[יז, א]
חטאת יהודה -
ידמה כי חטאתם היא כתובה וחרושה על לוח לבם שלא תוכל להמחק מלבם, כאילו היא כתובה וחרושה בעט ברזל, כי הדבר שיכתוב האדם בו וחוקק באבן הוא דבר קיים לעולם, כמו שאמר: בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון.

ומה שזכר עופרת, כי ימלא אדם חקוק הכתיבה בעופרת כדי שלא ישברו צדי החקוק ותפסד צורת הכתיבה.

ופירוש בצפורן –
כמו בעט כי לפי שהאדם חוקק בצפרניו דמה עט ברזל שאדם חוקק בו לצפורן, או נקרא צפורן.
וכן הוא אומר במדרש:

נטל צפורן של ברזל וחקק בו.

שמיר -
פירושו הברזל החזק כמו שקרא האבן החזק שמיר, באמרו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך

ותרגם ירושלמי:

מצור החלמיש שמיר טינרא,

ויש לפרש: כי שמיר אמר על האבן החזק.

ובי"ת בצפורן במקום שנים, כאילו אמר בשמיר, כלומר כתובה בעט ברזל ובצפורן שמיר, כי אחר שאמר הכלי שיכתוב בו צריך שיאמר הדבר שיכתוב עליו, ואף על פי שאמר: על לוח לבם.

לבם - הוא שמיר וחזק שהמשילו במקום אחר לאבן, שנאמר: והסירותי את לב האבן ותכונת הפסוק כן הוא, כתובה בעט ברזל בצפורן ברזל והיא כתובה בשמיר ובאבן חזק, כי היא חרושה על לוח לבם ולוח לבם - הוא השמיר.

ובי"ת בעט בצפורן תהיה הבי"ת שקוראים בי"ת העזר ובי"ת בשמיר תהיה בי"ת כלי.

ופירש חרושה –
כמו חרותה, מן חרות על הלוחות.

ולקרנות מזבחותיכם -
בכ"ף, אף על פי שאמר לבם לשון נסתר ואחר כך אמר מזבחותיכם לשון נמצא, כן הוא דרך המקרא במקומות רבים אמר וכן חטאתיכם חרושה בקרנות מזבחותיכם, כי הם החטאת ולמ"ד ולקרנות במקום בי"ת כלמ"ד לפניכם לחרב, הרגתי לפצעי, ישבת לכסא והדומים להם.

[יז, ב]
כזכור -
אמר זכירת מזבחותם ואשריהם והספור עליהם הוא ערב עליהם, כזכר בניהם שהם חביבים עליהם וזוכרים אותם תמיד לאהבתם אותם.

ויש מפרשים:

כזכר - ענין הקטרה, כמו: אזכרתה לה', כלומר שהיו מעבירים בניהם באש והראשון נכון.

ויונתן תירגם:

כאדכרא בניהון אגוריהון.

על עץ רענן -
טעמו דבק עם מזבחותם לא עם אשריהם, כי עץ רענן היא האשרה ופירש על סמוך כמו ועליו מטה מנשה, וזבחת עליו את עולותיך והדומים להם, כי האשרה היא העץ שהיו נוטעים לעבדו, או שהיו מניחים הצורה שהיו עובדים תחת האילן ועליו נאמר בכל מקומות: תחת כל עץ רענן והיו בונין מזבחותם סמוך לאותו אילן שהיו מקריבין עליו קרבנות לעכו"ם הנעבדה תחת האילן, או לאילן עצמו וכן היו בונין מזבחות על ההרים הרמים, ועל הגבעות הגבוהות שהיו עובדים שם אלהיהם כמו שכתוב.

על גבעות -
חסר וי"ו השמוש, כמו שמש ירח ראובן שמעון והדומים להם.
ואני תמה מהמתרגם שתרגם:

על עץ רענן - תחות כל אילן עבוף,

איך תרגם מלה בהפכה, כי על ותחת שני הפכים.

[יז, ג]
הררי בשדה -
לפי שהיו עובדים על ההרים קרא ישראל הררי, אמר דרך קריאה אתם הררי.

ומלת בשדה –
אף על פי שהטעם עמד בה, פירושה שהיא דבוקה עם חילך אמר: אתם הררי בשדה חילך וכל אוצרותיך לבז אתן, כלומר שיוציאו השוללים הבזה בשדה לחלוק שם השלל.

חילך -
ממונך.

כל אוצרותיך -
חסר וי"ו השמוש, כמו: שמש ירח ראובן שמעון והדומים להם.

במותיך בחטאת -
כמו הפוך, כאילו אמר בחטאת במותיך שהם בכל גבולך, כלומר, למה יהיה כל חילך וכל אוצרותיך לבז?
בעבור חטאת במותיך וכמוהו רבים, תיבות שהן הפוכות בטעמם, כמו: מקום שם קבר, שטעמו מקום קבר שם ומספד אל יודעי נהי כמו ויודעי נהי אל מספד והדומים להם רבים.

וכן תירגם יונתן:

הפוך בחובין דהויתון פלחין לטעותא בכל תחומיכון.

[יז, ד]
ושמטתה ובך -
פירוש ושמטתה והשמטה תהיה בך שתשמט מנחלתך, לפי שלא שמטת אותה בהיותך בה.

ויונתן תירגם:

ואייתי סנאה על ארעכון ותהא צדיא משמטתא בכון אעביד פורענות דינין.

והעבדתיך -
בדל"ת ולמעלה בפרשת אוי לי עמי והעברתי ברי"ש.

קדחתם -
הבערתם למעלה קדחם בכאן קדחתם, למעלה עליכם בכאן עד עולם.

[יז, ה]
כה אמר ה' -
לפי שהיו ישראל בוטחים במצרים ובאשור אמר זה.

ומן ה' יסור לבו -
כי אם לא יסור לבו מה' אינו רע אם יבטח באדם שיעזרהו ותהיה כונתו, כי בעזרת האל יוכל האדם לעזור לא זולתו.

[יז, ו]
והיה כערער בערבה -
תרגם יונתן:

כעכוביתא במישרא.

ופירש רב האי ז"ל:

עכבית הוא קוץ מבחוץ ומבפנים פרי נאכל ונקרא ערער.

ולא יראה -
על דרך השאלה.

כי יבא טוב -
הוא המטר.

ושכן חררים במדבר -
שהעץ הוא ישכון במקום שהוא חררים וזהו במדבר במקום שלא יפול שם מטר מרוב החום.

וחררים -
ענין שרפה ודלקה מרוב חמימות, מן ועצמי חרה מני חרב, וחרה נחשתה נחר מפוח.

חררים -
שם בשקל חצרים וכפל ענין במלות שונות.

ואמר ארץ מלחה ולא תשב –
ומלחה - תואר לארץ שלא תצמיח ונגזרה מן הישוב.
וכן ברית מלח ברית נגזרה.
וכן: ארץ פרי למלחה

ותרגם יונתן:

כארע סדום דלא אתיתבת,

והמשיל האדם שיסיר בטחונו מהאל כזה העץ שאינו מתלחלח, אלא עמד ביובש כל זמן ואף על פי שאין מת, כן האדם הרע יהיה ברע כל ימיו ויבחר מותו מחייו.

[יז, ז]
ברוך הגבר, והיה ה' מבטחו -
אם יבטח בו - הוא יהיה מבטחו ולא יירא מכל רע.

[יז, ח]
והיה על מים -
שלא יצמא לעולם.

ועל יובל -
ועל פלגי מים ישלח שרשיו, שאפילו שרשיו שיתפשטו במקום רחוק, יהיו על פלגי מים.

ולא יראה -
על דרך השאלה, כלומר אפילו כשיהיה חום בעולם לא יחוש ממנו כי על מים הוא שתול, ולא יוכל החום ליבשו, ואפילו עלהו יהיה רענן שלא יפול כשאר העצים שנובלין עליהם בימות הגשמים ואפילו יהיה שנת בצורת שימנעו גשמים לא ידאג מפני זה, כי הוא על מים.

ואמר ידאג –
על דרך השאלה.

ולא ימיש מעשות פרי -
כי אפילו בשנת בצורת יהיה בלחותו ויתן פריו בעתו, כן האדם הטוב אשר יבטח בה' לא יסור טובו לעולם ואפילו בשעה ששאר בני אדם בצרה, הוא יהיה בטוב כמו שאמר: בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע.
וכן האדם הטוב שילמדו בני אדם חכמתו ומעשיו הטובים, והעלה הוא משל לממונו ועשרו, שיהנו בני אדם ממנו.

[יז, ט]
עקוב הלב -
לפי שדבר על הבטחון שהוא רע, כשישים בטחונו באדם וזה תלוי בכונת הלב, כמו שאמר: ומן ה' יסור לבו כמו שפירש, לפיכך דבר בכונת הלב ואמר כי הלב עקוב יותר מכל דבר, כלומר מרמה, כי יוכל אדם להראות בפיו ובמעשיו טוב ויהיה לבו רע ומי ידע זה בלתי האל, לפיכך אמר מי ידענו.

ואמר: אני ה' חוקר לב והמרמה תלויה בלב לא בפה ובמעשה, כי אף על פי שתהיה לפעמים המרמה בפה שיאמר דברים שהכונה בהם על שני פנים, או יעשה מרמה בידיו, הכל הוא בכונת הלב, לפיכך אמר מכל כי אין דבר מרמה כמו הלב.

ואנוש הוא -
ענין כאב ושבר, כמו אנוש כאבי אנושה מכתי ויאמר על דרך השאלה בכאב הלב ביגון, או בדאגה, או בעסקים רעים, או במחשבה, לפיכך אמר ואנוש הוא ואמר: חרפה שברה לבי ואנושה.

[יז, י]
אני ה' חוקר לב בוחן כליות -
זכר כליות, כי הכליות יועצות והלב גומר.

ולתת -
בפרשה זו ולתת בוי"ו כפרי בלא וי"ו ולמטה בפרשת חנמאל בן שלום בהפך, לתת בלא וי"ו וכפרי בוי"ו והסימן וכלו ופי' ולתת.

אמר: אני ה' חוקר לב - וכן בידי גם כן לתת לאיש כדרכיו.

כדרכו -
לשון יחיד כתוב וקרי כדרכיו לשון רבים והענין אחד, כי זה דרך כלל וזה דרך פרט, או הוא גם כן ככתוב לשון רבים ויו"ד הרבים חסרה מהמכתב.

[יז, יא]
קורא דגר -
לפי שאמר לתת לאיש כדרכיו אמר אל תתמה על הרשע שהוא מצליח בנכסים, איך לא יתן לו האל כדרכיו?!
כי תדע כי הרשע שאין עשרו במשפט, לא יעמוד לו אלא יצא מידו בחצי ימיו.
והמשילו לקורא והוא עוף שקוראין בלע"ז פרני"ז והוא רובץ על ביצי עוף אחר ומחמם אותם והביצים ההם לכשיבקעו ויצאו האפרוחים, לא יהיו כמו בניו שילכו אחריו אלא יעזבוהו ולא יכירוהו, אלא אחרי מי שהיא להם, אם כן גם הרשע שעשה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו או ימות הוא ויעזוב עשרו לאחרים ולא ישלים ימיו עם העושר שעשה, ויהיה נבל באחריתו, כלומר נופל מת טרם זמנו, או יאבד העושר מידיו בחצי ימיו ויהיה נבל ופחות באחריתו.

וכן תרגם יונתן הפסוק:

הוא כקוראה די מכנש בעין דלא דיליה וגומר כבעמוד.

ימו -
כתוב בלא יו"ד הרבים וקרי ימיו ביו"ד הרבים וכמוהו: יחתו מריבו עלו בשמים ירעם.

[יז, יב]
כסא כבוד -
פירש הגאון רב סעדיה:

דבק עם סוף הפסוק שלמעלה ממנו, כאילו אמר יהיה נבל מכסא הכבוד כלומר מושלך.

ויונתן תרגם:

פורענותא תתעביד מניה וגומר כבעמוד.

ורבותינו פירשו:

על בית המקדש, שאמרו שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואחד מהם מקום בית המקדש, שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו - מראשון עד שלא נברא העולם.

ועוד אמרו:

שבית המקדש מכוון כנגד כסא הכבוד, שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

וזה הדרך דרכו המפרשים ואמרו בספר יצירה:

והיכל קדש מכוון באמצע.

ואני הארכתי בזה הענין בפירוש תהלים במזמור: שיר המעלות זכור ה' לדוד והענין הוא טוב אלא שאין ענינו דבק עם הפסוק שלפניו ושלאחריו.

והחכם רבי שמואל בן תבון:

הדביקו לענין הפסוק שאמר: אני ה' חוקר לב בוחן כליות וגומר ופירש כסא כבוד בחסרון כ"ף הדמיון, כאילו אמר ככסא כבוד וכמוהו רבים, ופירש הענין כן, בא הנביא להודיע שהשם יתברך שוכן במקדש כמו שיושב בכסא כבוד מרום שהוא השמים העליונים, שקראו ישעיהו הנביא גם כן כסא רם ונשא כן קראו ירמיה מרום ואמר שהוא מראשון, כלומר מקדם, כמו שכתוב נכון כסאך מאז אמר: כמו שהשמים שהם כסא ה' והם כסא כבודו מעידים על מציאותו ועל כבודו, כן מקום מקדשנו מעיד ומורה על עצם מציאותו שהשכין אורו וכבודו בו, ולא יחשוב החושב שהיות הש"י על כסא רם ונשא והוא השמים, ימנעהו מלדעת את אשר בארץ ומלהשגיח בשפלים ומענוש הרעים על רשעם, כי מקום מקדשנו הוא עדות וראיה שהוא רואה בשפלים וחוקר לבותם וכליותם, כי הוא שוכן במקדשנו ושכנו ושבתו בשמים, ונראה בו אורו וכבודו ואחר שהוא שוכן בו והוא נמצא בתוכנו, מן ההכרח להאמין שהשם רואה אותנו ופוקד את מעשינו ובוחן את לבבינו וכליותינו לטוב ולרע, וזה הוא שהוסיף ואמר מקוה ישראל וגומר.

וענין יסורי בארץ יכתבו, כלומר הסורים אשר בעמו שהם סרים מהשם ית' ומעבודתו יכתבו בארץ לשוב לעפר כבהמות, לא יהיה בהם חלק נשאר שיכתב בשמים מבני עליה וזה מפני שעזבו מקור מים חיים הוא השם יתברך, על כן לא יחיו אך ימותו כבהמות וזה הפירוש הוא נכון לענין הפרשה.

[יז, יג]
מקוה ישראל -
ענינו לשון קריאה אתה שאתה מקוה ישראל ומבטח לכל הבוטחים בך, כל עוזביך שאין להם בטחון בך יבשו ממבטחם בבשר ודם, כמו שהקדים שהיו בוטחים באדם.

ואמר עוד: וסורי בארץ יכתבו והסורים ממך, כמו שאמר ומן ה' יסור לבו בארץ יכתבו, לא יהיה להם חלק בך כיון שעזבוך אלא יכתבו בארץ כמו הבהמות, שלא ישאר מהם דבר שיהיה להם חלק בך.

כי עזבו מקור מים חיים את ה' -
וזה מדה כנגד מדה שהם עזבוך שאתה מקור מים חיים שלא יפסקו, כן הדבקים בך לא תפסק טובתם לא בזה ולא בבא, והם שעזבוך ושמו בטחונם בבשר ודם שהוא חלק הארץ, כן יכתבו הם בארץ ולא בשמים.

מקוה -
ענין תקוה.

וכן תרגם יונתן:

סבור ישראל,

ויש מפרשין:

כמו מקוה מים, כלומר שאתה מקוה טהרה לישראל והראשון נכון.

וסורי -
יסורי כתוב כלומר אותם שיסורו ממך וקרי וסורי והוא תאר מנחי העי"ן בשורק, כמו סורי הגפן נכריה, גולה וסורה, נחלץ חשים והדומים להם.
והכנוי לנביא, כלומר סורי ממני שהם סרים מהשם, כי אני דבק בהשם והם סרים ממני ועוזבים את ה' ועל הדרך הזה אמר: ככל אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו, כי ממנו שב אל משה ור"ל מדרכו הטוב.
וכן אמר ירמיה: וסורי, ר"ל הסורים ממני, כלומר מדרכי הטובה שאני דבק באל.
ואפשר שיהיה וסורי כמו סורים ויהיה חסר מ"ם הרבים, כמו: וקרע לו חלוני, שהוא כמו חלונים והדומים להם.

[יז, יד]
רפאני ה' -
הוא בקש רפואה מן המכה והכאב, כמו שאמר למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה והכאב והמכה כמו שפירשנו, הוא הבזוי והקללה.

כי תהלתי אתה -
אני מתהלל בך שתצילני מידם.

[יז, טו]
הנה המה, דבר ה' -
שאתה אומר שתחרב הארץ יבא נא, כי אין אנחנו מאמינים כי ה' דבר להחריב עירו.

[יז, טז]
ואני לא אצתי -
לא דחקתי עצמי ולא דאגתי מזה הדבר שאהיה רועה אחריך, כלומר שאהיה נביא.

ויום אנוש לא התאויתי -
כי ידעתי כי יום אנוש יהיה לי יום הנבואה, אבל אתה הכרחת אותי.

יום אנוש -
יום חזק וכבד.

מוצא שפתי -
שאמרתי לך: הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי.

ויונתן תרגם:

ואנא לא עכבית על מימרך מלאתנבאה עליהון וגומר כבעמוד:

[יז, יז]
אל תהיה לי למחתה -
כלומר אל תגרום לי בנבואתי שאהיה מחתה לפניהם.

מחסי אתה ביום רע -
ביום שחושבים עלי רעה אתה מחסי וכן תעשה תמיד, שלא אחת לפניהם כמו שהבטחתני.

[יז, יח]
יבשו רודפי -
הבא עליהם אחר שהם אומרים יבא נא הביא אותו עליהם.

ומשנה שברון שברם -
ומשנה איננו סמוך כי הוא נקוד סגול והוא כמו ושברון שני, וכן ומשנה כסף כמו וכסף שני ורוצה לומר בשברון שני שברון אחר שברון ולא רצה לומר שנים לבד באמרו משנה, אלא שברון אחר שברון כמה פעמים, וכן ושוב מול את בני ישראל שנית כמו שפירשנו.

[יז, יט]
כה אמר ה', עם -
כתוב וקרי העם ואחד הוא, אלא שהכתוב חסר ה"א הידיעה.

אשר יבאו בו -
תחלה קרא בשער שנכנסין ויוצאין בו מלכי יהודה, כי להם ראוי להוכיח העם ולשמור את יום השבת, ומה שאמר בשער בני העם לקרוא באזני העם הנכנסים והיוצאים באותו שער, כי לא מלכי יהודה לבד היו נכנסים ויוצאים בו כי גם העם שהיו שוכנים סמוך לאותו שער היו נכנסין ויוצאין בו ואמר לו שיקרא אחר כן בכל שערי ירושלם כדי להזהיר כל העם.

ומה שאמר לו לקרוא בשערים, לפי שהיו מכניסין ומוציאין דרך השערים בשבת ולא הזהירם אלא בהכנסה והוצאה דרך השערים חוץ לעיר, כי בעיר לא היו חייבים כי ירושלם דלתותיה נעולות בלילה ואין חייבין עליה משום רשות הרבים, לפיכך אמר: והבאתם בשערי ירושלם לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ואמר ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם.

ומה שאמר: ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, ר"ל חוץ לעיר ומה שזכר ההבאה יותר מן ההוצאה, לפי שירושלם היה כרך גדול ובכרך המביאים משא הם יותר מן המוציאים, כי מביאים בני הכפרים לעיר תבואה ופירות וכן ממכר וכן כתוב בספר עזרא כשהוכיחם נחמיה על השבת ואמר ומביאים ירושלם ביום השבת.
ואמר: ויסגרו הדלתות, ואמר: אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבא משא ביום השבת - הנה לא הזהירם אלא מחוץ לעיר לא בתוך העיר, כי לא היו חייבים בהכנסה והוצאה מבתיהם בתוך העיר לפי שירושלם היו דלתותיה נעולות בלילה ואין חייבין עליה משום רשות הרבים.

ומה שאמר שמעו דבר ה' מלכי יהודה ולא היה אלא מלך אחד, ר"ל המלך ובניו ולפי שהיו עתידים למלוך אחר האב, קראם מלכים.

[יז, כד]
עשות בה כל מלאכה -
בה כתיב וקרי בו ושניהם נכונים, כי ימצא שבת לשון זכר ולשון נקבה לשון נקבה ברוב ולשון זכר כל שומר שבת מחללו.

ומה שאמר: ובאו בשערי העיר הזאת ר"ל ובאו ויצאו כמו שאמר: אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו.
ומה שצוה להזהירם על השבת והיו כמה עברות אחרות בידם ואף ע"ז, לפי ששמירת שבת עיקר גדול באמונת האל בחדוש העולם ובאמונה באותות ובמופתים ובקיום כל התורה, וכל המשמר השבת באמונה ישרה, לא במהרה הוא חוטא בשאר המצות.

ואמרו רבותינו ז"ל:

כל המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד עכו"ם כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר: אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה כל שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחל לו והמצוה הראשונה שנצטוו ישראל קודם מתן תורה היא שבת ואתה רואה כמה גדולה שמירת שבת, שהרי תלה חרבן ירושלם בשמירת שבת.

ומפסוק: והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם -
למדו רז"ל רמז ואמרו:

אין הדלקה מצויה אלא בבית שיש בו חלול שבת.
ואמרו: מאי לא תכבה?
בשעה שאין בני אדם מצוים לכבותה.

והנה הפרשה מבוארת וענין פרשת היוצר גם כן מבוארת וענינה, כי ההשגחה בבני אדם והיכולת ביד האל וכל שכן ישראל שהשגחתו תמיד עליהם, לפיכך אמר: כן אתם בידי בית ישראל.