[כה, א]
הדבר, על ירמיהו -
כמו אל.

היא השנה הראשונה לנבוכדנצר -
והנה כתב בתחלת ספר דניאל: בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה אך נאמר, כי בשנת שלש למלכות יהויקים בנו, שהמליכו פרעה נכו מלך נבוכדנצר ובא לירושלם ויצר עליה, ובשנה הרביעית ליהויקים בתחלת השנה, נתן ה' בידו את יהויקים והיא שנה ראשונה לנבוכדנצר.

[כה, ב]
על כל עם יהודה -
כמו אל.

ואל כל יושבי ירושלם עם יהודה -
מן הערים האחרות שבאו לירושלם, ודברי ירמיהו אליהם ואל יושבי ירושלם.

[כה, ג]
זה שלש ועשרים שנה -
יאשיהו מלך שלשים ואחת שנה ובי"ג שנה למלכו תחלת נבואת ירמיהו, נמצא ירמיהו נתנבא בימי יאשיהו י"ט שנה ונבואה זו היתה בשנה הרביעית ליהויקים בנו, הנה שלש ועשרים שנה.

אשכים ודבר -
האל"ף במקום ה"א השכם, כי אותיות אהו"י מתחלפות ונכתבה יו"ד המשך שלא כמנהג עם הצר"י ברוב.

[כה, ה]
למן עולם ועד עולם -
מזמן רב נתנה לאבתיכם ועד עולם יתננה לכם ולבניכם אם תרצו, ולמ"ד למן עולם, לא באה על ענין הדבר אלא לאמתת עצם הדבר ויספיק הענין זולתה וכמוהו: למן היום אשר יצא מארץ מצרים, למתי אעתיר לך והדומים להם.

[כה, ז]
למען הכעיסוני -
כתוב רצה לומר בעבור שהכעיסוני וקרי הכעיסני למען הכעיס אותי עושים העכו"ם, לא להנאה שיש להם בה.

[כה, ט]
את כל משפחות צפון -
ולמעלה בתחלת הספר אמר לכל משפחות ממלכות צפונה ושם פירש כי משפחות - אומר על העם וממלכות - אומר על ראשי הממלכות ולפי שאמר: ונתנו איש כסאו, זכר שם ממלכות.

ואל נבוכדנצר מלך בבל עבדי -
וטעם ואל - אל שולח, לא אל ולקחתי, או יהיה ואל במקום ואת, כמו: אספרה אל חק ה', וירדפו אל מדין.

ועל כל הגוים האלה -
הסמוכים לארץ ישראל, או האלה על הגוים שעתיד לזכרם בסמוך בפרשת כוס יין החמה.

[כה, י]
קול רחים ואור -
קול רחים שטוחנין תבלין לסעודת שמחה וכן מדליקין נרות רבות בבית המשתה.

ויונתן תרגם:

קל סיען דמשבחין בנהור בוצין.

[כה, יב]
כמלאת שבעים שנה -
כי נבוכדנצר מלך מ"ה שנה והיאך ידענו זה?
שהרי אויל מרודך בנו מלך בשנת ל"ו לגלות המלך יהויכין, כמו שכתוב בספר מלכים בסופו ובסוף זה הספר, ויהויכין גלה בשנת ח' לנבוכדנצר, הרי מ"ה ואויל מרודך מלך כ"ג שנה.

והיאך ידענו זה?
שהרי מצאנו לבלשצר בנו מלך ג' שנים, נשארו כ"ג בינתים והשלש לא שלמו לו לבלשצר, כי בשנה השלישית נהרג, הרי מ"ה וכ"ג הרי ס"ח ושתים לבלשצר הרי ע', לפיכך אמר כמלאת, כי שלמים היו להם ע' שנה, כי לא מת בלשצר עד שנה שלישית לו.

לשממות עולם -
שם מקובץ מן שממה והוא סמוך.

[כה, יג]
את כל הכתוב בספר הזה -
עם כל הכתוב, כלומר אביא על ארץ בבל את כל זה הדבר כמו שאביא על כל הגוים כל הכתוב בספר הזה אשר ניבא ירמיהו.

[כה, יד]
כי עבדו בם גם המה -
עבדו - עבר במקום עתיד, אמר יעבדו בכשדים גם המה, כמו שעבדו הם בכל הגוים, כן יעבדו בהם גוים רבים ומלכים גדולים והם מלכי מדי ופרס.

[כה, טו]
כי כה אמר, קח והשקית -
הכל במראה הנבואה.

היין החמה -
חסר הנסמך ומשפטו היין, יין החמה וכמוהו העם המלחמה, הספר המקנה והדומים להם.

[כה, טז]
ושתו והתגועשו -
התפעל מורכב עם פעל שלא נזכר פועלו וענינו ענין ותגעש ותרעש הארץ.

והתהללו -
ענין הוללות והוא התפעל מורכב עם פעל הדומה למרובע.

[כה, יז]
ואקח, ואשקה -
הכל במראה הנבואה.

[כה, יח]
את ירושלם -
היא שתתה תחלה, כי כל אלה הגוים לקו על ידי נבוכדנצר ושנה ראשונה שמלך והיא השנה הרביעית ליהויקים, בא על ירושלם.

ואת מלכיה -
יהויקים ויהויכין וצדקיהו.

את שריה -
בלא וי"ו.

לשרקה -
בלא וי"ו.

[כה, כ]
ואת כל הערב -
עם מקובץ מעמים נתערבו יחד.

ותרגם יונתן:
סומכוותא לשון ערבוביא.

ואת כל מלכי ארץ פלשתים -
שאר ארץ פלשתים לבד הערים הנזכרות וכן כתוב בספר שמואל אחר שזכר הערים בענין טחורי הזהב אמר עוד מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ולא זכר הנה גת, כי לישראל היתה כי דוד לקחה מיד פלשתים, כמו שכתוב בדברי הימים: ויקח את גת ואת בנותיה מיד פלשתים והיא מתג האמה הנזכרת בספר שמואל.

ואת שארית אשדוד -
נראה כי כשלכדה נבוכדנצר מצאה נחרבת מקצתה, ע"י מלך מצרים או זולתו.

[כה, כב]
ואת מלכי האי -
אין בו כל בספר מוגה.

[כה, כג]
קצוצי פאה -
השוכנים בקצה העולם בפאתו, כי הפאה הוא קץ הדבר.

ויונתן תרגם:

מקפי פאתה.

[כה, כד]
ואת כל מלכי ערב -
הם הערביים יושבי אהלים, כמו שנאמר: לא יהל שם ערבי.

ואת כל מלכי הערב השוכנים במדבר -
לפי שזכר למעלה ואת כל הערב פירש הנה כי אלה הם אחרים, שהם שוכנים במדבר.

[כה, כה]
ואת כל מלכי זמרי -
אפשר כי זמרי הוא זמרן, מבני קטורה.

[כה, כו]
הממלכות הארץ -
בא הסמיכות עם ה"א הידיעה שלא כמנהג ברוב וכן באו כמוהו הלשכות הקדש, היתד הארג, והדומים להם מעטים.

ומלך ששך -
מלך בבל.

וכן תרגם יונתן:

וששך היא בבל באלפא ביתא דא"ת ב"ש:

[כה, כז]
וקיו -
כן דרך השכור להקיא, אבל השכור אחר שיקיא ישוב מעט לדעתו ויקום, אבל להם אמר: ונפלו ולא תקומו.

וקיו -
שרשו קאה ובא היו"ד תמורת האל"ף.

[כה, ל]
ממרום ישאג -
על דרך משל כאילו ישאג וירים קולו ויבאו הגוים לקולו, להחריב נוהו והוא בית המקדש.

הידד כדרכים יענה -
יצעק כמו הדורכים בגת שמרימין קול לחזק עצמם ואיש את אחיו במלאכה, ודבר הקול הוא הידד ובלע"ז דואידו.

[כה, לא]
נשפט -
כאילו נכנס במשפט עמהם שיענישם על רעתם ונתנם ביד מלך בבל.

[כה, לב]
כה אמר ה' -
אפשר שפרשה זו מענין שלפניה ויהיה פירוש עזב ככפיר סכו על חרבן בית ראשון ע"י נבוכדנצר, או תהיה עתידה והוא הנכון, ויהיה פירוש עזב ככפיר סכו, על חרבן בית שני.

[כה, לד]
הילילו הרועים -
הרועים ואדירי הצאן –
הם מלכי הארץ.

והתפלשו -
התגוללו בעפר או באפר.

לטבוח -
שיהיו טובחים איש את רעהו.

ותפוצותיכם -
זאת המלה באה שלא כמנהג כי הפ"א בחולם והתי"ו בחיר"ק והנכון הפ"א בשור"ק והתי"ו בצר"י, כי הוא מן תפוצה בשקל תבונה תמונה והקבוץ תפוצות בשקל תבונות תמונות תשובות ועם כנוי הנמצאים תפוצותיכם בשקל ותשובותיכם נשאר מעל ונאמר כי בא הפ"א בחולם לזווג התנועות, כמו: תהומות יכסיומו ובא התי"ו בחיר"ק, כמו אם לא שריתך לטוב, שראוי שאריתך כמו שפירשנו.

ונפלתם ככלי חמדה -
אתם שהייתם ככלי חמדה בשלותכם עתה תפלו ותשברו.

וכן תרגם יונתן:

ותפלון דהויתון רגיגין כמני חמדתא.

[כה, לו]
ויללת -
בחיר"ק הוי"ו ונוח היו"ד לבן אשר ולבן נפתלי בשו"א הוי"ו וחיר"ק היו"ד.

מרעיתם -
צאן מרעיתם והם הגוים, שהם מלכיהם ורועיהם.

[כה, לז]
ונדמו -
נכרתו כמו גם מדמן תדמי.

נאות השלום -
מקומות המרעה שהיו רועים בשלום והוא משל על עריהם ומדינותם.

[כה, לח]
עזב ככפיר סכו -
הראוי סכתו, כי הנפרד סכה או יהיה הנפרד סוך בפלס עוז חוס יאמר ממנו סכו בשקל עזו אמר כמו שהכפיר עוזב סכו מפני שאינו מוצא שם טרפו, כן עזב האל יתברך בית המקדש מפני שלא מצא שם רצונו, וכיון שעזבו והסתיר פניו ממנו נחרב.

כי היתה ארצם לשמה -
כי טרם חרבן הבית היתה ארצם לשמה ועם כל זה מוסר לא לקחו ולא יכול להתאפק עוד ועזבו.

מפני חרב היונה -
חרון חרב היונה, ר"ל חרב האויב האונסת אותם מן ולא יונו נשיאי עוד את עמי.

ומפני חרון אפו -
והחרב באה מפני חרון אפו.

ויונתן פירש:

היונה מן יין שתרגם, מן קדם חרב סנאה דהיא כחמר מרויא.