[נ, א]
הדבר אשר דבר ה' אל בבל אל ארץ כשדים -

[נ, ב]
הגידו בגוים -
לפי שנבוכדנצר השמיד כל הגוים אמר שיבשרו בשורה זו בגוים.

הוביש בל חת מרודך -
אלה היו אלהי בבל ואמר הרי הם כאילו הובישו עתה וחתו, כי לא יוכלו להציל את עובדיהם, חת פעל עבר בשקל תם עונך שרשו תחת חתו מלעיל.

[נ, ג]
כי עלה, גוי מצפון -
מדי ופרס.

[נ, ד]
ההמה -
כי כשחרבה בבל יצאו ישראל מהגלות על ידי כורש מלך פרס.

יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו -
פירשו המה אותם שהיו בגלות בבל עם יהודה ובנימין, כי כשגלו עשרת השבטים נשארו בארץ מעטים מפוזרים כמו שכתוב בדברי חזקיהו ויאשיהו, ועל אותם בני ישראל אומר שגלו עם יהודה לבבל והם יצאו עמהם כשעלו מבבל על ידי כרש מלך פרס.

הלוך ובכה -
משמחתם בשובם לארצם, כי יש בכי של שמחה, כמו: בבכי יבאו.
כמו: וישק לרחל וישא קולו ויבך,
ויבך על צואריו עוד.

[נ, ה]
ציון ישאלו -
בשובם מגלות בבל ישאלו זה לזה דרך ציון.

דרך הנה -
דרך המקום הזה, כמו: לא אתם שלחתם אותי הנה והדומים לו.

באו ונלוו אל ה' -
כל אחד יאמר לחברו: באו ונלוו אל ה'.

ונלוו -
צווי, בא על דרך העבר וכן ונלוו אל ה' ונקבצו שניהם צווי נלוו ונקבצו.

ויונתן תרגם:

באו ונלוו עבר מוסב לעתיד ייתון ויתוספון על עמא דה' ויגזר להון קיים עלם דלא יפסוק,

דעתו בזה שילוו עמהם גרים בעלותם מבבל.
וכן אמר בנבואת בבל בישעיה ונלוה הגר עליהם ואנחנו פירשנוהו שם, כי הוא לעתיד חצי הפסוק בעלותם מבבל וחציו לעתיד בימות המשיח, כמו שפירשו שם.

[נ, ו]
צאן אובדות -
שאין מבקש אותן כן היו עמי עד אותו הזמן שתחרב בבל, כי אז יהיה להם דורש ומבקש.

היה עמי -
כתוב על דרך כלל היו קרי על דרך פרט.

רועיהם התעום -
מלכיהם היו סבת אבדתם והם התעום שהלכו בדרך הרעה.

הרים שובבים -
כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו ואותיות אה"וי מתחלפות וענינו, ענין גרוש ושלוח וכן: כי שבבים יהיה.

על דעת רבי יונה פירושו:

אל ההרים גרשום ושלחום ויש לפרש שברום וכתתום בלכתם בגלות מהר אל הר ומהר אל גבעה וכן כי שבבים יהיה ענין שבר וכתיתה וכן ושבבתיך וששאתיך.

[נ, ז]
כל, וצריהם -
שעושים להם צרות.

אמרו לא נאשם -
אין עלינו אשם בהרע להם תחת אשר חטאו וזה דבר הנביא, אומר להם למה באה להם כל הצרה הזאת.

נוה צדק -
שהיה להם נוה צדק ומעון אמת כשהיו עושים רצונו.

ומקוה אבותיהם ה' -
וכן היה מקוה אבותיהם שהיו בוטחים בו ומקוים אליו הוא היה להם מקוה, שהיו מוצאים תקותם בו.

[מט, ח]
נדו -
אמר כנגד ישראל נדו מתוך בבל.

יצאו -
כתיב מדבר שלא לנכח וקרי צאו מדבר לנכח עניין אחד.

והיו כעתודים לפני צאן -
תהיו בצאתכם כמו העתודים שהולכים לפני הצאן, כן תהיו אתם בלא פחד ובלא יראה.

ויונתן תרגם:

והוו כרברבין בריש עמא.

[נ, ט]
כי הנה, וערכו לה משם תלכד -
במקום שיערכו מלחמה משם ילכדו אותה, לא יצטרכו ללכת אל מקום אחר.

חציו כגבור משכיל -
חצי הקהל הזה שיעלו על בבל יהיו כחצי גבור משכיל, שלא ישובו ריקם בירותו שלא יהרג, כן יהיו חצי כל הנלחמים על בבל.

משכיל -
פעל יוצא הגבור, משכיל בהרגו ואם נהרג שכולה.

[נ, י]
והיתה כשדים -
פירש ארץ כשדים.

וכן תירגם יונתן:

ארע כשדאי,

או פירושו: עדת כשדים.

[נ, יא]
כי תשמחי -
כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו.
וכן: תעלוזי תפושי ותצהלי כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו והכתוב שהוא כנוי הנקבה, כנגד בבל אומר על הכנסה דרך כלל, והקרי כנוי הרבים כנגד יושבי בבל דרך פרט אמר אתם שוסי נחלתי - הייתם שמחים ועלזים בהחריבכם ארצי והייתם פשים ורבים בטוב ארצי, כמו עגלה דשנה והייתם צהלים ושמחים כמו אבירים בנצחכם המלחמה, ואתם לא בגבורתכם נצחתם את עמי כי אם מפני חרוני שהיה עליהם.

תפושו -
ענין רבוי, ר"ל רבוי הבשר ובריאותו כמו: ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק.

כעגלה דשא -
כעגלה - שהיא תמיד רועה בדשא שהיא שמנה ובריאת בשר.
ודשא - כתוב באל"ף והוא תאר במקום ה"א הנקבה ואל"ף השרש נגרעה או נפלה הה"א והקמץ סימן נפילתה.
וכן שיוצא מלפני השליט ומשפטו דשאה בפלס מלאה או דשאה בפלס חכמה.

ובמקצת ספרים:
הוא כתוב בה"א ופי' מענין דיש ופירש כעגלה שהיא דשה, שהיא אוכלת כל היום מדישה לא כעגלה שהיא חורשת שאיננה אוכלת.

ויונתן תירגם:

ארי תרוצון כעגלי רבקא.

[נ, יב]
בושה אמכם מאד -
מן השמחה שהייתם שמחים כשהייתם שוסים נחלתי, תהיו עתה בושים כשיבאו אחרים וישוסו אתכם.

ופירוש אמכם ויולדתם היא כניסתכם וקהילתכם.
וכן: ריבו באמכם.

ותירגם יונתן:

אמכם – כנשתכון.

ותירגם:

יולדתכם – מדינתכון.

הנה אחרית גוים -
ואחרית גוים מלכות בבל סופם שתהיה ארצם מדבר, כי הם יהרגו ותשאר ארצם ציה וערבה כמו מדבר.

[נ, יג]
מקצף ה' -
מקצף שקצף עליה.

ויונתן תירגם:

על דארגזת בבל קדם ה'.

לא תשב -
כלומר לא ישבו בה בני אדם ומדבר על העיר כמו על יושביה.
וכן: העיר היוצאת אלף, רוצה לומר אנשים שיוצאים ממנה.

והיתה שממה כלה -
שלא ישאר בכל העיר שום ישוב ובבל שישוב דריוש וכרש ושהיא עד היום אינה אותה בבל שהיתה מקדם, כי אותה היה חרבה ובנו עיר אחרת באותה בקעה ושמה בבל גם כן.

[נ, יד]
ערכו -
פירושו: ערכו מלחמה.

ידו אליה -
השליכו אליה ומן הכבד לידות את קרנות הגוים, ר"ל השליכו החצים או האבנים.

אל תחמלו אל חץ -
אל כמו על וכמוהו רבים.
אמר לא תחוסו על החצים ותאמרו שמא נירה אותו ולא נכה אדם כי לא ישוב ריקם, כמו: שאמר למעלה, כי כל חץ שתשליכו יהרוג אדם, כי לה' חטאה.

[נ, טו]
הריעו עליה סביב -
פירושו, כדי להבהילם כמו שעשו ביריחו.

נתנה ידה -
כלומר מסרה עצמה אל האויבים, כי לא תוכל לעמוד בפניהם וכנגדם.

נפלו אשויתיה -
האל"ף נקרא בקמץ חטף ופי' יסודותיה.

וכן בארמית:

ואושיא ימיטו,

פירושו כאשר עשתה שהרסה חומות ירושלים.

[נ, טז]
כרתו זורע -
אחר שתהיה שממה לא יזרע בה אדם ולא יקצור.

ויונתן תירגם:

דרך משל שיצו מלכא מבבל ואחידו חרבא בעדן קטול.

מפני חרב היונה -
פירשנוהו כי ענינו האונסת מן והאכלתי את מוניך ולא יונו נשיאי עוד את עמי.

ויונתן תרגם:

מן קדם חרב סנאה דהיא כחמרא מרויא תרגמו עניין יין.

איש אל עמו יפנו -
מאשר היו בבבל גולים מעמים רבים, אומר שיפנו איש אל עמו.

[נ, יז]
שה פזורה ישראל אריות הדיחו -
פי' הדיחו אותה.

ואריות -
הוא משל על מלכי האומות שהגלו אותם מארצם.

הראשון אכלו מלך אשור -
פירושו: אכל בשרו שלא נשאר לו אלא העצמות והוא מלך אשור שהגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה ואחר כך שאר השבטים, לא נשאר אלא יהודה ובנימין.

וזה האחרון עצמו -
פירוש שבר עצמותיו עד שלא נשאר בו דבר, זה נבוכדנצר שהגלה יהודה ובנימין שהחריב ירושלם וכל ערי יהודה.

[נ, יח]
לכן, אל -
כמו על.

[נ, יט]
ושובבתי -
אשיבנו אל נוהו אחר שאפקוד על אויביו.

ורעה -
לפי שהמשילו לשה אמר ורעה, וזכר המקומות האלה שהם ארץ מרעה וזה הפסוק ואשר אחריו בשיבת גלות בבל או הם לעתיד והוא הנכון, כי כמו שפקד על מלך אשור ועל מלך בבל כן יפקוד על כל לוחצי ישראל, כמו שנאמר ופקדתי על כל לוחציו.

[נ, כ]
בימים ההם -
ענין זה הפסוק מוכיח שהיא עתידה כמו שאמר למעלה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד ואמר: כי כולם ידעו אותי למקטנם עד גדולם וכמה פושעים וחטאים היו בבית שני ואחריו בגלות זה.

לאשר אשאיר -
וגם זה מוכיח שהיא עתידה כמו שאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ונאמר שארית ישראל לא יעשו עולה וגו'.

[נ, כא]
על הארץ מרתים -
קרא מלכות בבל מרתים עניין מרי.

וכן תירגם יונתן:

על ארעא דעמא סרבן.

עלה עליה -
אמר כנגד דריוש.

ואל יושבי פקוד -
קראה גם כן פקוד שבא העת לפקוד עונם.
ויונתן לא תירגם כן פקוד לדעתו שהוא שם מערי בבל, כמו שכתוב: פקוד ושוע וקוע.

חרוב והחרם אחריהם -
חרוב צווי מעניין חרב, כלומר חרוב בחרב וכן והחרם כמו ואת כל הנשמה החרים, ופירושו אחריהם לאשר ינוסו רדוף אחריהם בחרב, כמו: וחרב אריק אחריהם והריקותי אחריכם חרב.

ויונתן פירש:

אחריהם כמו ואחריתם בחרב אהרוג,

שפירש בניהם, שהם שארית האדם ואחריתו.

וכן תרגם יונתן:

ועל יתבי פקוד דקטלין בחרבא ייתון לגמרא שאריתהון.

[נ, כב]
קול -
מבואר הוא.

[נ, כג]
איך נגדע, פטיש כל הארץ -
כי הוא היה כמו הפטיש ששובר ומפוצץ ועתה נשבר איך היה זה.

[נ, כד]
יקשתי לך -
שמתי לך מוקש שנלכדת בו.

נמצאת וגם נתפשת -
שאילו ידעת טרם בא עליך שמא היית בורחת, אבל עתה שלא ידעת כי פתאום באה עליך הרעה ונמצאת במקומך ונתפשת.

ויונתן תרגם:

אתבעיאו חובך אשתכחו.

התגרית -
ענין התערב הריב כמו ואל תתגר בם מלחמה.

[נ, כה]
פתח -
על דרך משל שידעו ויכירו כי הוא נלחם בהם.

[נ, כו]
באו לה מקץ -
תרגם יונתן:

עולו לה מסטרא,

ויש לפרש: מקץ - מעת שבא קצה באו לה.

פתחו מאבוסיה -
המקומות שיאצרו בהם התבואות והפירות מעניין אבוס בעליו, שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות.

סלוה כמו ערמים -
ידרכו עליה במסלה כמו שדורכים על הערמים לדושם.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כי עשו תלים תלים כמו ערמים משללה, כי לדעתו כל לשון מסלה עניין הרמה.

ויונתן תרגם:

גמרו נכסהא כמה דמגמרין ית ערמת עבורא.

[נ, כז]
חרבו כל פריה -
עניין הריגה וחרב פריה משל על גדולים וגבורים, כמו סבבוני פרים.

וכן תרגם יונתן:

גברהא.

[נ, כח]
קול נסים -
הנסים והפלטים הם ישראל ואף על פי שלא היה להם לנוס, כי כורש העביר קול בכל מלכותו מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל.
דריוש מלך קודם כורש והוא כבש בבל והחריבה, וכשבא חילו על בבל היו מקצת ישראל נסים מתוכה והולכים לציון, כי ידעו כי דבר ה' הוא שנבא להם ירמיהו חרבן בבל.

[נ, כט]
השמיעו -
אספו לפי שאסיפת העם על יד השמעת קול נאמרה בלשון שמיעה, וכן מן הדגוש וישמע שאול את העם.

רבים -
יורי חצים כמו וימררוהו ורבו יסבו עליו רביו.

ויונתן תרגם:

סגיאין,

כמו: הן רבים עתה עם הארץ.

אל יהי לה פלטה -
לה קרי ולא כתיב של מעלה אל תהי לה שארית, וזה אל יהי לה פליטה והסימן תשי"ף.

כי אל ה' זדה -
עבר מלעיל ענין זדון.

ותרגם יונתן:

ארי על עמא דה' בסרת אמרת מלין דלא כשרן קדם קדישא דישראל.

[נ, ל]
לכן, ידמו -
יכרתו.

[נ, לא]
הנני אליך זדון -
שם תאר, כמו: זד יהיר.

[נ, לב]
וכשל זדון ונפל -
אמר זה כנגד מלך בבל.

וכן תרגם יונתן:

הא אנא שלח רוגזי עלך מלכא רשיעא.

[נ, לג]
כה אמר ה' -
מבואר הוא.

[נ, לד]
גואלם, הרגיע והרגיז -
שניהם מקור ובאה הה"א בהם בחיר"ק כמו העבר וכן באו כמו הם גנון והציל פסוח והמליט עד השמידו אותם.

ופירש הרגיע –
עניין מרגוע ומנוחה, כי ברוגז שיבא ליושבי בבל יהיה מרגוע לארץ, כי מלך בבל היה מרגיז הארץ ומרעיש ממלכות.

ויונתן תרגם:
הרגיע - ענין רוגע הים
שתרגם:

בדיל למתבר רשיעי ארעא ולאיתאה זיעא לכל יתבי בבל.

[נ, לה]
חרב על כשדים -
מבואר הוא.

[נ, לו]
חרב אל הבדים ונואלו -
הבדים - פירשו הכוזבים מן בדיך מתים יחרישו והם הקוסמים ועתה בבא הרעה עליהם נואלו - ולא ידעו דבר ולא הועילו להם קסמיהם.

נואלו -
עניין סכלות.
וכן נואלו שרי צוען,
אשר .

וכן תירגם יונתן:

על קסמהא וישתבשון.

[נ, לז]
חרב, ואל כל הערב -
כמו: ערב רב, רוצה לומר אנשים נכרים שהיו בבבל מכמה ארצות.
או יהיה עניין סחורה כמו ועורבי מערבך, ר"ל אל כל אנשי הערב, כלומר הסוחרים.

והיו לנשים -
חלשים כנשים, שלא ילחמו כנגד אויביהם.

חרב אל אוצרותיה -
אפשר לפרש חרב זה כמו כי חרבך הנפת עליה, שהוא חרב הבנין וההריסה והנתיצה.

ויונתן תרגם:

דקטלין בחרבא ייתון על בית גנזהא ויתבזזון.

[נ, לח]
חרב אל מימיה ויבשו -
מן חרבו המים לפי שבבל רבת מים אמר על דרך משל, שיבשו מימיה, רוצה לומר שיכלה טובה ועושרה.

כי ארץ פסילים היא -
כלומר לפי שהיו בוטחים בפסיליהם.

ובאימים יתהוללו -
נקראו העצבים אימים, לפי שעובדיהם יפחדו מהם ואמר שיהיו משתגעים בהם ובעבודתם.

ומן התימה שתרגם יונתן:

ובטעותהא משתבחין,

תרגם:
יתהוללו - ענין תהלה והוא לפי הנמצא עניין הוללות וסכלות, כמו ויתהולל בידם, והתהוללו הרכב.

[נ, לט]
לכן, ציים -
חיות השוכנות בציה.

ותירגם יונתן:

תמוון,

ויש מפרשים:

שהם נמיות הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, כדי שלא תקפוץ הנמיה מרטי"נא בלעז.

איים -
תירגם יונתן:

חתולין.

[נ, מ]
כמהפכת -
להפלגה והוא שם סמוך אל הפועל.

כמהפכת סדום ועמורה –
שם סמוך אל הפעול.

ואת שכניה -
שכני סדום ושכני עמורה והם אדמה וצבוים והאחרות.

ותרגם יונתן:

רחיק מימרי יתהון כמה דרחיק ה' ית סדום וית עמורה וקריבהא.

[נ, מא]
הנה, ומלכים רבים -
גדולים וחשובים כמו: על כל רב ביתו והם דריוש וכורש.
או פירוש: רבים במנין כי באו עם דריוש מלכי אומות אחרות כמו שאמר למטה ממלכות אררט מני ואשכנז.

[נ, מב]
קשת וכידון -
כתרגומו:

קשתן ותריסין,

פירש כידון - כלי מגן ואפשר שיהיה כמין רומח, כמו: וישחק לרעש כידון, להב חנית וכידון.

ערוך כאיש למלחמה -
כל אחד מהם ערוך בכל כלי זיין כמו אדם אחד שרוצה להלחם עם חברו, עורך עצמו בכל כלי זיין.

[נ, מג]
שמע מלך בבל -
הוא בלשצר.

[נ, מד]
הנה כאריה יעלה -
פירשנו הפסוק למעלה בנבואת אדום.

ועוד אנו מפרשים אותו: הנה אמר כי משחית בבל יעלה כמו אריה בלי פחד ויעלה מגאון הירדן, כלומר יעלה ויתגבר כמו שמתגברים המים כשהירדן בגאונו מלא על כל גדותיו.

וזכר הירדן, לפי שהוא בארץ ישראל ומגאון ישראל יבא עליהם הרע, כלומר מעונש ישראל יבא הרע לבבל ויעלו ישראל לגאון, על ידי המלך הכובש בבל.

אל נוה איתן -
אל נוה מקום איתן והיא בבל.

כי ארגיעם אריצם מעליה -
ר"ל כאשר ארגיע ואשקוט לישראל אריץ אותם מעל ארץ בבל שהם שם בגלות.

ומי בחור אליה אפקוד -
וכל מי שהוא בחור למלחמה אפקוד ואמנה אותו על בבל להלחם בה, ושאר הפסוק מבואר הוא.

יועידני -
הנו"ן דגושה כמו אשר למעלה.

[נ, מה]
לכן אל בבל -
כמו על בבל וכן אל ארץ כשדים כמו על.

אם לא יסחבום צעירי הצאן -
הם ישראל כמו שפירשו למעלה ואף על פי שהסוחבים בני בבל לא היו ישראל כי אם מדי ופרס, ישראל היו סבת סחיבתם והרי הם כאילו הם סחבום, כי בעונש ישראל בא עליהם האויב כמו שנאמר נקמת ה' אלהינו נקמת היכלו.

אם לא ישים עליהם נוה -
ולמעלה נוהו ושם מבואר העניין.

[נ, מו]
מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ -
מקול שנתפשה בבל.

וכן תירגם יונתן:

מקל דאיתאחדת בבל זעת ארעא.

וזעקה בגוים נשמע -
פירוש וקול זעקה וקול שזכר עמד במקום שנים והוצרכנו לזה, לפי שזעקה לשון נקבה ונשמע לשון זכר. וכן אשר כמוהו לא נהיתה זכר ונקבה ואע"פ שלא זכר קול, כי הזעקה היא הקול.