[מט, א]
לבני עמון, מדוע ירש מלכם את גד -
כמו שפירשנו, כי כשגלו בני גד ובני ראובן מארצם באו בני עמון ומואב שהיו שכנים להם וישבו בה.
ועוד: שהיו סבורין שהיה להם בה דין, כי מקדם היתה שלהם.

ומה שאמר מלכם את גד –
רוצה לומר את ארץ גד ואפשר בנה בארץ גד מלך בני עמון עיר המלוכה, לפיכך אמר: מלכם.

[מט, ב]
לכן -
לפי שהוא החזיק בארץ גד יבא לו השודד עד עיר המלוכה והיא רבת בני עמון שהיתה לו בארצו ויחריב אותה היא ובנותיה.

וירש ישראל את יורשיו -
זה לא אמר על הזמן ההוא כי פורענות אלה האומות שזכר ע"י נבוכדנצר תהיה ואז ישראל היו בגלות, אלא לפי שאמר כי בני עמון ירשו ארץ בני גד אמר כי עוד יבא זמן שירשו ישראל את עמון שהיו יורשיו וזה יהיה באחרית הימים, כמו שאמר ובני עמון משמעתם בנבואת ישעיה.

ואפשר שהיה ענין וירש ישראל את יורשיו - כי בני עמון לקו ג"כ על ידי מדי ופרס כמו שאמר בנבואת יחזקאל: הנני נותנך לבני קדם למורשה וישראל עלו מהגולה ע"י כורש מלך פרס ונתן להם רשות בארץ בני עמון, כי בתחילה נפלו ביד מלך בבל כמו שאר האומות, ואח"כ מרדו כמו שמרד צדקיהו.

[מט, ג]
הילילי חשבון כי שדדה עי -
חשבון היתה למואב אחר שגלו בבית שני בני גד ובני ראובן ועי, זו היתה לבני עמון ועי אחרת היתה בארץ כנען, כמו שכתוב ונבוכדנצר כשעלה בארץ שטף בני עמון תחלה ואח"כ מואב וכשבא על בני עמון פגע בעי תחלה, לפיכך אמר: הילילי חשבון כי שדדה עי, את חשבון בארץ מואב, אע"פ שאת בצורה וגדולה הילילי, כיון ששדדה עי שהיתה בצורה, לא תנצלי את.

וגם בנות רבה -
והם הכפרים של רבת בני עמון.

צעקנה -
כי לא יהיה להם מקלט ברבה אע"פ שהיא עיר המלוכה, כי גם היא תלכד ובאמרו בנות רבה צעקנה חגרנה שקים ספדנה הוא על דרך משל, או אמר כנגד העם שישבו בהם.

והתשוטטנה בגדרות -
מענין משוט בארץ, כלומר לכו הנה והנה צועקות וסופדות.

ובאמרו בגדרות –
רוצה לומר בגדרות הכפרים, כי לא יקראו מסגרות הכפרים חומה אלא גדרות, כמו גדרות צאן או גדרות הגנות והכרמל, כי לא יעשו חומה בצורה לכפרים ואמר להם זה, כלומר התשוטטו ביניהם בגדרותיהם ולא תחשבו ללכת להשגב בעיר חומה דלתים ובריח, כי לא תועילכם כי גם היא תלכד וזו היא שאמר: כי מלכם בגולה ילך מלכם היושב ברבה שהיא עיר המלוכה.

ואני תמיה ממה שתרגם יונתן:

והתשוטטנה בגדרות - ואתהממן בסיען,

כמו שתרגם:
על כל ידים גדודות,
ידמה שהיה קורא בגדדות בשני דלתי"ן.

ומלת והתשוטטנה - נקדמה התי"ו לפ"א הפעל מפני התחברות שני טתי"ן ובא שלא כמנהג באותיות ז"ס שר"ץ.

[מט, ד]
מה תתהללי בעמקים -
היתה משתבחת בארץ המישור שהיתה לה והיתה רבת תבואות.

זב עמקך -
יזוב אותו העמק שאת משתבחת בו בדם חלליך.

ויונתן תירגם:

בעמקים – במישרך.

ותרגם:

זב עמקך - חרובו תוקפך.

[מט, ה]
איש לפניו -
כלומר כל אחד יהיה נדח כנגד פניו לאיזה צד שינוס, כלומר שלא יתקבצו הנדחים אחד עם אחד ולא ינחמו איש באחיו.

[מט, ו]
ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון -
כמו שפירשנו למעלה בנבואת מואב.

[מט, ז]
לאדום -
נבואה זו עתידה כמו נבואת ישעיהו שנבא על אדום לעתיד.
וכן עובדיה וכן יחזקאל וכולם משמעות נבואתם שהיא עתידה.
וכן אמר בזאת הנבואה, אם לא יסחבום צעירי הצאן - והם ישראל.

האין עוד חכמה בתימן -
וכן נאמר בנבואת עובדיה והאבדתי חכמים מאדום, נראה כי חכמה נמצאת בהם ובעת רעתם לא תועילם חכמתם, ותימן הוא מבני אליפז בן עשו.

אבל תרגם יונתן:

בדרומא.

מבנים -
ענין תבונה בבינוני מן הקל כמו בנתה לרעי שהוא מן הקל וכן אמר בנבואת עובדיה, ותבונה מהר עשו.

אבל יונתן תרגם:

מבניא.

נסרחה -
הרי"ש בקמץ חטף וענינו נפסדה ונסרחה.

מדברי רבותינו ז"ל:

טפה סרוחה.

ויונתן תרגם:

אתקלקלת.

[מט, ח]
נוסו הפנו העמיקו לשבת יושבי דדן -
דדן הוא מאדום, כמו שנאמר בנבואת יחזקאל ודדנה בחרב יפלו ופירש הפסוק כן, נוסו יושבי דדן כי אויבים הפנו העמיקו לשבת בארצכם ולגרש אתכם ולהגלות אתכם.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כאשר אמרו נוסו, הם הפנו והעמיקו לברוח והחזיקו מקום שבתם שלא תשיגם יד האויב.

וצריך לפרשו כן, לפי שלא נוכל לפרש הפנו כמו נוסו צווי כי לא יבא צווי מבנין שלא נזכר פעלו וכן העמיקו עבר, כי הה"א בסגול ואילו היה צווי היה בפתח.

[מט, ט]
אם בוצרים -
יאמר על דרך משל איך נשחת אדום כלה ועל הדרך הזה נבואת עובדיה.

[מט, י]
כי אני, ונחבה לא יוכל -
כתוב בה"א במקום אל"ף והוא מקור בתשלומו וידמה לעבר, כי נמצא מבנין נפעל מקור דומה לעבר, אמר: והחבא לא יוכל עשו כי אני גליתי מסתריו ואיננו דבק עם הפסוק הבא אחריו.

[מט, יא]
עזבה -
כלומר אחר ששודד זרעו ואחיו ושכניו אין מי שיאמר כנגד החלל עזבה יתומיך, אני אחיה כלומר, אם אתה נופל על חלל אל תחוש על הנשארים אחריך כי אני אחיה אותם, אין מי שיאמר להם זה כי כולם ימותו, לא יהיה להם שריד כמו שאמר בנבואת עובדיה: ולא יהיה שריד לבית עשו.

עזבה -
צווי כמו עזוב הנה פירשנו הפסוק דבק למעלה ממנו.

ויונתן תרגם:

אתון בית ישראל לא תשבקון יתמיכון אנא אקיים וארמלתכון על מימרי אתרחצון.

ואמר: תבטחו זו על הנקבות וכן ונקרבו עצמות אחר שיש בו סימן נקיבות אחת די.
וכן מגוי יעמדנה, וישרנה הפרות בסימן נקבות אחד לבד.

[מט, יב]
כי כה אמר ה' -
הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו, רוצה לומר, אין משפטם כי אין העונש מוטל עליהם כמו שהוא מוטל עליך, בעבור כי ישראל אחיך, כי כל האומות לקו בעונש שהרעו לישראל ואדום שהיה אח לישראל, לא היה לו להרע לו אלא לעזרו באשר יוכל.

וכן אמר בנבואת עובדיה: מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם, לפיכך משפט אדום לשתות כוס החימה יותר משאר האומות.

[מט, יג]
כי, בצרה -
היא עיר מלוכה באדום.

[מט, יד]
שמועה -
אומר הנביא שמועה שמעתי מאת ה' וציר בגוים שולח וכאילו מלאך שולח בגוים שיתקבצו למלחמה על בצרה ועל עריה.

[מט, טו]
כי הנה -

עם מעט היו אדום, או גם ארצם אינה רחבת ידים.

כן פירש החכם רבי אברהם בן עזרא.

והנכון: כי פירוש קטן שפל ונבזה, כמו: קטונתי מכל החסדים.

נתתיך -
כמו אתנך, כי לא יחושו עליך שאר הגוים אם תאבד.

ויונתן תרגם:

כן קטן חלש.

[מט, טז]
תפלצתך -
יש מפרשים:

עכו"ם, וכן אשר עשתה מפלצת לאשרה.

או יהיה ענינו מן פלצות בעתתני, שהוא ענין אימה ורעדה.

אמר: אימתך שהיתה מוטלת על שכניך, לפי שהיית מצליח אותה המורא השיאה אותך.
וכן: זדון לבך השיאך להגדיל פה ולהרע אף לאחיך יעקב.

ויונתן תירגם:

טפשותך אטעיאת יתך.

שוכני בחגוי הסלע -
כמו שוכן והיו"ד נוספת.
וכן תפשי מרום גבעה –
וכן חוצבי מרום קברו והדומים לו.

ופירוש בחגוי - מן חוג הארץ חגה וחוג בענין אחד, כלומר סביב הסלע, רוצה לומר ראש הסלע והוא המגדל הבנוי עליו ואמר זה על הר שעיר.

ויונתן תרגם:

דאת דמי לנשרא דישהי בשנא דכיפא.

כי תגביה כנשר -
פירש תגביה מקום שבתך כנשר, שהוא עף גבוה מכל העופות.

[מט, יט]
הנה כאריה -
פירש כתרגומו:

הא מלך במשריתיה יסק עליהון כאריא דסליק מרום ירדנא והוה לדיר רעין,

רוצה לומר יהיה נח להכבש לפניו, כמו דיר הרועים.

תרגום:
נוה דיר - כמו שכתוב נוות כרות רועים.

ופי' איתן - המקום שהוא עתה איתן יהיה כמו נוה רועים וזה הפסוק נאמר ג"כ בנבואת בבל.

ויתכן לפרש הפסוק כן: המשחית אדום יעלה כמו אריה בלי פחד ויעלה מגאון הירדן, כלומר יעלה ויתגבר כמו שמתגברין המים כשהירדן בגאונו מלא על כל גדותיו.

וזכר הירדן - לפי שהוא בא"י ומגאון א"י יבא להם הרע, כמו שאומר בנבואת עובדיה: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

אל נוה איתן -
אל נוה מקום איתן והוא הר שעיר

כי ארגיעה אריצנו מעליה -
ר"ל כאשר אשקיט וארגיע לישראל, אריץ אותו מעל ארץ אדום, שהוא שם בגלות.

ומי בחור אליה אפקוד -
וכל מי שהוא בחור למלחמה, אפקוד ואמנה אותו אל ארץ אדום.

כי מי כמוני -
כלומר מי כמוני שיעמוד כנגדי.

ומי יועידני -
מי יתן לי זמן ומועד למלחמה.

ומי זה רועה -
ומי זה מלך באדום אשר יעמוד לפני?!

יועידני -
הנו"ן דגושה וזה הענין בעצמו אמר בנבואת מלך בבל, לפי שגדול ענשם כאשר הרעו לישראל וזה יוכיח הפירוש הזה שפירש בפסוק, כי נרמז בו גדולת ישראל ותשועתם, כי אז יהיה חורבן אדום.

ויונתן תרגם:

כי ארגיע - מן רגע אחד.

וכן תירגם:

ארי בזמן אייתינין עלה ושלטונין אמני עלה ארי מאן כוותי ומאן דיערענני ולית מלך דאית ליה תקוף קדמי.

ובספר מכלל בחלק השרשים פירשתי כי ארגיע מן רוגע הים, עורי רגע, שענינם הבקיעה והכריתה כלומר אכריתם ואגלה מארצם.

[מט, כ]
לכן, אל אדום -
כמו על אדום.
וכן אל יושבי תימן כמו על וכמוהו רבים.

אם לא -
ענין שבועה וכן נשבע ה' צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה.

יסחבום -
כמו: סחוב והשלך, כלומר ירמסום ויגררום.

צעירי הצאן -
לו ישראל שהיו עד עתה צעירים וחלשים כנגד האומות ואמר ג"כ צעירי,כנגד אדום כי עשו הגדול וכן אמר:ורב יעבוד צעיר.ו

בדרש:

צעירי הצאן - אלו בני בניה של רחל, ללמדך שאין עשו נופל אלא ביד זרעה של רחל ויוסף ובנימן היו צעירי השבטים.

ויונתן תירגם:

אם לא יגררון ויקטלון תקיפי עמא.

אם לא ישים עליהם -
האל יתברך ישים עליהם נויהם, כלומר ישים בתיהם שממה עמהם.

[מט, כא]
מקול נפלם -
כנופל ממקום גבוה לנמוך שנשמע קול מפלתו, כן אדום לרוב גבהותם וגאותם כשתבא מפלתם ישמע למרחוק כאילו רעשה הארץ.

צעקה -
תשמע מהם עד כי בים סוף נשמע קולם וכל זה להפלגה ולגוזמא.

וזכר ים סוף שהוא כנגד ארץ אדום ואע"ג שמדבר גדול שם, נשמע קול ארץ אדום ביום מפלתם.

[מט, כב]
הנה, וידאה -
ויעוף, וכן כאשר ידאה הנשר.

כלב אשה מצרה -
פירש למעלה.

[מט, כג]
לדמשק, בים דאגה השקט לא יוכל -
כמי שהוא בים שיש לו דאגה ופחד ולא יוכל להשקט לבו מדאגה ומפחד, כן יהיו יושבי דמשק ועריה.

[מט, כד]
רפתה דמשק -
כלומר רפו ידיה לעמוד כנגד אויביה ועריה.

ורטט החזיקה -
כמו רתת שהוא ענין רעדה ופלצות האברים.

צרה וחבלים אחזתם כיולדה -
מנהג הלשון בדבור זכר ונקבה סמוכים נופל הפעל על הדבק אם ראשון ואם אחרון, כמו: ותדבר מרים ואהרן,
ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי,
הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה,
כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה והדומים להם.

א"כ מה שאמר אחזתה לשון נקבה והדבק חבלים נפרש וי"ו וחבלים עם כמו ויוסף היה במצרים והדומים לו.

ופירש צרה וחבלים אחזתה - צרה עיקר הספור, לפיכך נפל הענין על צרה ואמר לשון נקבה.

[מט, כה]
איך לא עזבה -
איך לא עזבה מלהלחם בה, כלומר תאמר דמשק ר"ל אנשיה בנוסם כשבאו האויבים להלחם בנו ולקחת ארצנו, איך לא עזבו דמשק שהיא עיר תהלה והיא קרית משוש, איך לא עזבוה מלהחריבה?!

ותירגם יונתן:

אכדין לא אשתביקת קרתא משבחתא.

וכן תירגם בס"א:

אכדין לא אתנשית.

ויש מפרשים:
עזבה - מן ויעזבו את ירושלם ענין בנין וחוזק, כלומר איך לא נבנתה בחומה חזקה שלא תוכל יד האויב לשלוט בה.

תהלה -
כתוב, ותהלת קרי והענין אחד, כי תבא תי"ו במקום ה"א במקומות רבים.

[מט, כו]
לכן ידמו -
יכרתו וכן ואל תדמו בעונה.

[מט, כז]
והצתי -
ענין הדלקה שרשו יצת וכן למה הציתו עבדיך.

בן הדד -
כן היה שם מלך ארם בזמן חרבנה על יד נבוכדנצר, ורצין שם המלך בזמן חרבנה על יד סנחריב.

[מט, כח]
לקדר ולממלכות חצור -
אמר בזה שהכה נבוכדנצר מה שלא אמר כן באומות אחרות, אע"פ שלקו על ידו לפי שהאחרות לקו ע"י אחרים פעם אחרת, שהרי אדום ומואב ובני עמון וארם לקו ע"י דוד מלך ישראל, אבל קדר וממלכות חצור לא ראינו שלקו אלא על ידי נבוכדנצר, לפיכך אמר אשר הכה וכתוב נבוכדראצור בוי"ו וקרי בלא וי"ו, שהיה נקרא ג"כ נבוכדראצור בחולם.

ושדדו -
צווי מן הקל בא שלם והוא בפלס חרבו מאד, משכו אותה.

את בני קדם -
גם הוא מבני ישמעאל כמו קדר וכן כתוב בתורה: יטור נפיש וקדמה.

ויונתן תרגם:

בני מדינחאה,

ואפשר שהיו אלה בני קדר שוכנים במזרח.

[מט, כט]
אהליהם -
לפי שהם יושבי אהלים ובעלי מקנה וכן אמר כל צאן קדר יקבצו לך:

[מט, ל]
נסו נדו -
כבר פירשנו ענין הפסוק בנבואת אדום.

[מט, לא]
קומו, אל גוי שליו -
כמו שלו הייתי אלא שזה משקל אחר בשוא השי"ן בפלס שאר פאר זעיר ונכתב בו יו"ד המשך כמו בזעיר.

[מט, לב]
והיו קצוצי פאה -
יהיו קצוצים לכל פאה מענין קץ, כי הפאה היא קץ וסוף.

[מט, לד]

אשר היה -
אמרו רבותינו ז"ל:

כי עילם עזרו את הכשדים ובאו עמהם להרע לישראל, לפיכך נאמרה עליהם נבואה זו.

[מט, לה]
כה אמר ה', קשת עילם -
ר"ל חזקם ותקפם כמו שהקשת חוזק הנושא אותו.

וכן תירגם יונתן:

תקוף.

[מט, לו]
והבאתי, ארבע רוחות -
כאילו ארבע רוחות יכום, זאת הרוח תזרה אותם לרוח שכנגדה ושכנגדה הלאה, כן יהיו מפוזרים בכל מקום.

ויונתן תרגם:

ד' רוחות ארבע מלכוון.

נדחי עולם -
בדגש הדל"ת לחסרון פ"א הפעל, נדחי ישראל יכנס רפה הדל"ת.

עולם -
כתיב בוי"ו עילם קרי ביו"ד, ואותיות אהו"י מתחלפות.

[מט, לז]
והחתתי -
בא על דרך השלם ודגש התי"ו האחרונה לחסרון תי"ו למ"ד הפעל, שרשו חתת ענין שבר.

את חרון אפי -
על שהרעו לישראל.

[מט, לח]
ושמתי כסאי בעילם -
כיון שאאביד ממנה מלך ושרים ויבינו כי מאתי הוא, כאילו שם כסאי ואמליך עליה מלך.

ורז"ל פירשו הפסוק:

על דבר ושתי ודבר המן ובניו כי הכל היה סבה מהאל להטיב לישראל בגלותם.
ופירשו: מלך - זה ושתי ושרים- זה המן ועשר בניו, וזהו ושמתי כסאי בעילם, כי הכל ידעו כי מה' היתה התשועה ההיא.

[מט, לט]
והיה באחרית הימים -
פירשו בנבואת מואב.

אשוב -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד והענין אחד וכן שבית כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו והענין אחד.