פרק טז, ה
בית מרזח. משתה, בספרי בפרשת בית פעור ראיתי חזרו לעשות להם מרזיחין אבל רבותינו פירשו מרזח אבל. תנוד. תקונן. כי אספתי את שלומי וגו'. כשהיה אברהם אביהם עושה צדקה ומשפט נתתי לזרעו חסד ורחמים ושמר ה' אלהיך לך וגו' (דברים ז) ונתן לך רחמים (שם יג), הם הפכו ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו (עמוס ה), אף אני חזרתי ואספתי אלי את חסדי ואת רחמי. אספתי. אטואי"ש בלע"ז כמו אסף אלהים את חרפתי (בראשית ל).

פרק טז, ו
ומתו גדולים וקטנים. ואחר שהכל מתים מה לך לספוד. ולא יתגודד ולא יקרח להם. דרך האבלים להתגודד ולשרוט בשרם ולקרוח קרחה בראשם, ומכל מקום לישראל אסור ולא הזכירו כאן אלא לדוגמת אבל.

פרק טז, ז
ולא יפרסו. לשון שבירה כמו (דניאל ה) מנא מנא תקל ופרסין, שמברין את האבלים ברחבה ופורסין להם ברכת המוציא כי הוא יברך הזבח (שמואל א ט) תירגם יונתן:: ארי הוא פריס על מזונא. ולא ישקו אותם וגו'. הרי טעם למה שאמרתי אל תלך לספוד.

פרק טז, ח
ובית משתה. אשר אמרתי לך למעלה לא תבא, זה הטעם הנני משבית מן המקום הזה וגו'.

פרק טז, יג
ועבדתם שם את אלהים אחרים. תירגם יונתן: ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעוותא ימם ולילי.

פרק טז, יד
לכן. לשון שבועה אע"פ שבגדתם בי שבועה היא בידי שאגאול אתכם. ולא יאמר עוד וגו'. רבותינו דרשו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה.

פרק טז, טז
ודיגום. מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו אף אלו ילכדו אותם שבתוך העיר, ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת כך אביא עליהם הורגים, ואח"כ אשלח ציידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי.

פרק טז, יח
משנה עונם. את ששנו על עונם לעשות עונות אבותיהם ויונתן תירגם: כן ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין.

פרק טז, יט
ה' עוזי ומעוזי ומנוסי. אנטיפוימאנ"ט בלע"ז ומנחם חברו לשון פלא כמו נתת ליראיך נס להתנוסס (תהלים ס) וכן ה' נסי (שמות ז) ודונש פתר אותו לשון מנוס ממש. אליך גוים יבאו. סוף האומות לשוב אליך ולעבדך שכם אחד ועמך איך עשו להם אלהים והמה לא אלהים. מאפסי. כמו מקצה. נחלו. לשון נחלה. מועיל. לשון תועלת.

פרק טז, כא
כי שמי ה'. כמשמעו מושל ושליט לקיים גזרתי.