[יד, א]
אשר היה, הבצרות -
האחד בצרה.

ויש מפרשים:
זה לעתות בצרה, הבי"ת שרש ופירושו יוקר המאכל והוא הרעב ובמשקל אחר ובשנת בצורת והוא מלשון לא יבצר מהם ענין מניעה, כי הרעב מפני מניעת הגשמים.
ובאמרו בלשון רבים בצרות, ר"ל יוקר מעות ויוקר פירות והיה דבר ה' אליו קודם היות הבצרות כי יהיה ואמר לו בנבואה כך.

[יד, ב]
אבלה יהודה -
ענין השחתה, כמו: אבל תירוש אמלל יצהר.

ויונתן תרגם:

אתאבלו דבית יהודה:

ושעריה אמללו -
על דרך כל שעריה שוממין, ר"ל אין יוצא ואין בא בהם, או ששבתו הזקנים משבת בשערים כמו שאמר זקנים משער שבתו.

ויונתן תרגם:

וקרויהון חריבא.

קדרו לארץ -
השערים על דרך משל.
או פירש יושבי השערים על דרך ישבו לארץ ידמו.

ויונתן תרגם:

אתחפיאו אפיהון אכרום אוכמין כקדרא אתרטישו לארעא.

וצוחת ירושלם עלתה -
על דרך ותעל שועת העיר השמימה, ר"ל יושבי העיר ירושלם.

[יד, ג]
ואדיריהם -
הגדולים ששלחו צעיריהם חוץ לעיר לראות אם ימצאו מים באו על החפירות שדרך למצא בהם מים המתכנסים שם מי גשמים, או שיהיה שם מקום מים לעומק המקום והנה לא מצאו מים, לפיכך היה להם בשת ששבו כליהם רקים, כלומר שבו ריקם, כמו שנאמר באיוב: בשו כי בטח, ופירש שבו כליהם שבו עם כליהם או פירושו שבו על הכלים, כלומר ע"י משיב וכן אפוד ירד בידו, לבלתי באו הכלים.

צעוריהם -
כתיב והקרי ביו"ד ושניהם נכונים במשקל השמות, אלא שהקרי יותר מבואר כי נמצא צעיר ביו"ד ולא נמצא צעור בוי"ו.

[יד, ד]
בעבור האדמה חתה -
בעבור טעם לסוף הפסוק שעליו למה חפו ראשם?
בעבור שהאדמה חתה ונשברה כי לא היה גשם בארץ.
או טעם, בעבור לסוף הפסוק הזה שאמר בשו אכרים חפו ראשם.

היה -
מלרע.

בארץ -
ר"ל בארץ ישראל.

אכרים -
הם עובדי השדות.

[יד, ה]
כי גם אילת -
אפילו האילת ילדה העפרים ועזבה אותם מחסרון מרעה, כי לא היה דשא ועזבה ילדיה לבקש מרעה בארץ אחרת ולא חששה על ילדיה, אף על פי שהיא רחמנית והלכה להחיות את נפשה.

ועזוב -
מקור במקום עבר, כאילו אמר ועזבה.
וכן: והחיות רצוא ושוב, כאילו אמר רצו ושבו.

[יד, ו]
ופראים, שפים -
חסר יו"ד הרבים מהמכתב וכבר פירשנו שפירושו המקומות הגבוהים ועמידתם שם, לראות משם אם יראו עשבים בשום מקום וילכו שם.
ושאיפת הרוח פירש בפסוק: פרה למוד מדבר, שם אמר על הפרא שאיפת רוח בלא סמיכה אל אחר והנה סמך אותם אל התנים, נראה כי עקר השאיפה היא בתנים.

וכן הוסיף המתרגם שם ואמר:

כירודא,

ובאמרו: שאפו רוח, ר"ל כי לא היה להם הנאה בעמדם על השפים, אלא שאיפת הרוח.

כלו עיניהם -
בראותם כי אין עשב, כאילו כלו עיניהם מרוב הביטם למרחוק ולא ראו עשב וזה היה בעונש עונותיהם בישוב ובמדבר, ושאר הגוים היה להם שובע וזה היה להם בעמים, לאות לקבל עונש עונותיהם מאת האל, כמו שאמר והיו בך לאות ולמופת.

[יד, ז]
אם עונינו ענו בנו -
אמר הנביא בראותו בנבואה הרעה שיהיה אומר לאל וכולל עצמו בכלל ישראל, ואף על פי שהוא לא היה בו עון אמר: אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך.
וכן אמר משה רבינו: וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו.

אמר: אם עונינו ענו בנו - העידו בנו כי בהיות מניעת הגשם בארצנו ולא בארצות הגוים, הם העידו בנו כי עליהם אנו לוקים ואף על פי כן, עשה למען שמך הנקרא עלינו.

כי רבו משובותינו לך חטאנו -
אמת כי הדין עליך להענישנו כי רבו משובותינו, שמרדנו בך בכמה דברים:
בעבור אלהים אחרים,
ובהרבות החמס,
ובשמוע לנביאי השקר ולא לנביאי האמת,
לפיכך אמר כי רבו ואף על פי כן עשה למען שמך הנקרא עלינו שאנו נקראים עם ה'.

עוננו -
חסר יו"ד הרבים:

[יד, ח]
מקוה ישראל -
כי אף על פי שסרו מדרכיך, לך הם מקוים ובכל דור ודור, אתה מקוה ישראל ואתה מושיעו בעת צרה אף על פי שהצרה תבא להם בעונם, אתה תושיעם ותרחם עליהם גם כן, עתה בזמן הזה הושיעם ורחם עליהם ולא יכלו ברעב.

למה תהיה כגר בארץ -
במקומות רבים דברה תורה בענין הבורא כלשון בני אדם ויחסה אותו בראות ובשמע ובריח וביד וברגל כדברי בני אדם, והכל דרך משל להבין בני אדם ובכל מקום רחקו.

אונקלוס מתרגם התורה ויונתן בן עוזיאל מתרגם ספרי הנביאים:
רחוק מעל הבורא יחסי התארים וענין הפסוק גם כן ואשר אחריו הסב יונתן הדבר הנאמר על האל על ישראל, ראה לרחק מעליו יתברך אפילו דרך דמיון.
ותרגם כן:

סבור ישראל וגומר כבעמוד:

[יד, ט]
למה תהיה כאיש נדהם -

למה יחול רוגזך עלנא וגומר כבעמוד,

ופשט הפסוקים כן הוא: למה תהיה כגר בארץ?
כי מי שהוא גר בארץ ואינו מאזרחי הארץ ומתושבים, אינו חושש בענין הארץ מה יהיה בה, כי אם הוא בה היום לא יהיה בה למחר וכל שכן האורח שנטה בעיר ללון, בה לבד כי הוא עובר אורח שאינו חושש בטובתה וברעתה ואתה דומה להם בענין הזה, בהסתירך פניך מהארץ ולא תחוש לצרתה ולך הארץ ואנחנו גרים בה ותושבים עמך.
או אתה דומה בענין הזה כאיש נדהם ונבהל לא ידע מה לעשות, או כגבור אמר כגבור כי בידו התשועה ויש עת שלא יוכל להושיע בגבורתו.

ואתה בקרבנו ה' -
ואיך תוכל להעלים עיניך מצרותינו.

ושמך עלינו נקרא -
כי אנחנו נקראים על שמך עם ה', לפיכך אל תניחנו.

ובדרש:

שמך - משותף בשמינו ישראל,

נדהם -
פירושו לפי מקומו נבהל.

ואדוני אבי ז"ל כתב:

כי מפרש אותו מן הערבי למי שהוא מכוסה לב, מחלי מדהום.

[יד, י]
כה אמר ה', כן אהבו לנוע -
כמו שאהבו הם לנוע כן אעשה עמהם, כי הם הולכים למצרים ולאשור לבקש מהם עזר מאויביהם ולא בטחו בי ורגליהם לא חשכו מלכת, אעפ"י שהיו מוכיחים אותם הנביאים, כמו שאמר להם ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר ואף על פי כן לא מנעו רגליכם מלכת וכיון שאהבו לנוע, אני אניעם ואגלם בין העמים.

ואם תאמר מה תשובה היתה זאת לדברי ירמיהו, כי הוא היה מתפלל על הרעב?!
נאמר: כי אף על פי שהיה מניעת גשמים, אם היו יכולין לצאת לארצות הגוים להביא תבואה לא היה הרעב כל כך גדול, אבל האויבים היו באים עליהם בכל יום ולא היו יכולים לצאת לפיכך היה רעב חזק, לפיכך השיב לו האל על שלוט האויבים בהם ויגלו אותם ובין כך הרעב והחרב עליהם, לפיכך אמר עתה יזכור עונם כלומר עתה קודם הגלות יזכור עונם - ברעב ויפקוד חטאתם - בחרב.

[יד, יא]
ויאמר ה', לטובה =
לפי שהתפלל על מקצתם לרעה והם רצו להמיתו ואמר אראה נקמתך מהם ואמר התיקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הריגה, לפיכך אמר לו: לטובה אל תתפלל עליהם:

[יד, יב]
כי יצומו -
כשיקראו צום ויתענו ויתפללו אינני שומע אל רנתם, פירש אל צעקתם, כמו קומי רני בלילה.

ואמר אל רנתם והוא לא הזכיר תפלה וצעקה אלא הצום, לפי שאין צום בלא תפלה וצעקה.

רצם -
ירצה אותם, כלומר עולותם ומנחתם לא יהיו לרצון לפני.

[יד, יג]
ואמר -
מה יוכל ישראל לעשות אם הנביאים מטעים אותם ואומרים להם: לא תראו חרב ורעב:

שלום אמת -
שלום של קיימא.

[יד, יד]
ויאמר ה', חזון שקר -
כי לא ראו זו בנבואה והם אומרים, כי בנבואה ראו אותם.

וקסם ואליל ותרמית לבם -
קסם –
כתב החכם הגדול רמב"ם ז"ל:

כי יש אנשים שישפע אליהם הכח השכלי בכח המדמה, עד שידברו עתידות ויחלמו חלומות צודקות ומזה הכת היו נביאי הבעל, ומפני זה היו מאמינים בהם ויקרא זה הענין קסם ויקרא בעליו קוסם.

ויש מפרשים:

כי חוזה בכוכבים יקרא קוסם:

ואלול ותרמות -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והענין אחד, ואליל הוא דבר שאינו וזה שהם אומרים חרב ורעב לא יהיה, זהו דבר שאינו כי באמת יהיה הרעב והחרב.

ותרמית לבם -
מרמה חושבים בלבם, כיון שחושבים אותנו שאנו צודקים בדברינו כמו שנסו אותנו בקצת העתידות נאמר להם, שלא יפחדו מדברי ירמיהו כי אנחנו ראינו בנבואה כי לא ראינו חרב ורעב, וניפה להם מעשיהם כדי שנהיה נכבדים בעיניהם ונאהבים להם וזהו תרמית לבם, שהם חושבים לרמות העם בדבריהם.

מתנבאים לכם -
אמר לכם וכלל הנביאים עמהם, כמו שהוא היה כולל עצמו בכלל ישראל, כאומר כי רבו משובותינו וגומר.

[יד, טו]
לכן, יתמו הנביאים ההמה -
ר"ל ראשונה ילקו הם בחרב וברעב בעבור שהם החטיאו את ישראל.

[יד, טז]
והעם -
אף על פי שהיו מטעים אותם נביאי השקר היה להם לבחון בין נביאי האמת לנביאי השקר, כי נביא האמת מעמיד אותם על תורת משה ונביאי השקר מיפים להם עבודה זרה, שהוא בטול התורה ואף על פי שהם צודקים בקצת דבריהם בעתידות, היה לכם להחזיק זה בקסם לא בנבואה, כיון שדבריהם לבטול תורה והיא עכו"ם, שאפילו יעשו אותות ומופתים אמרה תורה יומת, כי דבר סרה וקיום האותות והמופתים אמר הכתוב הטעם: כי מנסה ה' אלהיכם אתכם.

ואין מקבר להמה -
זה יהיה עונש עונם מוסף על היסורים והמיתה.

נשיהם -
כי היו נשמעות לדברי שקר יותר מן האנשים.

ובניהם ובנותיהם -
הקטנים בעונש אבותיהם, כי כן הוא המשפט מאת האל יתברך שהוא אל אמונה ואין עול.

[יד, יז]
ואמרת -
אתה תאמר להם זה הדבר שאתה בוכה ומצטער על שברם שאתה רואה שיבא עליהם בנבואה ותאמר להם שאתה רואה גם כן חללי חרב מבחוץ ותחלואי הרעב מבפנים וזה להפחידם, אולי ישבר לבם ויכנעו בשמעם את הדברים האלה.

בתולת בת עמי -
עד שתגלה היא כמו בתולה שלא ידעה איש ולא שלט עליה וכן היא דומה לבתולה, כלומר שלא שלטו עליה הגוים להגלותם מארצם עד עתה, ותהיה נכנעת להם בגלותה כמו הבתולה כשנבעלה.

מכה נחלה -
מכה קשה בחולי גדול.

[יד, יח]
אם, תחלואי רעב -
שם תאר על משקל ותעלולים ימשלו בם, וזכר החולים מפני הרעב ולא זכר המתים ברעב, כי החולים היו רבים מהמתים.

כי גם נביא גם כהן -
נביא מנביאי השקר כהן מכהני הלוים שהיו בהם רעים, כמו שאמר: כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך.

סחרו אל ארץ ולא ידעו -
סבבו ללכת לגלות אל ארץ אחרת ולא ידעו לא הרגישו בעצמם עד שגלו, כי אף על פי שהיה מתנבא על הנביאים שיתמו בחרב וברעב מהם גלו עם יהויכין, כמו שכתוב שהיו מתנבאים שם בגולה.
ואמר גם, ר"ל גם הם שהם גדולי העם כי גלו עם יהויכין החרש והמסגר באמרו סחרו לפי שההולך דרך רחוקה אי אפשר שלא יסוב הדרכים, כי אין כל הדרך דרך ישרה.

ויונתן תרגם:

ארי אף ספר וגומר כבעמוד:

[יד, יט]
המאוס מאסת -
חזר הנביא להתפלל עוד ואף על פי שאמר לו האל אל תתפלל בעד העם הזה, על מקצת העם שב להתפלל.

אם בציון -
אם ביושבי ציון כתרגומו כי לא דבר עד עתה על החרבן אלא על צרת היושבים בה.

הכיתנו -
מכת רעב.

ואין לנו מרפא -
כי אין מטר.

קוה לשלום -
מקור, אם נקוה שלום מהאומות שכנינו ונלך ונשבור בר בארצם.

ואין טוב -
שום טובה לא יבא לנו משום צד.

ולעת מרפא -
מרפא מצרת הרעב ומצרת האויב.

והנה בעתה -
והנה אנחנו נבעתים מצרת שניהם.

ויונתן תרגם:

ולעדן סליחת חובין,

והוא פורענות חטאין ומקצת זה הפסוק הוא כתוב למעלה בפרשה אסף אסיפם ויש ביניהם שנוי מעט הראשון לעת וזה ולעת הראשון מרפה בה"א וזה מרפא באל"ף.

[יד, כ]
ידענו -
ידענו רשענו, וידענו גם כן עון אבותינו.

כי חטאנו לך -
אנחנו והם והדין עליך לפקוד עלינו עונם ועונינו, כי אחזנו מעשיהם הרעים בידינו וזכר בפסוק המרדים והוא שאמר רשענו וזכר הזדונות והוא שאמר עון וזכר גם כן השגגות והוא שאמר כי חטאנו לך.

[יד, כא]
אל תנאץ -
אף על פי כן למען שמך עשה ואל תנאץ.

אל תנבל כסא כבודך -
אל תפילהו לארץ, כי כסא כבודך - הוא ירושלם אל תפילהו ותנבלהו, בהיות יושביה נעזבים אין פונה אליהם.

זכור -
כלומר זכור ברית אבות ואותו הברית אל תפירהו אתנו.

וכן תרגם יונתן:

יעול דוכרן קיים אבהתנא קדמך לא תשני קימך עמנא.

[יד, כב]
היש -
למי נצעק על המטר אלא לך.

בהבלי הגוים מגשימים -
פירוש נותנין גשם.

ואם השמים יתנו רביבים -
אפילו השמים והוא הרקיע שנותנים המטר כי השמים הם נותנים המטר זולתך זה אינו, שהרי אתה עוצרם כשתרצה שלא יתנו מטר א"כ אין נתינת המטר ברשותם וברצונם וכן אתה פותחן כשתרצה, הלא אתה הוא ה' אלהינו הנותן מטר, לפיכך עלינו שנקוה לך שתתן מטר.

כי אתה עשית את כל אלה -
מניעת הגשמים אתה עשית אותה שעצרת השמים שלא יתנו מטר והארץ שלא תתן את יבולה וזהו שאמר את כל אלה וכן אמר בנבואת זכריה כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה הנה אמר את כל אלה על מניעת השמים, שלא יתנו מטר והארץ שלא תתן את יבולה.