[ז, א]
הדבר -
אמר בזה הענין הדבר אשר היה אל ירמיהו מה שלא אמר כן בפרשיות הקודמות אלא כה אמר ה', לפי שאמר לו זאת הנבואה בשער בית ה', לפיכך אמר הדבר אשר היה להודיע, כי מה שעמד בשער בית ה' מאת ה' נאמר לו דבר זה, שיעשה כן.

[ז, ב]
עמוד בשער בית ה' -
הוא שער מזרחי, כי הוא המיוחד שבשערים.

הבאים בשערים האלה -
שבעה שערים היו בעזרה:
שלשה בצפון,
ושלשה בדרום,
ואחד במזרח.

[ז, ג]
כה אמר, ואשכנה אתכם -
אעמידכם בשכונכם במקום זה ולא תגלו ממנו וכמוהו החייתם כל נקבה, העמדתם אותן בחיים.

[ז, ד]
אל תבטחו לכם אל דברי השקר -
לשון בטחון נקשר עם מלת אל ועם מלת על בזה הפסוק הוא אל דברי ובפסוק הנה אתם בוטחים הוא על.

היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה -
אלו דברי השקר שאומרים להם נביאי השקר המתעים אותם, או הם היו אומרים לנביא והוא ירמיהו והיו אומרים לו לא יחריב היכלו בעבור העון ולא תחרב העיר הזאת.

ואמר שלשה פעמים היכל ה', לפי שהיו שלשה אולם והיכל ודביר.

כן פירוש אדוני אבי ז"ל ופירש:

כי פסוק ארץ ארץ ארץ תשובת דבריהם אמר הרי ההיכלות שאתם אומרים לפני חשובים, כמו הארץ כיון שאתם חוטאים לפני ומבזים ההיכלות.

ויונתן תרגם:

לא תתרחצון לכון וגומר כבעמוד.

ויתכן כי הכפל לחזק כי כן מנהג הלשון לכפול המלות לחזק הענין, פעם בשתי מלות פעם בשלש.

עשו תעשו -
מקור בוי"ו כמו בה"א.

[ז, ו]
גר יתום -
כמו שמש ירח בחסרון וי"ו החבור וזכר אלה והוא הדין לאחרים, אלא זכר אלה לפי שהם עשוקים ברוב לחולשתם.

במקום הזה -
בכל מקום הוא רע ובמקום הזה הוא יותר רע, שהוא מקום השכינה.

לרע לכם -
אתם רעים כי לרע לכם הוא הליכתכם אחרי אלהים אחרים, כי בזמן שאתם עושים זה אתם נופלים לפני אויביכם.

[ז, ז]
ושכנתי, למן עולם ועד עולם -
למזמן רב שנתתיה לכם מימי אברהם נתתיה לכם עד עולם, ר"ל כל ימי עולם אם ילכו בניכם בדרכי.

[ז, ח]
הנה, לבלתי הועיל -
כי אתם רואים כי אין תועלת באותם הדברים.

[ז, ט]
הגנוב -
התחשבו שתעשו מעשים רעים ותנצלו מעונשם, בעבור שתבאו ותעמדו לפני בבית הזה כאשר אתם אומרים, אחר שתעשו כל התועבות האלה ותבאו בבית הזה ואמרתם נצלנו.

ופירוש אתם אומרים נצלנו –
בעבור שתשובו לעשות את כל התועבות האלה.

[ז, י]
ובאתם -
מפורש הוא.

[ז, יא]
המערת פריצים -
וכי תחשבו הבית הזה כמו מערת פריצים וכן הוא בעיניכם הבית הזה, מה שתחשבו שאתם נצולים בבאכם אליו, הוא כפל עונכם שתעיזו פניכם לבא אלי, אחר עשותכם מה שמנעתי לעשותו, אין זה אלא פריצות ועזות מצח וקשי לב, שתעשו הפך רצוני ותבאו לפני, זה מרד גדול והכעסה.

גם אנכי הנה ראיתי -
לא תחשבו כי אני לא אראה מחשבותיכם הרעות כי איני כמו בן אדם שיכול אחד לגנוב לבבו ולהראות לפניו מה שאין בלבו כי אני ראיתי לבבכם וראיתי כי בבאכם אלי אין לבבכם אלי אלא בלבבכם, שתעשו עוד את התועבות אשר עשיתם מתחילה.

ומה שאמר מערת –
כי כן דרך הפריצים בעשותם הרעות להאסף יחד חוץ לעיר באחת המערות להסתר שם מבני אדם. ומה שתאמרו כי לא אחריב ביתי בעבור מעשיכם, כמו שאמר: היכל ה' כמו שפירשנו למעלה אלה הם דברי שקר.

[ז, יב]
כי לכו נא -
ראו מה עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל שהחרבתי אותו וסלקתי שכינתי ממנו וגלה הארון ממנו והיה עם פלשתים ולא חששתי לכבודי אחר שהיו הם מבזים אותו, כן אעשה בבית הזה לפיכך אל תבטחו אל דברי שקר כאלו, ושלשת הפסוקים הבאים אחר זה הפסוק מבוארים הם.

[ז, טו]
את כל זרע אפרים -
עשרת השבטים שגלו וכנה אותם לאפרים, לפי שהמלכות היתה לאפרים ביום שנחלקה המלכות ומשם ואילך נקראו עשרת השבטים בשם אפרים.

[ז, טז]
ואתה, תשא -
ענין הגבהת הקול, כמו וישא עשו את קולו.

רנה -
צעקה כמו ויעבר הרנה, קומי רני.

[ז, יז]
האינך, ובחוצות ירושלם -
שלא יבושו להכעיסני בגלוי בשוקים וברחובות.

[ז, יח]
הבנים -
כל בני הבית מתעסקים בעבודה זו, לשכר שיקבלו בעבודה.

לעשות כונים -
מיני מאכלים שהיו מכינים ומגישים למלאכת השמים, וכן עשינו לה כונים
וכן ואת כיון צלמיכם, ואולי קראם כונים, לפי שמכונין לבן ודעתן אליהם, לעשותן ולתקנן היטב.

ויונתן תרגם:

כונים כרדוטין.

למלכת השמים -
חסר אל"ף ופירשו כמו מעשה השמים, כלומר לכוכבים.

ויש מפרשים:
למלכת השמים - לשון מלוכה, ר"ל לכוכב גדול שבשמים.

ויונתן תרגם:

לכוכבת שמיא.

[ז, יט]
האותי -
הם עושים להכעיסני וכי סבורים הם שהם מכעיסים אותי, כי לא תחול בי מדת כעס ולא מדה אחרת אינם מכעיסים אותי, אלא עצמן כי עליהם יחול הכעס וחרון אף.

למען בשת פניהם -
שיבושו במעשיהם הרעים כי אני איני ראוי שאכעס במעשיהם, אפילו תחול בי שום מדה מה שלא תחול, כי לא יזיקו לי מעשיהם הרעים ולא יטיבו לי מעשיהם הטובים, כמו שאמר אליהוא לאיוב: אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, או מה מידך יקח לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך.
ומה שאמר בתורה: כעסוני בהבליהם הכעיסוני בפסיליהם דברה תורה כלשון בני אדם, אבל הוא יתברך אין בו מדת כעס ולא מפחיתות המדות המצויות בבני האדם, כמו הכעס וזולתו.

[ז, כ]
לכן, אפי וחמתי -
כי הם עשו להכעיסני והכעס יחול עליהם ואף וחמה ואמר נתכת לרוב מרוצתה לבא עליהם, כדבר הנתך ובאמרו נתכת לשון נקבה וזכר גם כן אף שהוא לשון זכר, כי כן הוא דרך לשון הקודש להיות זכר הפועל עם השם הדבוק בו יהיה ראשון או אחרון, כמו: ותדבר מרים ואהרן ותכתוב אסתר בת אביחיל ומרדכי היהודי,
ותאכל היא והוא,
גרי ביתי ואמהותי לזר תחשבוני.

ובערה -
אמר בערה ולא זכר האש, לפי שהחמה ענין חמימות וטבע האש אשר באדם מוליד הכעס והחמה.

[ז, כא]
כה אמר ה' צבאות -
זכר העולות שהן כליל וזכר הזבחים שהם השלמים, שמהם יאכלו הבעלים בשר ולא זכר חטאת ואשם, כי לא היו מתודים מחטאתם ולא שבים.

ועוד: כי במזיד היו חוטאים ואין על המזיד קרבן אלא היו מביאים עולות להראות עצמם שהם עובדים את ה' בנראה, והשלמים היו מביאין לאכול בשר עם הראות במעשיהם עבודת האל, ואמר מה לכם להביא זבחיכם ולהוסיף עוד עליהם עולות ותחשבו כי יהיו לרצון לי, כמו שכתוב בהם: ונרצה לו לכפר עליו וזה לא יהיה, כי אם אין מעשיכם רצוין לפני, עולות וזבחים ג"כ לא יהיו רצוין.

ספו -
ענין תוספת שני שרשים בענין אחד יסף וספה.
וכן: ספות חטאת על חטאת לספות עוד.
ואפשר גם כן ספו משרש יסף בשקל שבו רדו והציווי הזה אינו למצוה רצונית, אלא כאומר לחברו עשה מה שתעשה כי לא יועילך.

[ז, כב]
כי לא דברתי, ביום הוציאי אותם מארץ מצרים -
יש מפרשים:
כי הוא המצוה הראשונה והוא מה שצוה אותם במרה, שנאמר בו: שם שם לו חק ומשפט.

והוא מה שאמרו רז"ל:

שבת ודינין במרה איפקוד ולא צוה על דבר עולה או זבח.

ויש לפרש גם כן כי עקר המצוה לא היתה על דברי עולה וזבח, אלא שמעו בקולי והייתם לי לעם ובזה התנאי נתן להם התורה ואין בכל עשרת הדברים שהם כלל התורה כלה.

זכר עולה וזבח ואף כשידבר על הקרבנות לא צוה להם שיקריבו קרבן, אלא אדם כי יקריב מכם קרבן אם יעשה מדעתו יהיה כך וכך והתמידים שצוה בהם, הוא לכבוד הבית והיו באין לצבור אבל ליחידים לא צוה להקריב קרבן, כמו שצוה ליחידים לעשות משפט ושאר המצות ולא צוה ליחיד לעשות קרבן, אלא אם כן יחטא בשוגג וצוה בשרפת האימורין להשיב החוטא אל לבו לכוף התאוות הבהמיות, לפי שתולדתם מחלב ודם ויהיה נזהר שלא יהיה שוגג במצוה, כל שכן מזיד והתמידים גם בנין הבית לעבודה, אפשר שהוא כמו שכתב מורה צדק רבינו משה ז"ל:

להעתיק הדעות הזרות ובנין ההיכלות שהיו לשם עכו"ם, רצה להעתיקם לעבודת האל ושימחה שם עכו"ם מהם.

[ז, כג]
כי אם -
מבואר הוא.

[ז, כד]
ולא שמעו, במועצות -
פירוש בעצה שלהם לא בעצתי, כמו שפירש בשרירות לבם הרע.

ושרירות –
פירוש הבטת לבם מענין ישר על אנשים, למה שלבם פונה אליו.

ויש מפרשים:
תוקף לבם מענין שריר וקים בדברי רז"ל.

ויונתן תרגם:

הרהור לבהון.

ויהיו לאחור -
ומה היה ענשם שהיו לאחור ולא לפנים, כלומר שהיה מארה במעשה ידיהם ולא ברכה.

ויונתן תרגם:

ואחזרו לפולחני קדל וגו' כבעמוד.

[ז, כה]
למן היום -
כי בכל דור ודור היו בהם פושעים ורוב הדורות היו רובם פושעים ואף על פי שהייתי מזהירם תמיד על ידי הנביאים.

יום -
כלומר יום ויום.

השכם ושלוח -
בכל בקר ובקר, כי רוב ההזהרה תהיה בבקר קודם שילך אדם למלאכתו ושליח הייתי שולח בהשכמה הנביאים להזהירם.

[ז, כו]
ולא הטו את אזנם, הרעו מאבותם -
בכל דור ודור רובם הרעו מאבותם, כמו מנשה ואמון שהיו אחרונים הרבו אשמה מן הראשונים.

[ז, כז]
ודברת, ולא ישמעו -
ידעתי כי לא ישמעו אליך ואפילו לא יענוכה כשתקרא להם אע"פ כן הזהירם.

יענוכה -
נכתב בו ה"א המבטא אחר כ"ף הנמצא וכן: וחסידיך יברכוכה והדומין לו.

[ז, כח]
ואמרת, מפיהם -
אפילו מפיהם אבדה ונכרתה שלא יאמרו אמת בפיהם כל שכן בלבבם, כי רוב בני אדם מדברים בפיהם מה שאין כן בלבבם להראות עצמן טובים ואינם הפך מי שנאמר עליו: ודובר אמת בלבבו אבל אלה אפילו בפיהם אין אמת.

[ז, כט]
גזי נזרך -
גדול השער נקרא נזר לפי שהנזיר היה מגדל שערו וענין גזי נזרך כענין קרחי וגזי על בני תענוגיך והשליכי הנזר שהיה לך לפאר, גזי אותו והשליכי בעפר לאבל ואמר לשון נקבה על הכנסיה.

ויונתן תרגם:

תלישי על רברבך דיגלון.

את דור עברתו -
הדור הזה ששפך עליהם עברתו וחמתו.

ויונתן תרגם:

ית דרא די עברו על מימריה.

[ז, ל]
כי עשו, שמו שקוציהם -
אחז ומנשה עשו זה, כמו שכתוב ובני יהודה עמה.

[ז, לא]
ובנו, אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי -
לא היה רצוני בזה ולא צויתי להם שישרפו לי בניהם ובנותיהם ואם צויתי על בשר בהמה לשרוף לפני, לא צויתי להם שישרפו בניהם ובנותיהם והם שורפים אותם לאל אחר ואינם מרחמים עליהם, לרוב אהבתם העכו"ם.

ויונתן תרגם:

דלא פקידית באוריתי ולא רעוא קדמי.

ורז"ל פירשו:

אשר לא צויתי - זה יפתח ולא עלתה על לבי - זה מישע מלך מואב, שנאמר: ויקח את בנו הבכור ויעלהו לעולה ודעתם שהעלהו לשמים.

[ז, לב]
לכן, וקברו בתופת מאין מקום -
כי לא היה לפני זה מקום לקבורה.

[ז, לג]
והיתה -
אותם שלא יוכלו לקבור מאין מקום, או שילאו הקוברים מרוב הרוגים.

[ז, לד]
והשבתי, לחרבה תהיה הארץ -
ובמקום קול שמחה יהיה קול יללה קול בכי וצעקה.