[ח, א]
בעת ההיא, ויוציאו -
כתיב וקרי יוציאו והענין קרוב, כי פירוש ויוציאו שיוציאו לא שיצאו מעצמם וזה הענין לא ספר הכתוב בחרבן ירושלם בספר מלכים, שהוציאו הכשדים עצמות המלכים והשרים והכהנים והנביאים מיושבי ירושלם מקבריהם, אלא הנביא שנבא עליהם שיהיה כך והיה כך ואע"פ שלא ספר הכתוב וזה יהיה העונש להם אחר מיתתם, כמו שנאמר.

[ח, ב]
אשר אהבום ואשר עבדום -
וכן אמר על יהויקים כשהתנבא עליו עונשו, לא יהיה לו יושב על כסא דוד ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, וכן אמר בפושעי ישראל יהיו מושלכים בחוצות ירושלם,

ורז"ל אמרו:

בעון חיים מתים נחטטים,

וסמכו זה בפסוק: והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם - זה חטוטי שכבי והביאו גם זה הפסוק לא יאספו ולא יקברו והקשו אליו הפסוק הבא אחריו ונבחר מות מחיים, כלומר למה היה נבחר מות מחיים, אם המתים נחטטים ואם היה עונש המתים היה להם כפרה וזה ונבחר מות, אלא אם הוא עונש החיים ובעון החיים מתים נחטטים, למה אמר ונבחר מות מחיים?!

ופירש נבחר מות לרשעים, שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהנם.

לדומן -
לזבל יהיו, כלומר כי לעולם יהיו על פני האדמה, כי לא יקברו ולרוב עמידתם על פני האדמה ירקבו וישובו עפר וזבל.

[ח, ג ]
ונבחר -
המתים יהיה ענשם מה שאמר שיהיו נחטטים מקבריהם, והחיים והם השארית הנשארים שלא יהרגו ויגלו, יבחרו בגלותם מות מחיים כי יהיו ביד גוי נבל, עבדים לעם אכזרים, שלא ירחמו עליהם וטוב מותם מחייהם.

בכל המקומות הנשארים -
בכל מקום שיהיו הנשארים כמו הפוך הנשארים בכל המקומות אשר הדחתים שם, כמו ותשם בפוך עיניה, וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, באו מצרימה אל יוסף לשבר, לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל לי יזעקו ישראל אלהי ידענוך והדומים להם, שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק.

[ח, ד]
ואמרת, היפלו ולא יקומו -
טעמו דבק עם הפסוק הבא אחריו מדוע שובבה, כלומר למה זה החזיקו כל כך במעשיהם הרעים ומאנו לשוב, וכי נפלו בעונש מעשיהם שלא קמו אחר כן, כלומר כמה פעמים נפלו בעונש מעשיהם ואחר כן בשובם קמו?!
וכי סבורים הם שאם ישובו הם למוטב לא ישוב האל מחרון אפו עליהם, היה שום פעם עד עתה שנפלו ולא קמו אחר כן או אם ישוב ישראל ממעשיו הרעים ולא ישוב האל מחרון אפו, זה לא היה, אם כן מדוע שובבה.

ויונתן תרגם:

היפלון ולא יקומון וגומר כבעמוד:

[ח, ה]
מדוע שובבה -
בא הנה עם לשון נקבה, כי רצונו על הכנסה כמו שפירשנו וכן וחטאת עמך העם אשר בקרבה יושבת לבטח.

שובבה -
ענין מרד וכן: בנים שובבים משובה ישראל.

העם הזה ירושלם -
חסר הנסמך העם זה עם ירושלם וכמוהו רבים, כמו שפירשנו בחלק הדקדוק מספר מכלל.

משובה נצחת -
פתח באתנח ופירוש עולמים מן נצח.

משובה -
שם, משובה ישראל – תאר.

החזיקו בתרמית מאנו לשוב -
ידמה כי לעולם ירצו להחזיק בה.

בתרמית -
כמו מרמה.

[ח, ו]
הקשבתי -
מאמר הנביא כשאני הולך ביניהם אני מקשיב ומאזין להם, אם אחד מדבר טוב ואם לא.

כן -
טוב וכשר כמו: כן בנות צלפחד דוברות.

אין איש נחם -
נפעל עומד כי הוא קמוץ גם מלת אין מורה עליו.

כלה שב במרוצתם -
וכתוב במרצותם - לשון רבות והכתוב דרך כלל והקרי דרך פרט, כלם הולכים ושבים במרוצתם לעשות כסוס שוטף במלחמה ולרוב המרוצה.

אמר שוטף –
שהוא כמו נחל שוטף במרוצתו במלחמה.

יונתן תירגם:

הקשבתי מאמר האל יתברך - אציתי וגלי קדמי.

[ח, ז]
גם חסידה -
אפילו העופות שאין להם שכל בכח הדמיון שיש להם, יש להם ידיעה להתרחק מן הנזק ולהתקרב אל הטוב ושומרים מנהגם ומה שגדלו עליו, ועמי שיש להם שכל לא ידעו את משפט ה' שהיה להם לדעת מן השכל, גם לשמרו לפי מה שהנהיגו אותם מורי התורה ומה שנחלו בו מן אבותם דור אחר דור.

ואמר להם ירמיהו זה כדרך שאמר ישעיהו: ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו.
ועוד זכר חסידה וזכר בשמים, לפי שהיא מקננת בישוב במגדלים הגבוהים ובמדבר בעצים הגבוהים, כמו שאמר חסידה ברושים ביתה, לפיכך אמר בשמים שהוא גובה האויר כמו שאמר גדולות ובצורות בשמים דרך נשר בשמים והחסידה מנהגה לשכון בימי הקור והחורף במקום אחד ובימי הקיץ והחום במקום אחר, וזהו מועדיה שאמר ולא תשנה מנהגה ועמי משנים משפט ה' שידעוהו בשכל, אם ירצו וגדלו עליו אבותיהם והם ואינם רוצים להחזיק בו.

ותור וסיס ועגור -
גם כן שמרו את עת באנה במקום אחד בזמן ידוע ובזמן אחר במקום ידוע, הכל לפי השתנות התקופות והזמנים ושומרות חקן ומנהגן ולא ישנוהו, ולא כן עמי.

חסידה -
פירשו רז"ל:

זו דיה לבנה.
ולמה נקרא שמה חסידה?
שעושה חסידות עם חברותיה, כלומר במזונות שמחלקה להם.

ויש מפרשים:

שהיא שקורין לה ציגוניא.

ותור -
ידוע.

וסוס -
כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד וכן נמצא כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו כסיס עגור כן אצפצף.

ותרגם יונתן:

וכורכיא,

ובדברי רבותינו ז"ל:

קם ריש לקיש צוח כי כרוכיא.

ופירש רש"י ז"ל:

גרוא"ה בלע"ז:

ועגור -
תרגם יונתן:

וסנוניתא,

ובדברי רבותינו ז"ל:

אימת סנונית על הנשר.

ופירש רבינו האי:

קטא"ף בערבי והוא הדרור שקורין בלע"ז רונדינ"א.

ויש מפרשים:

הוא העוף המצפצף מלות מעטות כלשון בני אדם כשמלמדין אותו גיי"ט בלע"ז.

[ח, ח]
איכה תאמרו חכמים אנחנו -
בחכמות החיצונות ועוד תורת ה' אתנו, כלומר אצלנו היא כתובה.

אכן לשקר עשה עט -
אם תורת ה' אתכם מה תועיל אם לא תקיימו אותה, מי שעשה הקולמוס לכתוב אותה לחנם עשה אותו?!
וכן שקר סופרים - הסופרים כתבו אותה לחנם, כי אחרי שאין אתם מקיימין אותה הרי היא כאילו אינה כתובה.

לשקר -
לחנם כמו אך לשקר שמרתי.

[ח, ט]
הובישו -
כי שקר עשו כשיראו שלא תועיל להם חכמתה, אז בכח יהיה להם בשת פנים ויראו כי אם התעסקו בתורה וקיימו אותה היתה מועילה להם להצילם מהרעות הבאות עליהם, ואחר שבדבר ה' מאסו ולא רצו ללמוד התורה ולעשותה, מה חכמה להם לא תועיל החכמה מבלי התורה, וחכמת סמוך למלת מה כלומר מה מועיל ממה שיש להם חכמה, אם אין להם התורה?!

[ח, י]
לכן אתן, ליורשים -
כלומר למי שיחזיקהו בהם בגלות, כאילו הם יורשים.

כי מקטון ועד גדול -
כל זה הענין הוא כתוב למעלה עם שאר הפסוקים הבאים אחר זה במלות שונות, כי כל הכופל ענין ישנה במלות למעלה מקטנה ועד גדולה, והנה מקטון ועד גדול למעלה כלו בוי"ו והנה כלה בה"א ואחד הוא.

[ח, יא]
וירפו -
למעלה וירפאו באל"ף נעה והנה וירפו בבעלי הה"א והענין אחד, ענין רפואה למעלה את שבר עמי, והנה את שבר בת עמי.

[ח, יב]
הובישו -
פירשנוהו למעלה כי פירושו בתמיה, למעלה גם הכלים והנה הכלם מבנין נפעל ומפורש הוא והכלים שהוא מבנין הפעיל, פירש למעלה עם שאר הפסוקים ולמעלה בעת פקדתים פירשנו פקדתי אותם והנה בעת פקדתם שם והענין אחד.

[ח, יג]
אסוף אסיפם נאם ה' -
שניהם לשון כליון, אסף מקור מן ואספתה נפשך ונפש ביתך אסיפם מן יחדו יסופו אלא שמלת אסיפם מבנין הפעיל והוא יוצא, ויסופו מבנין הקל והוא עומד הכל יכלה עד שלא ימצאו ענבים בגפן ולא תאנים בתאנה, וזכר אלו שני המינים, כי הם עקר הפירות ואותם שירבה אדם מהם יותר משאר הפירות, כמו שאמר בברכה איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואמר בקללה יאכל גפנך ותאנתך.

והעלה נבל -
אפילו העלה יבול טרם זמנו, כדי להרבות רעתם.

ואתן להם יעברום -
מה שנתתי להם רוב הפירות וברכתי פרי אדמתם יעברו מה,ם שיאכלום האויבים.
מ"ם יעברום במקום מהם.
וכן: חזקתני ותוכל, חזקת ממני, תמלאמו נפשי - תמלא מהם בני יצאוני - יצאו ממני.

והמפרשים פירשו:
בעבור שנתתי להם תורה ומצות ועברו עליהם, בעונש זה אסיפם.

וכן דעת יונתן ותרגם הפסוק כן:

שיצאה אשצינון אמר ה' וגומר, כבעמוד.

[ח, ד]
על מה אנחנו יושבים -
בכפרים ובערי המישור כבטוחים, ועל מה עזר יש לנו.

ונדמה -
ענין שתיקה, כלומר אין לנו להתלונן ולהתרעם על מה באה עלינו הצרה, כי ה' אלהינו הדימנו כי חטאנו לו ונדמה שרשו דמה והוא מן הקל ממשקל ישם וישרק, מה אקוב, ידמו כאבן.

ולדעת אדוני אבי ז"ל:

שרשו נדם הדימנו שרשו דמם מבנין הפעיל והה"א בשוא ופתח, ויהיה ענין שתיקה, כלומר הוא השתיקנו שאין לנו רשות להתלונן כי חטאנו לו ואיך נעיז פנינו לנגדו, או יהיה ענין כריתה כמו: ידמו לשאול, ונדמו נאות השלום.

וישקנו מי רוש -
סם המות מסחיטת עשב, לפיכך אמר מי וענינו.

כתרגומו:

ואשקנא כס דלוט ביש כרישי חיון,

והפסוק מאמר הנביא בלשון ישראל.

[ח, טו]
קוה לשלום -
מקור כלומר ואם נקוה לשלום מהאויב ואין טוב ואיננו השלום שהוא טוב.

לעת מרפה -
בה"א כמו באל"ף, אם קוינו לעת רפואה ממכאוב הצרות.

והנה בעתה -
צרות גדולות שמכאיבים ושמכעיסים אותנו.

ויונתן תרגם:

ולעידן סליחות חובין והא פורענות חטאין,

כענין רפאה נפשי כי חטאתי לך.

[ח, טז]
מדן נשמע -
לפי שהיה קצה ארץ ישראל זכרו.

ויונתן תרגם:

על דפלחו לעגלא די בדן מלך במשריתיה יסק עליהון ויגלה יתהון.

נחרת סוסיו -
עטישת סוסיו ונקראת העטישה כן, על שם הנחירים שהם נקבי האף.

מקול מצהלות אביריו -
על הסוסים אמר אביריו.

ומצהלות -
ענין השמעת קול הסוסים בצהלה ושמחה, כמו שנאמר על הסוס: וישיש בכח

ויונתן תרגם:

מקל פסיעות גבורוהי.

[ח, יז]
כי הנני משלח בכם -
פירושו כתרגומו:

הא אנא מגרי בכון עממין קטולין כחיוון חורמנין דלית להון לחשא ויקטלון יתכון אמר ה'.

[ח, יח]
מבליגיתי עלי יגון -
ענין התחזקות כמו ואבליגה מעט.

ורבי יונה פירש:

המלה הזאת מורכבת מפועל ופועלת כי מהפועל אומר מבליגי ומהפועלת מבליגיתי והורכבה המלה משניהם, ופירש אמר הנביא: אנשים ונשים המחזקים אותי עלי יגון אומר להם שלא אוכל להתחזק, כי עלי לבי דוי.

ור' אחי רבי משה:

פירש המלה

שם מבליגית בשקל מרבית שהיה בתשלומו מרביתי ובמשקלו מבליגיתי אמר הנביא, התחזקי עלי יגון, כלומר שארצה להתחזק על יגוני לא אוכל, כי עלי לבי דוי.
ומה שאמר עלי לבי דוי על צרתי מוסף על צרת ישראל, שאני מוכיחם ולא ישמעו לי וזהו שאמר עלי.

[ח, יט]
הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים -
צועקים מפחד האויב הבא מארץ מרחקים, ואומרים: השם אין בציון אם מלכם אין בה אם כן איך יבא עלינו האל ה' שכינתו בציון ומלך יש בציון, ואיך ישלוט בה האויב?!

והאל משיבם: מדוע הכעיסוני איך יחשבו להנצל בהיותי בציון והם הכעיסוני בפסיליהם בהבלי נכר, רוצה לומר בהבלי אל נכר, מרחקים המ"ם בפתח.

הה' -
האל"ף נחה.

ויונתן תרגם:

השם אין בציון - נבייא אוכח יתהון וגומר כבעמוד:

[ח, כ]
עבר קציר -
קציר הוא זמן שיושע אדם בו מפני הבצורות, ואדם שמח בבא הקציר כמו שכתוב כשמחה בקציר וכן זמן הקיץ, אדם שמח בפירות הקיץ ואומר זה דרך משל, כלומר עברו הזמנים שחשבנו להושע בהם ולא נושענו.

[ח, כא]
על שבר -
הוא מאמר הנביא על עצמו שהשבר לשבר ישראל.

ויונתן פירש:
שהוא מאמר ירושלם, שתרגם:

אמרת ירושלם על תבר כנשתא וגו' כבעמוד.

ואכרום –

פירש מן נתכרכמו פניו.

[ח, כב]
הצרי אין בגלעד -
אמר דרך משל אם אין צרי בגלעד, אם רופא אין שם לרפאות עמי ממכות וגלעד היה מקום הצרי, כמו שאמר גם כן עלי גלעד וקחי הצרי והיא רפואה לחלאים קשים, כמו נשיכת הנחש וזולתו, כלומר לא יהיה להם שלום מזאת הצרה וכי אין חסיד ביניהם שיכפר האל בעדו?!

ארוכת -
רפואת.

ויונתן תרגם:

אמר ירמיהו נבייא וגומר כבעמוד.

[ח, כג]
מי יתן ראשי מים -
מי יתן שיהיה ראשי כלו מים ויזוב דרך עיני בבכי, וכן תהיה עיני מקור דמעה - שלא יפסק.

את חללי בת עמי -
מי שבוכים עליו נעשה כפעול לבכי ואם לא ישיגנו, כן דרך לשון העברי וכן אמר ויבך אותו אביו וכן ולבכותה וכן נעשה זה השמוש בלשון אחר וזולתי העברי, לפי שבעבורו נעשה הבכי הרי הוא כאילו מקבל הפעולה.