פרק טו, א
משה ושמואל. שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל ומתחלה החזירום למוטב ואח"כ התפללו עליהם ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב, משה, שימו איש חרבו וגו' (שמות לב) ויזר על פני המים וגו' (שם) ואח"כ אעלה אל ה' אולי אכפרה, שמואל במצפה ויסירו בני ישראל את הבעלים (שמואל א ז) ואח"כ קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל עליכם (שם), אתה אינך יכול להשיבם אלי לכך אל תתפלל עליהם. נפשי. רצוני.

פרק טו, ב
אשר למות וגו'. כל המאוחר בפ' קשה מחבירו, חרב קשה ממות מיתת חרב מנוולת ומיתה על מטתו אינה מנוולת, וכן הוא אומר (תהלים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב שזה מצטער וזה אינו מצטער, וכן הוא אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי כולהו איתנהו בגוה.

פרק טו, ג
ופקדתי. לשון מינוי ופקידות. לסחוב. לגרר וכן אם לא יסחבום (לקמן מט).

פרק טו, ד
לזעוה. מגזרת לא קם ולא זע (אסתר ה) וכמוהו גאוה מגזרת גאה מאד (ישעיה טו). לכל ממלכות הארץ. כל השומע רעה שבאה עליהם יזוע.

פרק טו, ה
ינוד. יקונן. ומי יסור. אליך לנטות מדרכו אליך לשאול לך לשלום.

פרק טו, ו
נלאתי הנחם. כמה פעמים חשבתי להשחית ונחמתי על הרעה עתה נלאיתי הנחם, הנחם דפורצנשי"ר בלע"ז.

פרק טו, ז
במזרה. נפה שקורין וו"ן בלע"ז כזה שהוא זורה שעורין שלא יהו כולן גולין למקום אחד.

פרק טו, ח
עצמו לי. רבו לפני אלמנותיו. על אם. על ירושלים שהיתה עיר ואם בישראל. בצהרים. הכל יהא גלוי לפניו כל גנזי מטמונם. הפלתי עליה פתאום עיר. השכנתי עליהם פתאום גייסות של עיר ובהלות רבות, ויש פותרים עיר לשון שונא, כמו ויהי עריך (שמואל א כח) ופשריה לערך (דניאל ג).

פרק טו, ט
אמללה יולדת השבעה. שומרון וכנסייה של עשרת שבטים שעמדו מהם ז' משפחות מלכים רשעים כבר אומללה וגלתה. ושאריתם. אלו יהודה וקצת בנימן שנשתיירו בישראל לחרב אתן אלו הן שבע משפחות ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע וביתו. נפחה נפשה. לשון דאבה נפשה מתרגמינן ודאבון נפש (דברים כח) ומפחן נפש. בעוד יומם. בלא זמנם מהרו ליפול כך נדרש במס' גיטין, ובמדרש רבי תנחומא דרשו כלפי ירושלים, ומונה שבעה רשעים: יהורם, יהואש, אחז, מנשה, אמון, יהויקים, צדקיהו, אך יש למנות עוד רחבעם, אביה, אמציה, אחזיה. וחפרה. לשון בושת.

פרק טו, י
אוי לי אמי. ירמיה היה מתאונן על עצמו שהיו שונאין אותו בני עירו על דברי תוכחותיו. ואיש מדון. איש מריבה כמו לא ידון רוחי (בראשית ו). לא נשיתי. כמו לא תהיה לו כנושה (שמות כב). כלה מקללוני. איני רב עמהם על עסקי ממון שיש לי עליהם ולא להם עלי והרי כל העם מקללני.

פרק טו, יא
שריתיך. השארתיך לשון שארית וכן פתרו מנחם, אבל דונש פתר אותו לשון התרה ושריתיך כמו (דניאל ה) משרי קטרין ופתרון שריתיך כן הוא, שנאמר הנה פתחתיך היום מן האזיקים (לקמן מ) כלומר ביום אשר הקים ה' את דברו נאמר לו ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידיך, אם טוב בעיניך לבוא אתי בבלה, וגם ישראל בקשו ממנו שיתפלל בשבילם כאשר נאמר לו התפלל בעדינו אל ה' אלהינו כי נשארנו מעט מהרבה (לקמן מב). אם לא. לשון שבועה. הפגעתי בך בעת רעה. את האויב כשתבא עליהם הרעה יפגעו בך שתבקש רחמים עליהם, כגון צדקיה אמר לו דרש נא בעדנו את ה' וגו' דבר אחר: נבוזראדן יבקש מאתך אם טוב בעיניך לבא אתי בבלה (לקמן מ).

פרק טו, יב
הירוע ברזל ברזל מצפון. אומר אני ברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל וכן פתרונו הם נמשלו לברזל הולכי רכיל נחשת וברזל, (לעיל ו) ובירמיה נאמר נתתיך לעמוד ברזל ולחומת נחשת (לעיל א) ושלו חזק משלהם, כי נבוכדנצר מצפון יבא כדבריו עליהם. הירוע. הירוצץ ברזל שלהם את שלך. דבר אחר: הירוצץ פרעה הבא בעזרתכם שהוא קשה כברזל את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון ונחשת, ותרגום יונתן נוטה לצד זה.

פרק טו, יג
חילך. לשון ממון. ואוצרותיך. לישראל הוא אומר. ובכל חטאותיך. ולמען כל חטאתיך תהי זאת לך. ובכל גבוליך. אשר העמדת אלילים בכולן.

פרק טו, טו
אל לארך אפך תקחני. תרגום יונתן: לא תתן ארכא לעולבני, אל תקח את ריבי להניחו לארך אפך אלא מהר והנקם לי. שאתי. כמו סבלתי. עליך. בשבילך.

פרק טו, טז
נמצאו דבריך ואוכלם. לתאוה מתחלה והיו לששון כי דמיתי שישמעו אלי עתה.

פרק טו, יז
מפני ידך. מפני נבואה הבאה לי מאתך. ישבתי. יחידי ומשתומם באבילות כי נבואת זעם מלאתני בחורבן ביתך.

פרק טו, יח
אנושה. חולה כמו ויאנש ויחלה בבנה של בת שבע. היו תהיה לי. אתה הוי לי. כמו אכזב. כאדם שמבטחו נפסק ממנו שאתה מניחני להצטער בידם, אכזב מקור פוסק פיילינ"ץ בלע"ז. מים לא נאמנו. לסמוך עליהם.

פרק טו, יט
לכן. בעבור שאני סובל הצרות האלה. כה אמר ה'. לי. אם תשוב. אתה ישראל ע"י ואשיבך אני אליו אמר לי לפני תעמוד. ואם תוציא יקר מזולל. אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב. כפי תהיה. שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה. ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. יתובון אינון לפתגמך ואת לא תתוב למטעי בתריהון.