[ד, א]
אם תשוב -
אם תתודו בדברים הנאמרים ותשובו אלי, אני אקבל אתכם בתשובה ותנוחו ולא תגלו מארצכם, תשוב השני ענין מנוחה, כמו בשובה ונחת תושעון וכפל הענין במלות שונות, ואמר: אם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד, כלומר לא תנודו מארצכם, וי"ו ולא כוי"ו וישא אברהם את עיניו.
ובאמרו מפני, רוצה לומר בכל מקום שהם בארצכם השקוצים והגלולים, כי בכל מקום שהם הם לפני ויותר בארצכם שהוא מקום קבול רוח עליוני ויותר בית המקדש ששמו שם השקוצים.

ויונתן תרגם:
תשוב השני קבול התשובה, אמר:

אם תתוב ישראל לפולחני אמר ה' תתקבל תיובתך עד דלא תתחתם גזרתך.

[ד, ב]
ונשבעת -
לא כמו שאתם נשבעים עתה שאתם נשבעים בשם ה' לשקר, כמו שאמר: ואם חי ה' יאמרו, אכן לשקר ישבעו.

ומה שאמר: באמת במשפט ובצדקה –
פי' אדוני אבי ז"ל:

באמת כשתדע שהוא באמת במשפט כשתתחייב מן הדין בשבועה ובצדקה שאם תכיר שהמשפט אינו בצדקה לא תקבל השבועה.

ויונתן תרגם:

ונשבעת ואם נשבעת ואם תקיים בשמי קים הוא ה' בקושטא ובדינא ובזכותא,

רוצה לומר אם תצטרך להישבע תשבע באמת.
ויתכן פירושו ונשבעת, כמו: ובשמו תשבע, כי השבועה בשם ה' הוא כבוד והדר למי שיראנו ויעבדנו בלב שלם השבועה בדבר שיזדמן לו להשבע היא מצוה, הרי הוא כמי שמהללו ומגדלו כשנשבע בשמו, כמו שדרך העולם להשבע במה שיאהב יותר, כמו נפשו וראשו וכן הנביאים היו נשבעים תמיד בדבריהם ולא כל אדם ראוי להשבע אפילו באמת, אלא יראי השם ואוהביו לפיכך אמר באמת במשפט ובצדקה.
וכן אמר בתורה: את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע.

ופירשו רבותינו זכרם לברכה:

כשיהיו בך כל המדות האלה ראוי לך להשבע בשמו ואם לאו אי אתה רשאי להשבע בשמו.

והתברכו בו גוים ובו יתהללו -
כי עוד יבא זמן שאפילו שאר הגוים יתברכו בו ויתהללו בו ולא באלילים.

ויתכן לפרש כנוי בו שב לישראל, כלומר אם תעשה כל זה יתברכו הגוים בך, כמו שכתוב והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.

ומה שאמר: ונשבעת, לנכח ואמר בו שלא לנכח, כן דרך המקרא במקומות רבים.

[ד, ג]
כי כה אמר ה', נירו לכם ניר -
נירו כמו הנירו כמו שימו השימו, כי ה"א הבנין נופלת להקל והניר היא חרישת השדה קודם הזריעה ובחרישה ההיא יעקרו הקוצים והעשבים הרעים מן השדה ויהיה ראוי לזריעה אחר כן.

והמשל הוא, שיטיבו את לבם להבין דברי השם ולקבלם בלב נכון והוא כחורש האדמה לקבל הזרע, לא שיאמרו בפה נשמע את דבר השם ולבם לא נכון עמו כמו שאמר למעלה לא שבה אלי בכל לבה כי אם בשקר, זהו כזורע אל הקוצים שלא יצמח.

ויונתן תרגם:

עבידו לכון עובדין טבין ולא תבעון פורקן בחובין.

אל קוצים -
כמו על קוצים, כמו: ויך הפלשתי אל מצחו כמו על מצחו והדומין לו.

[ד, ד]
המלו לה' -
זאת היא מילת הלב ופירושו לפניו, והסירו ערלת לבבכם.

[ד, ה]
הגידו -
אומר לשומעים נבואתו שיגידו איש לחברו שמלך בבל עתיד לבא עליהם מפני רוע מעלליהם, השמיעו ע"י כרוז ולהשמיע יותר יתקעו בשופר.

קראו מלאו -
צווי מהדגוש והוא קל הלמ"ד והיה ראוי להדגש, ופירושו אספו, כמו: מלא רעים, קראו אחריך.
מלא שפירושו ענין אסיפה וכל זה כדי שיאספו אל ערי המבצר.

ועוד ישאו נס במגדל ציון כדי שיראוהו מרחוק וינוסו ויאספו אל ערי המבצר או לירושלם, ואע"פ שכלם עתידים להכבש ערי המבצר וירושלם, אמר להם זה להצלת זמן מועט, או אמר להם זה לפי מחשבתם שינצלו.

[ד, ו]
שאו נס ציונה =
אל ציון, כלומר במגדל ציון כי הוא מקום גבוה ויראוה למרחוק.

העיזו -
כמו שלח העז את מקנך, ענין המנוסה והאסיפה אל העיר.

מצפון -
מבבל שהוא צפון לארץ ישראל.

[ד, ז]
עלה אריה מסבכו -
זהו מלך בבל והמשילהו לאריה שאין עומד לפניו, כן נבוכדנצר כבש כל הארצות ולא עמד איש בפניו, ופירש המשל לפניו ומשחית גוים, מסבכו היא סכתו, שהוא שוכב בה תמיד ולפי שנעשית מסבכי עצים נקראת כן.

תצינה -
תחרבנה כמו גלים נצים.
וכן תרגם יונתן:

קרוין צדין,

ואדוני אבי ז"ל:

פירש תצמחנה מענין הנצו הרמונים, ויהיה לפי זה הפתרון שנים שרשים וענין אחד והערים החרבות יצמיחו דשאים ועשבים.

[ד, ח]
על זאת -
כי לא שב חרון אף השם ממנו כי לא שבנו אליו וחרון אפו לא שב ממנו, אלא עתיד לבא עלינו.

[ד, ט]
והיה ביום ההוא, יאבד לב המלך ולב השרים -
כי דרך המלך והשרים לחזק לב העם בבא עליהם אויב והם יאבד לבם ויהיו נבהלים בבא עליהם השבר הגדול, והמלך הוא צדקיהו.

הכהנים -
הם כהני הבמות ואז יהיו נשמים כי בטלה עבודתם והנביאים נביאי השקר יתמהו כי שקר נבאו לעם, שהיו אומרים להם שלום יהיה לכם.

וכן תרגם יונתן:

יתמהו – ישתעממון,

כמו שתרגם אונקלוס:

ובתמהון לבב - ובשעמימות לבא,

והוא אבדת הלב והבהלה.

[ד, י]
ואמר, אכן השא השאת -
כיון שאתה מאריך אף לנביאי השקר המטעים אותם ומשיאין אותם שלום שלום, הרי הוא כאילו אתה משיא אותם ויחשבו רוב העם כי ה' דבר אתם והם על שני הסעיפים, אם ישמעו לי ואם ישמעו להם ורובם נוטים אחריהם, לפי שהם רבים.

או פירושו: כמו אני ה' פתיתי את הנביא ההוא שענינו הערת חפץ, כדי לגלות שקריהם ורעתם שעושין בסתר.
ועוד נפרש זה הענין בספר יחזקאל בפסוק: והנביא כי יפותה.

ויונתן תרגם:

בכן הא נביאי שקרא מטען לעמא הדין וליתבי ירושלם,

ובאמרו: לעם הזה ולירושלם –
פירוש ולעם הזה, לעם שזכר וזכר בפרט ירושלם לפי שהיא העקר.

ורבינו סעדיה פירש:

השאת - רוצה לומר גלות נביאי השקר המשיאים אותם, וכן אני ה' פתיתי את הנביא בארתי עליו שהוא מפותה ומליצה זו כמו והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע.

ונגעה חרב עד הנפש -
והנה חרב האויב נגעה עד הנפש, כלומר שהחלו להרוג בעם לא שבי ולא בזה לבד, אלא אף הורגים, ואיך יאמרו: שלום יהיה לכם?!

ויונתן תרגם:

הא חרבא מקטלא בעמא.

[ד, יא]
בעת ההיא -
בעת יבא האויב אמר להם הנה האויב בא עליהם כמו רוח צח העובר על שפיים שהם מקומות הגבוהים, כמו ההרים והגבעות, או כמו רוח העובר במדבר, שבאלה המקומות יעבור הרוח מאין מונע, כי בישוב כשתעבור הרוח תמצא מונעים הרבה שלא תעבור הבתים והכותלים והגדרות, אבל בשפיים ובמדבר לא תמצא מונע, כן האויב בא ואין מונע אותו.

ואיזה דרך בא?
דרך בת עמי וזה הרוח לא ימצאו בו שום נחת רוח, כמו רוח שזורים בו התבואה ומבררים אותה מן המוץ על ידי הרוח, הנה הרוח כשלא תהיה חזקה יותר מדאי אע"פ שתזיק לדברים, תועיל לדברים, אבל הרוח הזה שנמשל בו האויב לא יבא לישראל אלא להרע להם, ולא ימצאו בו שום דבר טוב, וזהו שאומר אחר כן: רוח מלא מאלה - זהו הרוח יותר חזק מאלה, כלומר מרוח שהוא לזרות ושהוא להבר, ופירושו רוח צח זך ובהיר, כמו דודי צח ואדום, צחו מחלב, רוצה לומר שהאויב הוא ככל רצונו בעם רב בסוסים ופרשים, לבושי מכלול כולם.

או פירושו: רוח צח רוח יבש מן והשביע בצחצחות נפשך, כלומר שיבש הארץ ויחריבנה.

ויונתן תרגם:

ברוח טיהרין על רישי וגו',

כבעמוד.

[ד, יב]
רוח מלא -
חזק, כלומר יבא הרוח מלא בכל כחו וכן על הדרך הזה: מלא ידו בקשת.

יבא לי -
מאמר הנביא במקום ישראל עתה קודם בואו.

גם אני אדבר משפטים אותם -
פירש על ישראל ובאמרו גם אני לרבות על משפט הנבואה ותוכחותיה אדבר גם אני מעצמי משפט תוכחה עמם, ואולי ישובו בהרבותי תוכחתי עליהם.

ויונתן תרגם:

על דטעו בתר נביאי שיקרא וגו',

כבעמוד.

[ד, יג]
הנה כעננים -
כמו שהעננים עולים מן הארץ כמו שנאמר: ואד יעלה מן הארץ ועולים קל מהרה, כן יעלה האויב על ארץ ישראל.
ואומר יעלה - כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.

וכסופה -
היא הרוח החזקה שהולכת במרוצה ובחזקה, כן ילכו מרכבותיו.

קלו מנשרים -
כי הנשר קל לעוף משאר עופות ועף בגובה האויר יותר מכלם, וכן אמר: כאשר ידאה הנשר.

כי שודדנו -
כי לשדוד אותנו יבא.

[ד, יד]
כבסי -
לא תהיה תשובתך בנראה לבד אלא אף בנסתר, וזהו שאמר לבך כמו שאמר למעלה: ולא שבה אלי בכל לבה כי אם בשקר וכן אמר הנה ג"כ תלין בקרבך מחשבות אונך - זהו כי תשובתה לא היתה מלב.

ומה שאמר תלין לשון זכר והוא מדבר כנגד נקבה שהיא ירושלם, כבר פירשנו למעלה כי כשמדבר הנביא כנגד כנסת ישראל ידבר פעם לשון זכר פעם לשון נקבה, כי הנקבה כנגד הכנסה והזכר כנגד העם, וכן כשמדבר כנגד ירושלם והנה אמר הנה כבסי למען תושעי ולמעלה אמר: כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית ובאותו פסוק כתבנו תשובת השאלה.

ואונך -
מענין עמל ואון ובאה הוי"ו נחה כמו עולתה ועולתה פעם נחה פעם נעה.
וענין תלין אינו לינת הלילה אלא השקידה על הדבר תמיד, כי כן נמצא בלשון הקדש לשון לינה בזה הענין כמו ובהמרותם תלן עיני, בצוארו ילין עז והדומים להם.

ויונתן תרגם:

עד אימתי יורכון ויתקיימון עבדי אונס דבגויך.

[ד, טו]
כי קול מגיד מדן -
אומר כי מדן יבא מי שיגיד ביאת האויב וזכר דן, כי הוא גבול ארץ ישראל, כמו שנאמר: מדן ועד באר שבע וכן הר אפרים ואון, פירש עמל ורעה כמו עמל ואון והפסוק כפול בענין במלות שונות, כי משמיע כמו מגיד.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

ארי קל נבייא דמתנבן עליהון וגו',

כבעמוד.

[ד, טז]
הזכירו לגוים -
ומה הוא הקול המגיד שאומר, בעבור הגוים הנה השמיעו על ירושלם כי נוצרים באים וגו' ולמ"ד לגוים כמו בעבור, כלמ"ד אמרי לי אחי הוא והדומים להם.

ופירוש נוצרים –
חיל נבוכדנצר ונקראו על שמו.

ויונתן תרגם:
נוצרים - כמו בוצרים, בבי"ת שתרגם:

משרית עממיא חטופין כקטופין אתן מארע רחיקא,

ותרגם:

לא תבצור - לא תקטף.

ויתנו על ערי יהודה קולם -
כלומר השמיעו על ירושלם כי כבר נתנו על ערי יהודה קולם, ובמהרה יגיעו לירושלם.
ופירוש נתינת הקול, תקיעת השופרות והחצוצרות בחיל.

[ד, יז]
כשמרי שדי -
כמו שדים או שדות ובא בחסרון מ"ם, כמו: וקרע לו חלוני שהוא כמו חלונים, וחשופי שת כמו וחשופים והדומים להם.
או היו"ד תמורת הה"א והוא כמו שדה.

אבל יונתן תרגם:

לשון רבי,ם כנטרי חקלן,

ופירוש כשומרי שדי כמו שומרי השדות מהבהמות, שלא יכנסו בו לרעות שצריך שיעמדו סביב השדה שלא תכנס בו הבהמה משום צד, כן באו האויבים סביב ירושלם, כי בכל ערי יהודה שהם סביבה חנו כי פירוש עליה - על ירושלם.

ועליה –
ר"ל סביב לה בסמוך כמו ועליו מטה מנשה והדומים להם.

כי אותי מרתה -
אותי פירוש דברי על יד הנביאים כי דברו כמו עצמו, וכן ממרים הייתם עם ה' פירוש את פי ה' כי לשון מרי יקשר במלת את עם דבר, כמו מריתם את פי, ולא מרו את דברו כי ענין מרי הוא שנות והחליף הדבר והמצוה, או יהיה פירוש אותי כמו בי, כי יבא בקשר הבי"ת כמו כי מרו בך ימרו בי.

ויונתן תרגם:

ארי על ממרי סריבת.

[ד, יח]
דרכך ומעלליך -
הדרך שהלכת בה והמעשים שעשית הם גרמו לך כל זה הרע שבא האויב להחריב ארצך.

עשו -
מקור והוא במקום עבר, כאילו אמר עשה או עשו.

זאת רעתך -
רעתך גרמה כי מר וקשה הדבר הרע הבא עליך, עד כי נגע עד לבך.
ויונתן תרגם:

דא בשתא ומרדא אייתי וגו',

כבעמוד.

[ד, יט]
מעי מעי אוחילה -
הכפל כדרך הנוהים שכופלים דבריהם, וכן ראשי ראשי.

אוחילה - מענין חיל כיולדה אמר הנביא אצעק מכאב מעי, כלומר שאחזני חיל וכאב במעי, על הרעה הבאה לנו וכן קירות לבי אוחילה ואם תאמרו אצעק פעם ואחריש פעם, הומה לי לבי.

לא אחריש -
לא אוכל להחריש כי לבי הומה לי תמיד.

שמעת נפשי -
אמר למה לא אוכל להחריש?
כי את נפשי שמעת קול שופר, ואמר: נפשי ולא אמר אזני, כי עדיין לא שמעו אזניו, כי עדיין לא בא האויב אבל נפשו שמעה בנבואה ידבר כנגד נפשו, כלומר את נפשי גרמת לי שלא אוכל להחריש כי את שמעת קול שופר תרועת מלחמה וכתיב שמעתי ביו"ד ואחד הוא עם הקרי, כי שמיעתו היא שמיעת הנפש ומה שאמר קירות לבי הוא דרך השאלה, לפי שבלב דפנות בחללים שיש בו.

ויונתן תרגם:

אמר נבייא וגו',

כבעמוד.

[ד, כ]
שבר על שבר -
שבר השבטים בא בתחלה ועתה בא שבר יהודה.

נקרא -
ענין מקרה, אע"פ שהוא באל"ף.

שדדו אהלי -
כנה הבתים החשובים והארמונים הגבוהים באהלים, כאילו היו אהלים ויריעות נטויות שנקל לכבשם, כמו האהלים כן הם שדדו פתאם ורגע.

[ד, כא]
עד מתי -
השומרים מנהגם לעמוד במגדלים הגבוהים ובהרים הרמים וכשרואין האויבים באים מרימים הנס כדי שיראוהו העם ויתקעו בשופר, כדי שישמעו העם ויהיו נזהרים, ואמר הנביא: עד מתי יהיה זה, הלא תשוב מחרון אפך על עמך ישראל, וענהו האל.

[ד, כב]
כי אויל עמי -
כי אילו היו חכמים ומכירין הדרך הטובה וידעו אותי כי אני המטיב להם והמריע לפי מעשיהם, לא היו רואין נס ושומעים קול שופר.

בנים סכלים -
לפי שנקראו בני האל כמו שאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואמר אלה הבנים סכלים המה ולא נבונים המה, כלומר תבונתם וחכמתם אינה נחשבת תבונה וחכמה אלא סכלות, כיון שלא ידעו את ה' כמו שאמר במקום אחר הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם.
וכן אמר ישעיהו הנביא: ובילדי נכרים ישפיקו והחכמה השלמה אינה כי אם עם תורת ה', כמו שאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ואחר שאינם יודעים את ה' ולא עושים מצותיו - חכמתם היא ערמה ותחבולה להרע לא להטיב, אבל התורה מלמדת את האדם לעשות הטוב והישר.

[ד, כג]
ראיתי -
אמר הנביא ראיתי בנבואה את הארץ.

והנה תהו ובהו -
כתרגומו:

צדיא וחרובא,

כיון שהיא שממה ואין יושבין עליה, הרי היא כתהו ובהו כמו בתחילת בריאתה, שנאמר: והארץ היתה תהו ובהו.

ואל השמים -
כמו ואת השמים.
וכן: אספרה אל חק, כמו אספרה את חק
וירדפו אל מדין כמו את מדין והדומים להם.

ויונתן הוסיף:

הבטתי - אסתכלית לשמיא,

וכל זה דרך משל מרוב הצרה כאילו קדרו השמים ורעשו ההרים והגבעות, וכן ועוף השמים נדדו אמר דרך הפלגה מרוב חרבן הארץ כלו, העופות משם ולא יעופו באותה הארץ.

[ד, כד]
ראיתי, התקלקלו -
ענין קלקול ידוע בדברי רז"ל.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ענין קלות, כלומר רעשו מרוב קלותם, כי כבדותם יעמידם.

[ד, כה]
ראיתי, אין האדם -
האדם שהיו בארץ אינם והם ישראל.

[ד, כו]
ראיתי -
הכרמל שהוא מקום תבואה ועץ פרי ראיתי אותו, כמו המדבר.

עריו -
סמך הערים לכרמל שאמר עריו, לפי שהערים סבת הישיבה בהם שדות וכרמים ועץ פרי והם נקראים בכלל כרמל.

נתצו -
ענין נתיצה והריסה.

ויונתן תרגם:

כמו הפוך צדיא,

כמו שתרגם:

נצתו,

אולי היה לומר כן אבל אנחנו מצאנו נתצו התי"ו קודם לצדי.

[ד, כז]
כי כה אמר, וכלה לא אעשה -
כמו שהבטחתים בתורה: לא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

[ד, כח]
על זאת תאבל -
תשחת, וכן אבל פירוש נשחת.

על כי דברתי זמותי -
כי מה שדברתי אל הנביאים כאשר חשבתי לא נחמתי עד הנה ולא אשוב ממנה עוד, כי כאשר חשבתי ודברתי כן יהיה, על זאת ראוי שתאבל הארץ.

וקדרו השמים -
זה דרך משל לרוב הצרה, כמו שפירשנו.

[ד, כט]
מקול פרש ורמה קשת -
לשון יחיד על רבים דרך כלל כמו ויהי לי שור וחמור.

ורומה קשת –
יורה החצים בקשת, אמר כשישמעו קול הפרשים והקשתות שיהיו מחנה רב וישמעו קולם מרחוק, יברחו ויצאו מהערים להשגב במקומות הגבוהים.

בורחת כל העיר -
בורחים כל אנשי העיר.
וכן אמר: וכל הארץ באו מצרימה והדומים לו, ואינו אומר על עיר מיוחדת באמרו כל העיר אלא רוצה לומר, כל אנשי עיר ועיר.

באו בעבים -
במקומות הגבוהים כעבים על דרך הפלגה, או פירוש בעבים ענין עובי, רוצה לומר ביערים העבים והמסובכים באילנות להסתר שם.

וכן תירגם יונתן:

עלו למערק בחורשיא.

ותרגום:

יער – חורשא.

ובכפים עלו -
בסלעים.
תרגום:

סלע כיפא.

כל העיר עזובה -
רוצה לומר כל עיר ועיר כמו שפירשנו, לפיכך אמר: ואין יושב בהן איש.

[ד, ל]
ואת שדוד -
יש אומרים:
שהוא חסר כ"ף הדמיון ענינו ואת כשדוד ואין צורך לכל זה, כי לכנסת ישראל ידבר פעם לשון נקבה פעם לשון זכר, וכל אחד מהן נכון כמו שפירשנו בפסוק ותעשי הרעות.

מה תעשי -
כשיבא לך השוד והשבר מה תעשי?
כלומר במה תנצלי, כי תלבשי עתה שני ותתיאשי מן הפורענות ולא תחושי לרעה העתידה לבא עליך ולא תכנעי, והיה לך להכנע מפני האל וללבוש שקים כדרך הנכנע ושב מחטאתו לא תלבש שני ולעדות עדי זהב, כמו שאמר עליהם ישעיהו הנביא: והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחוט צאן וגומר, והיו אומרים: עוד כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חוזה שוט שוטף כי יעבור לא יבאנו וגומר והנה אתה רואה שהיו מתיאשים מן הפורענות והמשילה גם כן לזונה, כמו שפירשנו וכמו שדרך הזונה ללבוש בגדים נאים ולהתיפות ולקרוע בפוך עיניה כדי שיחשקו בה החושקים, כן כנסת ישראל היתה מתדמה במעשה האומות לעבוד את אלהיהם וללבוש בלבושיהם להתגדל ולהתפאר בפניהם בבגדים נאים ובמרכבות נאות[ כדי שיאהבו אותה ויאמרו הרי היא כמוני ויאהבוה.

והנביא אומר לה: מאסו בך עוגבים נפשך יבקשו אמר להפך בא מה שחשבתם, כי אתם סלקתם בטחונכם מעלי ובטחתם באומות והתדמיתם להם במעשיכם, כדי למצא חן בעיניהם ויהיו חושקים בכם והנה מאסו בכם עד שיבקשו נפשותיכם להרג ולאבד.

תקרעי -
כתרגומו:

תכחלין,

ואמר בלשון קריעה כי היא קורעת עיניה מרוב התמדתה לכחול אותם.

עוגבים -
חושקים.
וכן תרגם יונתן:

קצו בך רחמך,

וכן: ותעגב על מאהביה והדומים לו בזה הלשון ענין חשק.

[ד, לא]
כי קול כחולה -
חולה שם תואר בפלס טובה מענין חיל כיולדה ומשרשו, ואמר דרך משל כי בת ציון תרים קול כמו האשה היושבת על משבר, תחיל תזעק בחבליה.

ועוד הגדיל הענין והמשילה למבכירה והיא האשה היולדת ראשונה, כי חבליה קשים מחבלי אשה אחרת.

ופירוש צרה –
שהיא צועקת צרה כמבכירה.

תתיפח -
מענין ויפח לקץ שהוא ענין הגיון, תהגה ותהמה ותקונן על הרוגיה, ואומרת אוי נא לי כי עיפה נפשי אמרה נפשי כנגד בת ציון.
אוי נא לי כי עיפה - מסבול הצער הגדול לרוב הורגים שמצאוני.

ויונתן תרגם:

דמשתטחא ופרסא ידהא אמרה ווי כען לי,

וענין תפרש כפיה - תשבר ידיה כמו פרשה ציון בידיה כי כן דרך המצטער לפרש כפיו אחת באחת לרוב הצער.