[כב, א]
כה אמר ה' רד בית מלך יהודה -
בהר הבית נאמרה לו נבואה זו, לפיכך אמר רד ואף על פי שזאת הנבואה כבר אמרה בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט אמר לו עוד שיאמר אותה להם עוד בבתיהם, ושיבטיחם ההבטחה הטובה אם ישמעו.

[כב, ב]
בשערים האלה -
בשערי העזרה, כמו שאמר בסמוך ובאו בשערי הבית הזה או יהיה פירוש הבית הזה - בית המלך, לפי שאמר רוכבים ברכב ובסוסים ולא יכנס אדם רוכב בשערי העזרה.

[כב, ג]
כה אמר ה', מיד עשוק -
תואר בפלס קרוב גדול וענינו כמו עושק.

[כב, ד]
כי אם עשו תעשו -
עשו מקור בוי"ו במקום ה"א למ"ד הפעל.

ועבדו -
כתוב בלא יו"ד הרבים והענין אחד וכמוהו רבים.

[כב, ה]
ואם לא -
מבואר הוא.

[כב, ו]
כי כה אמר ה', גלעד אתה לי ראש הלבנון -
אמר על בית מלך יהודה שהוא ראש ממלכת ישראל, אתה היית לי כמו גלעד כי גלעד עיר אחת בעבר הירדן וכל הארץ ההיא ארץ סיחון ועוג וכל הבשן היתה נקראת על שמה: ארץ הגלעד, כי היא ראש להם וכן היית אתה לי ראש ממלכת ישראל, כי ציון וירושלם ראש לכל ארץ ישראל, וכן היית ראש הלבנון שנקרא גם כן ארץ ישראל בשם הלבנון, כמו שאמר: ההר הטוב הזה והלבנון ועתה אשיתך מדבר ואשית הערים אשר סביבותיך כאילו לא נושבו.

אם לא -
ענין שבועה כמו אם לא שויתי ודוממתי, אם לא בתים רבים והדומים להם.

נושבה -
כתוב בה"א על הארץ דרך כלל וקרי נושבו על הערים.

ויונתן פירש:
גלעד - בית המקדש.

ותרגם הפסוק כן:

ארי כדנן אמר ה' על בית מלך שבטא וגומר כבעמוד.

[כב, ז]
וקדשתי -
אזמן עליך משחיתים שישחיתו בתיך.

איש וכליו -
ר"ל וכלי מפצו להפיל הבית.

מבחר ארזיך -
ר"ל קירוי הבתים הספונים, כמו שאמר למטה בענין וספון בארז.
וכן: כי ארזה ערה, אמר על קירות הבתים הספונים בארז.

והפילו על האש -
כמו שנאמר: וישרוף את בית ה' ואת בית המלך וגומר.

ויונתן תרגם:

ואזמן עלך מחבלים וגומר כבעמוד:

[כב, ח]
ועברו -
מבואר הוא וכן ואמרו.

[כב, י]
אל תבכו למת -
למי שימות מבית דוד שזכר והוא יהויקים שמת בדרך כשהוציאו אותו מירושלם להגלותו, אמר אל תבכו לו, כיון שמת טוב הוא, משיגלה ויחיה חיי צער ובזיון כמו יהויכין.
ואמר בעבור יהויקים אל תבכו ואל תנודו לו, כי טובה היא לו מיתתו אלא למי ראוי שתבכו למי שהולך בגלות כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו וזהו יהויכין שהגלו אותו לבבל, ושם מת והיה בבית הכלא ל"ז שנה, לו ראוי לבכות.

ודרשו רז"ל:

אל תבכו למת - יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור.
הא כיצד?
שלשה לבכי שבעה להספד, שלשים לגהוץ ולתספורת.

ואמר: בכו בכו להולך - בלא בנים, בכו מקור בוי"ו במקום ה"א למ"ד הפעל.

[כב, יא]
כי כה אמר ה' אל שלום בן יאשיהו -
שלום הוא יהויכין ושני שמות היו לו ואע"פ שהיה בן בנו, בני בנים הרי הם כבנים, לפי שאמר בכו בכו להולך פירש מי הוא ההולך והוא לא שב עדין משגלה ומת בבבל.

ורז"ל פירשו:

כי שלום הוא צדקיהו.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:

כי שלום הוא יהואחז, כי במצרים מת.

וכבר בארתי כל זה הענין בספר מלכים ובספר דברי הימים.

[כב, יג]
הוי בונה ביתו -
זהו נאמר על יהויקים, שזכר בסתם אל תבכו למת כמו שפירשנו ואחר שפירש ההולך, פירש המת שבנה בתים ועליות בגזל ובחמס וכן זכרו בפירוש בסוף הפרשה, לכן כה אמר ה' אל יהויקים.

ברעהו יעבוד חנם -
היה שוכר הפועל במלאכת הבתים ולא היה נותן לו שכרו, וזהו חנם והוסיף לפרש ואמר: ופעלו לא יתן לו - ופעלו שם מן ואת פעל ה' לא יביטו.
ואמר פעלו העי"ן בקמץ חטף כמו מן תאר מה תארו ובה זה בחולם הפ"א, כמו שבא מן תאר ותארו מן בני אדם.

ופירוש שכר פעלתו לא יתן לו, זהו חנם, שאמר וכן לא תלין פעלת שכיר - שכר פעלתו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ופעלו - פעל לו שם, כאילו אמר ופועלו שעבד עמו, לא יתן לו שכרו.

[כב, יד]
האומר אבנה לי -
אמר לבנות ובנה.

בית מידות -
גדולות.
וכן: אנשי מדות.

עליות מרוחים -
מן ורוח לשאול ענין הרחבה.
ויתכן להיות מרוחים מענין רוח, כלומר שיכנס בהם הרוח עשוים לימי הקיץ וזהו שאמר: וקרע לו חלוני ופירוש פתח לו חלונים.

כתרגומו:

ופצים ליה חרכין חלוני,

כמו חלונים.
וכן על דברי חוזי כמו חוזים, ואורגים חורי, וחשופי שת והדומים להם.

וספון בארז -
פירוש בית מדות שזכר הוא מקורה בקורות ולוחות ארזים ועוד הוא משוח בששר - פירוש מצוייר במיני צבעונים וזכר אחד מהם שמציירים בו ברוב והוא ששר נקרא בערבי זנגפו"ר ובלע"ז מיני.

ספון -
מקורה, כמו חלקת מחקק ספון, אתם יושבים בבתיכם ספונים.

בארז -
בקמץ האל"ף בזקף.

ומשוח -
שם התאר בפלס קרוב רחוק ונקרא מעשה הציור בזה הלשון, לפי שהוא במשיכת היד על הדבר כמו המשיחה.

[כב, טו]
התמלוך -
התחשוב לעמוד במלכותך, בעבור זאת ההנאה שאתה נהנה בבתים הנאים הבנוים בחמס?!

מתחרה בארז -
מתערב בארז, כלומר בבנין הארזים אתה מתערב ונאחז להנאתך.

אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה -
כלומר איני תופש אותך בהנאותיך אם היית עושה משפט וצדקה, כי אביך יאשיהו אכל ושתה כדרך המלכים ונהנה בטובתו וכיון שעשה משפט וצדקה אז טוב לו והיה בטוב כל ימיו, אבל אתה נהנה בטובת העולם הזה בדרך רעה, שבניניך שאתה נהנה בהם אינם ביושר ובמשפט, כי אם בעשק וכן מאכלך ומשקך ושאר הנאותיך הם בחמס, כמו שאמר: כי אין עינך ולבך כי אם על בצעך וגו'.

ויש אומרים:

כי יהויקים היה מתענה תמיד והיה סבור כי התעניות היו תשלום מעשיו הרעים, לפיכך אמר לו: אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה.

ויונתן תרגם:

האת מדמי למהוי כמלכא קדמאה,

ר"ל כדוד שהיה המלך הראשון ואתה לפי שאתה מזרעו אתה חושב להיות כמוהו אין זה, כי דוד עשה משפט וצדקה וקרא דוד ארז כי היה כארז בלבנון.

[כב, טז]
דן דין עני, הלא היא הדעת אותי נאם ה' -
פירש אותו בפסוק כה אמר ה' אל יתהלל חכם וגו'.

ויונתן תרגם:

הלא היא דעתא דרעינא כה אמר ה'.

[כב, יז]
כי אין, בצעך -
אחר חמדתך בממון.

המרוצה -
ענין שבר כמו את מי עשקתי ואת מי רצותי ואם אינו משרשו כי ימצא זה הענין מנחי העי"ן, כמו לא יכהה ולא ירוץ והעשק בממון והמרוצה בגוף, שהיה עושק שכר שכיר כמו שכתוב והיה מכה אותם ומכריחם לעבודתו זהו המרוצה, שאמר וגם היה שופך דם נקי ועל כל זה אמר בדברי הימים: ותועבותיו אשר עשה והנמצא עליו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה ועל זה הספר אמר שמדבר על ישראל ויהודה ועל מלכיהם.

[כב, יח]
לכן, הוי אחי והוי אחות -
הספד הקרובים כמו שאמר והוי הודו הורה הספד העם ואיך יספדו על המלך?!
אלא זכר לשון הספד שהקרובים סופדים על האיש הוי אחי, ועל האשה הוי אחות, או אמר הוי אחות על אשת יהויקים ואף על פי שלא נזכרה.

הודה -
כחו והדרו ר"ל מלכותו.

כמו שתרגם יונתן:

וי על מלכותיה,

והה"א במקום וי"ו הכנוי כה"א אהלה והדומים לו.

[כב, יט]
קבורת חמור -
ר"ל כמו שהחמור לא יקבר כן לא יקבר הוא, כי מה הוא קבורת החמור שיסחבו אותו וישליכוהו לאשפה, כן יסחבו נבלת יהויקים וישליכו אותו מהלאה לשערי ירושלם, כי מחוץ לירושלם מת, כשהיו מוליכים אותו בגלות בפעם השנית והכשדים לא הניחוהו להקבר.

[כב, כ]
עלי הלבנון -
אמר כנגד כנסת ישראל, ראוי אם יש לך עזר מכל מאהביך שהם אשור ומצרים שהיית בוטחת בהם וסלקת בטחונך ממני, עתה כבא שברך צעקי להם אם יושיעוך, כי גם להם בא שבר כי מלך אשור נשבר ומצרים גם כן נשברו ע"י נבוכדנצר בימי יהויקים, כמו שאמר: ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנהר מצרים עד נהר פרת כל אשר היה למלך מצרים ואף על פי שאחר זמן בימי צדקיהו אמר: וחיל פרעה יצאו ממצרים וגומר.

באחרונה נצח נבוכדנצר והחריב מצרים ואמר על דרך משל, עלי הלבנון, ר"ל עלי להר הלבנון וכן ובבשן, ר"ל ובהר הבשן כי מן ההרים ישמע קול הצועק למרחוק.

וצעקי -
בקמץ העי"ן מפני הזקף והצד"י מפוארת בקמץ חטף.

מעברים -
כל עבר ומכל צד גם כן צעקי וראי כי לא יועילוך, כי נשברו כל מאהביך.

ויונתן תרגם:

סקי לבית מקדשא וצוחי ובתרעי טור ביתא הרימי קליך,

תרגם:

לבנון - בית מקדשא,

כמו שתרגם אונקלוס:
ההר הטוב הזה והלבנון - ובית מקדשא.

וכן פירשו רז"ל ואמרו:

ולמה נקרא בית המקדש לבנון?
שהיה מלבין עונותיהם של ישראל.

אבל ובבשן שתרגם:

ובתרעי טור ביתא,

לא ידעתי טעם, אולי כנה הר הבית בשם בשן, לפי שהבשן היה מקום מרעה הבהמות ובבית המקדש גם כן היה תמיד בהמות לקרבן.

[כב, כא]
דברתי אליך בשלותיך -
אמר בלשון רבים כי היו להם שלוות רבות כשהיו מעשיהם טובים וכאשר החלו להרע והיו בשלותם, הוכיחם האל על ידי הנביאים ולא הועיל.

מנעוריך -
רוצה לומר דור המדבר שהיה להם כימי הנעורים, כי תחלת הכנס האומה בעבודת האל ובמצותיו היה הדור ההוא וכן פירש חסד נעוריך.

[כב, כב]
כל רעיך תרעה רוח -
כתרגומו:

כל פרנסיך,

ר"ל מלכי אשור ומצרים שהיו להם כפרנסים וכרועים, אותם תרעה רוח - תאכלם הרוח, כלומר שישברו קל מהרה כאילו הרוח הדיחה אותם.

ותירגם יונתן:

יתבדרון לכל רוח.

כי אז תבושי -
כשיכלה בטחונך.

[כב, כג]
יושבתי בלבנון מקוננתי בארזים -
יושבתי מקוננתי, ביו"ד יתרה בכתב לא במבטא ונמצאת יתרה גם במבטא, אהבתי לדוש מלאתי משפט ושתי המלות האלה אמרו שהן מורכבות, יושבתי - מן ישבת ויושבת.
מקוננתי - מן מקננת ומקוננת.
וטעם ההרכבה, רוצה לומר שיושבת וקוננת מקדם וגם עתה את יושבת ומקוננת, כי עדין היו בארץ שהיא מיוחסת ללבנון.
וזכר לבנון וארזים, לפי שהיו בתי הגדולים בירושלם ספונים בארז כבית המלך, כמו שאמר על יהויקים: וספון בארז.

מה נחנתי -
עקרו נחננת והוא מענין חן ומה ימצא לשני פנים למעלת הדבר ולחסרונו למעלה, כמו: מה רב טובך מה יקר חסדך אלהים, ולחסרון מה אנוש כי תזכרנו ובזה יתפרש לשני הפנים למעלה, כלומר מה חן ומה יופי היה לך כשבאו לך החבלים והצרות האלה, ולחסרון אמר מה חן הוא אשר נשאר לך מכל אשר בנית וקוננת בארזים, בבא לך החבלים.

[כב, כד]
חי אני -
כיון שדבר על יהויקים דבר גם כן על יהויכין בנו, וקראו כניהו לפחיתות.

חותם על ידי ימיני -
כטבעת שחותמים בה הכתבים נקרא חותם וכן שימני כחותם, חותמך ופתילך והטבעת ההיא לא תסור מיד האדם לא ביום ולא בלילה, לפיכך אמר כי אפילו יהיה כניהו כמו החותם על יד הימין שלא יוסר ממנה משם, אסירך ואתקנך.

אתקנך -
שרשו נתק ודגש התי"ו מורה חסרון הנו"ן והנו"ן האחרונה נוספת כנו"ן יברכנהו יצרנהו.

ויש דרש על הנו"ן היתרה אמרו:

שבמקום שנתק שם נתקן, כי בבית האסורים עשה תשובה וקבלו הקדוש ברוך הוא ונולד לו בן בבית האסורים ומשל בן בנו זרובבל בן שאלתיאל ביהודה וישב על כסא דוד ואמר לו ושמתיך כחותם כנגד מה שאמר לאביו, אם יהיה כניהו חותם על יד ימיני כי משם אתקנך.

[כב, כה]
ונתתיך -
כל אלו ביד שאמר לענין אמרם וכן אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה, אשר הציל את העם מתחת יד מצרים זה הכפל גם כן לחזק לענין ההוא.
ופירוש ביד מבקשי נפשך - שלא יחמלו עליך.

אשר אתה יגור מפניהם -
שלא יהיה לך כח לעמוד כנגדם.

וביד נבוכדנצר מלך בבל -
שהוא מלך עז וקשה, כמו שנאמר עליו: עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע ממקומו.

וביד הכשדים -
שהם גוי עז וקשה אשר לא ישא פנים, כמו שנאמר עליהם הגוי המר והנמהר.

[כב, כו]
והטלתי -
כמו והשלכתי וכן ויטילו את הכלים.

ובאמרו אשר ילדתך - ר"ל שהיה דומה לה במעשים רעים, לפיכך היה אומר ושם אמו במלכים, שהיה הבן דומה לאם.

על הארץ אחרת -
בידיעת המתואר בלא ידיעת התאר, כמו: הגפן נכריה, הכבש אחד, הדוד אחד.

אשר לא ילדתם שם -
שלא תמצאו שם בני משפחה שירחמו עליכם.

ושם תמותו -
גם זו קללה, כלומר בארץ טמאה ימותו.

[כב, כז]
ועל הארץ -
כמו: ואל הארץ ורבים כמוהו.

אשר הם מנשאים את נפשם -
שהיו מבטיחים אותם נביאי השקר שישובו הגולים עתה מהרה, שאמר הנה כלי בית ה' מושבים מבבל עתה מהרה וגו', ובעבור זה היו מנשאים את נפשם ובוטחים על שקר המלך יהויכין ושאר הגולים.

[כב, כח]
העצב נבזה -
הה"א ה"א השאלה, לפיכך היא פתוחה, אמר: אם כניהו הוא כמו עצב נבזה ועצב הוא מן עצבים שהוא שם לצלמים, והעצב הוא נבזה ומשליך אותו המכיר בו שהוא הבל אין בו תועלת, משליך אותו ומשבר אותו, זהו שאמר: נפוץ כמו ונפוץ הכדים, כי בהשליך אדם הכלי ישבר ויתנפצו שבריו ויתפזרו, וכן כלי שאין חפץ בו ישליכנו האדם חוץ מביתו.

הוטלו -
כמו הושלכו הוא וזרעו, והנה היה לו זרע בגלותו והרי אמר עליו ערירי, ואפשר שהיו לו בנים בצאתו בגולה ומתו בבבל, והנה הוא ערירי וכפל הענין ואמר הושלכו אחר שאמר הוטלו והענין אחד לחזק הדבר, כי כן דרך המקרא לכפול הענין במלות שונות לחזק הדבר.

[כב, כט]
ארץ ארץ ארץ -
כבר כתבתי בפסוק היכל ה' היכל ה' היכל ה', מה שפירש בו אדוני אבי ז"ל.

ויתכן לפרש: כי הכפל לחזק הענין, כי כן מנהג הלשון פעם בשתי מלות פעם בשלש בשתי מלות כמו: כל הקרב הקרב נחמו נחמו עמי והדומים להם, ובשלש מלות כמו: ארץ ארץ ארץ היכל ה' היכל ה' היכל ה', עוה עוה עוה אשימנה והקריאה לארץ, ר"ל לאנשי הארץ, שהרי אמר כתבו, וכן וכל הארץ באו מצרימה.

ויונתן תרגם:

מארעיה אגלוהי לארע אוחרי ארעא דישראל קבילי פתגמא דה'.

[כב, ל]
כה אמר ה' כתבו -
זה הצווי כצווי, ראה ריח בני, סולו סולו והדומים.

ערירי -
אם היו לו בנים - ימותו בחייו ואם לא היו לו - לא יהיו לו.

לא יצלח בימיו -
כי כל ימי חייו היה בשבי.

כי לא יצלח -
וגם בזה לא תהיה לו הצלחה שיהיה מזרעו מושל ביהודה והנה זרובבל שהיה בן בנו היה מושל ביהודה, אלא כמו שאמרו רז"ל:

שעשה תשובה בבית האסורים.

ואמרו רבותינו ז"ל:

גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם, שנאמר: כתבו את האיש הזה ערירי וכיון שעשה תשובה נהפך לו גזר דין לטובה, ואמרו לו: אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם כי בך בחרתי.

ועוד אמרו א"ר יוחנן:

גלות מכפרת על הכל, שנאמר: כתבו את האיש הזה ערירי, ובתר דגלה כתיב: ובני כניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו וגו':