[מה, א]
את הדברים האלה -
הנזכרים למעלה מראש הספר עד השנה הרביעית ליהויקים, כמו שכתוב למעלה.

[מה, ג]
אמרת, כי יסף ה' יגון על מכאובי -
פירוש כי ברוך היה מתרעם על הנבואה ובעת שהיה כותב דברי הנבואה מפי ירמיהו ולו לא הגיע דבר הנבואה, התרעם ואמר: אוי נא לי.

ובדרש:

המכאוב הוא מה שהיו מכאיבים אותו ישראל בחרפה ובוז והיגון דבר הנבואה שלא באת אליו והוא הכין עצמו אליה בכל אשר יכול, אלא שלא היתה לו הכנה טבעית בעת היצירה, כמו שכתבנו בתחילת הספר.

ובדרש:

ברוך היה מתרעם על הנבואה, אמר: יהושע שמש משה רבינו ושרתה עליו רוח הקדש, אלישע שמש אליהו ושרתה עליו רוח הקדש, מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים?! אוי נא לי כי יסף ה' יגון על מכאובי ומנוחה לא מצאתי ואין מנוחה אלא נבואה, שנאמר: כנוח עליהם.
מה המקום משיבו?
הנה אשר בניתי אני הורס וגו', ואתה תבקש לך גדולות, ואין גדולות אלא נבואות, שנאמר: ספרה נא לי את כל הגדולות וגו' ואומר: ואגידה לך גדולות ובצורות.
אמר הקב"ה: ברוך אם אין כרם סייג למה, אין צאן רועה למה?!
ומפני מה?
כי הנני מביא רעה על כל בשר וגו', הרי בכל מקום אתה מוצא שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכותן של ישראל.

וכן תרגם יונתן:

ומנוחה לא מצאתי - ונבואה לא אשכחית.

[מה, ד]
ואת כל הארץ היא -
כל הארץ כמו שהיא כלה אהרוס ואתוש כמו שאמר: הנני מביא רעה על כל בשר, כמו שהתנבא ירמיהו על האומות.

ויונתן תרגם:

וית כל ארעא דישראל דילי היא.