פרק יז, א
בעט ברזל. משל הוא כלומר חקוקה בשיקוע ואין נוחה למחוק. ומדרש אגדה בעט ברזל בצפורן שמיר על ידי ירמיה שנקרא עמוד ברזל, ועל ידי יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך. חרושה. חקוקה כזה שהוא חורש בעומק. על לוח לבם. שאינם שוכחין עכו"ם שלהם.

פרק יז, ב
כזכור בניהם מזבחותם. כזכירת בניהם כן היתה להם זכירת מזבחותם כאדם שיש לו געגועין על בנו. ואשריהם. אשר על עץ רענן. על עץ. כמו אצל וכן תרגם יונתן: תחות כל אילן עבוף.

פרק יז, ג
הררי בשדה. ירושלים היושבת בהר המישור כל סביב העיר מישור שדה, ולשון הררי כמו ערבי (ישעיה יג) על שם שיושב בערבה אינטיינד"ש בלע"ז יושבי ההר (ס"א יושבת ההר).
חילך. כמו ממונך. במותיך בחטאת. במותך עשויות בחטא לשם עכו"ם בכל גבוליך.

פרק יז, ד
ושמטתה. על כרחך תשמט ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ (ויקרא כה). ובך. אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך שלא עשית רצוני להשמיטה. דבר אחר: ובך מנחלתך ובך אנקם מנחלתך שאגלה אותך ממנה. כי אש קדחתם באפי. יקדתם בנחירי.

פרק יז, ה
אשר יבטח באדם. בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל. זרועו. כמו עזרו וכן תרגם יונתן: רחצניה. ומן ה' יסור לבו. שהבטיחו וצויתי את ברכתי לכם (שם) כך שמעתי.

פרק יז, ו
כערער. כעץ יחידי לשון ערירי (בראשית טו) ויש אומר דגאשטי"ה בלע"ז ומנחם פי' שם עץ מעצי היער וערער שמו וכן פירש כערער במדבר עץ אחד מעצי היער. בערבה. לשון מישור. חררים. יובש כמו חרה מני חורב (איוב ל). ארץ מליחה. ארץ שהיא מליחה ולא תהא מיושבת.

פרק יז, ח
ולא יראה. העץ כי יבא חום. בצורת. לשון רעב פאמצ"א בלע"ז, לשון אחר בצורת לשון מבצר וכן חברו מנחם. לא ידאג. לא יפחד.

פרק יז, ט
עקוב הלב. מלא תואנה ועקובה מכל רעה. ואנוש. לשון חולי וחליו הוא זה. מי ידענו. הוא סבור מי ידענו אני ה' חוקרו.

פרק יז, יא
קורא דגר. קוק"ו גלונצ"ט בלע"ז. ולא ילד. הקורא הזה מושך אחריו אפרוחים שלא ילד. דגר. ציפצוף שמצפצף העוף בקולו למשוך אפרוחין אחריו ואלו שהקורא דגר לא ילכו אחריו משיגדלו שאינם מינו כך עושה עושר ולא במשפט. יהיה נבל. מתקרי רשיעא.

פרק יז, יב
כסא כבוד וגו'. לפי שבא לומר כל עוזביך יבושו מתחיל בקילוסו של מקום ומדבר לפניו אתה שכסא כבוד ומרום מראשית בריאות עולם ומכוון כנגד מקדשנו.

פרק יז, יג
מקוה ישראל ה'. יושב עליו לפיכך כל עוזביך יבושו. וסורי בארץ יכתבו. אותם שסרים מדברי שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו.

פרק יז, יד
כי תהלתי אתה. בך אני מתהלל ומתפאר לומר שאתה מושיעי. תהלתי וונטנצ"א בלע"ז.

פרק יז, טו
איה דבר ה'. הפורעניות שאתה מתנבא.

פרק יז, טז
ואני לא אצתי. לא מהרתי לזרזך להביאם מהיות רועה טוב מחזר אחריך לבקש עליהם רחמים. ויום אנוש. חולי של פורענותם לא התאויתי, ויונתן תרגם: ואנא לא עכבית על מימרך מלהתנבאה עליהון לאתוביתהון לדחלתך ולפי התרגום יהיה אצתי לשון עכוב כלומר לא עכבתי מלומר להם שליחותיך ולהשיבם אליך אם היו שומעים אלי. מוצא שפתי נוכח פניך היה. להשיב את חמתך מהם.

פרק יז, יז
אל תהיה לי למחתה. אל יהי שליחותיך למחתה.

פרק יז, יח
יבושו רודפי. אנשי ענתות לבדם.

פרק יז, כג
ולא שמעו. אבותיכם למה שצויתים.

פרק יז, כו
ובאו. כמו ולבא.