו לעבוד עכו"ם, כי אם משכניהם.

ונבנו בתוך עמי -
כי הרבה נתגיירו מהם בשובם מגלותם ושכנו בתוך בני ישראל.

ונבנו -
יהיה להם בנין ביניהם, כלומר עמידה וקיום.

וכן תרגם יונתן:

ויתקימון.

[יב, יז]
ואם, ואבד -
שלא ישובו עוד לארצם ומה שאומר בנבואת בני עמון: ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, אותם שלמדו דרכי ישראל, או עדיין לא שבו כדברי רבי יהושע במחלקתו של רבן גמליאל בברכות.