[לו, א]
ויהי בשנה הרביעית ליהויקים, קח לך מגלת ספר -
מגלה וגליון יקרא הקלף או הגויל שיכתוב אדם עליו ובסמכו המגלה לספר, רוצה לומר שיכתוב עליה ואז תקרא ספר.

[לו, ב]
וכתבת אליה -
כמו עליה אמר שיכתוב כלל הדברים מראש הספר ועד הנה.

ורז"ל דרשו:
זו מגלת איכה.

[לו, ו]
ביום צום -
ביום תענית.

ואדני אבי ז"ל פירש:

ביום קבוץ מן צומת הגידין.

בדברי רבותינו ז"ל:

ר"ל יום שיתקבצו לדבר ולהתיעץ על צרתם.

[לו, י]
החדש -
הוא שער המזרחי כמו שכתבנו למעלה.

וכן תירגם יונתן:

מדינחאה.

[לו, יא]
מעל הספר -
שהיו כתובים על הספר.

[לו, יב]
על לשכת -
כמו אל לשכת.

[לו, טז]
הגיד -
כתיב ביו"ד המשך שלא כמנהג ברוב.

[לו, יח]
על הספר -
על שם סופו כי לא יקרא ספר עד שיכתוב בו.

בדיו -
הוא שכותבים בו.

[לו, יט]
הסתר -
בתוך חצר המטרה, שמא יחרה אף המלך עליכם בשמעו הדברים וירע לכם.

[לו, כ]
חצרה -
מלעיל הזקף בצר"י והה"א נוספת והוא כמו חצר ר"ל חצר המלך.

[לו, כב]
בית החרף -
כי עושים בית לקיץ שישלוט בו הרוח לקרר וכן עושים בית לחרף, שלא ישלוט בה הרוח.

ואת האח לפניו מבוערת -
כלי שמדליקין בו אש.

ואמר מבוערת - מפני העצים המבוערים בה כאילו היא מבוערת.

ויונתן תירגם:

וית נורא קדמוהי מדליקין,

ובדברי רז"ל:

מאי אח?

רב אמר:

אחונא.

ושמואל אמר:

עצים הנדלקים באחוה.

[לו, כג]
שלש דלתות וארבעה -
פירוש דפין, כלומר דפי המגלה ונקראים דלתות, לפי שנפתחים ונסגרים כדלתות ובאו בפסוק זכר ונקבה, שאמר: שלש וארבעה ואמר כן, לפי שהוא שם מושאל כי דלת לשון נקבה.

והשלך -
מקור.

אל האש אשר אל האח -
כמו על והראשונים אל והאחרונים על ופסוק חד סימן ואל על יקראוהו.

ורז"ל פירשו:

שלש דלתות וארבעה - שלשה פסוקים וארבעה.
אמרו: מאי שנא שלש דלתות וארבעה?
אמרו ליה: ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות. אמר להו: מאי כתיב ביה?
אמרו ליה: איכה ישבה בדד העיר
אמר להו: ואנא מלכא בכה תבכה.
אמר להו: ואנא מלכא גלתה יהודה.
אמר להו: ואנא מלכא דרכי ציון אבלות
אמר להו: ואנא מלכא היו צריה לראש
אמר להו: מאן אמרה? כי ה' הוגה מיד קדר כל האזכרות שבה ושרפם באש.

ויונתן תירגם:

דלתות – פצין.

[לו, כד]
ולא פחדו ולא קרעו -
כי היה להם לפחוד ולקרוע בשמעם הדברים ולשוב בתשובה לפני האל, ולא חששו בשמעם הדברים, המלך וכל עבדיו שהיו עמו בבית אבל השרים שבאו אל המלך והגידו לו, הם פחדו כמו שכתוב למעלה פחדו איש אל רעהו וכן: הפגיעו במלך לבלתי ישרוף את המגילה.

ורז"ל דרשו:

ולא קרעו בגדיהם, מכלל דבעי קריעה וסמכו על זה ואמרו: הרואה ספר תורה שנקרע בזרוע חייב לקרוע.

[לו, כה]
הפגיעו במלך -
ענין תחנה ובקשה.
וכן וישתומם כי אין מפגיע.

[לו, כו]
ויסתירם ה' -
שחפשו במקום שהיו ולא מצאום כי הסתירם ה', אפשר ששת חשך סביבותם או שבטל כח ראותם, באותו מקום שהיו ירמיהו וברוך.

[לו, כז]
ויהי דבר ה', אחרי שרוף המלך את המגלה ואת הדברים -
שלא תאמר גליוני המגלה שרף שאף הדברים הכתובים בה שרף.

ורבותינו ז"ל ראו מזה:

שהרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הגויל ואחת על הכתב, שנאמר: את המגלה ואת הדברים, המגלה - זה גויל, הדברים - זה כתב.

[לו, ל]
לא יהיה לו יושב על כסא דוד -0
כי יהויכין לא מלך אלא שלשה חדשים ולא נחשב יושב על כסא.

לחרב ביום -
כי לא הניחוהו הכשדים להקבר.

[לו, לב]
ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה -
בדברי רז"ל רבי חמא ב"ר חנינא ורב, חד אמר:

ועוד נוסף עליהם - זה איכה יעיב.
דברים - זה איכה יועם.
רבים - זכור ה'.
כהמה - זה אני הגבר, שהוא מן תלתא תלתא.

וחד אמר:

ועוד נוסף עליהם - זה אני הגבר שהוא מן תלתא תלתא.
מלמד שהיה כתוב על המגלה הראשונה: איכה ישבה ואיכה יעיב ואיכה יועם, הדא הוא דכתיב: ונוסף עליהם דברים כהמה - זה אני הגבר, שהוא מן תלתא תלתא.
רבים - זה זכור השם.