פרק ב, ב
זכרתי לך. אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זכרת חסד נעוריך ואהבת כלילת חופתך שהכללתיך לחופה, ולשון הכנסה הוא, כלולותיך נוצי"ש בלע"ז, ומה הוא חסד נעוריך? לכתך אחר שלוחי משה ואהרן מארץ נושבת יצאתם למדבר, ואין צדה לדרך כי האמנתם בי.

פרק ב, ג
קודש ישראל. כתרומה. ראשית תבואתה. כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו כן תרגם יונתן.

פרק ב, ו
ולא אמרו איה ה'. כי נלך אחרי אלהים אחרים. ערבה. פלנטור"א בלע"ז. ושוחה. נטויה אינפוושיא"ה בלע"ז. ציה. דישגאט"ה בלע"ז. וצלמות. לשון חשך הוא.

פרק ב, ז
אל ארץ הכרמל. לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא, פירש נטועה כיער.

פרק ב, ח
ותופשי התורה. סנהדרין. והרועים. המלכים. נבאו בבעל. בשם הבעל.

פרק ב, ט
עוד אריב. טרם אביא עליכם רעה אתווכח עמכם עוד ע"י נביאי, אע"פ שרבתי עמכם כבר ימים רבים.

פרק ב, י
איי כתיים. לאיי כתיים. איי. אישנ"ש בלע"ז. וקדר שלחו. ולקדר שלחו לראות מנהגם. והתבוננו מאד. ושימו לב להסתכל בדבר יפה. הן. כמו אם, אם המיר גוי מהם את אלהיו ואע"פ שהמה לא אלהים, ועמי המיר את כבודו אשר בו היה נכבד וכתיים וקדריים יושבי אוהלים ורועי מקנה ונוסעים והולכים ומטלטלין ממרעה למרעה וממדבר למדבר ונושאים את אלהיהם עמהם למקום שחונים שם, ואני נשאתי אתכם עד אשר קבעתי אתכם והנחתם אותי כך תרגם יונתן, ורבותינו אמרו כתיים עובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש לא הניחו את אלהיהם.

פרק ב, יא
בלא יועיל. בעכו"ם שאין בה תועלת.

פרק ב, יב
שומו שמים. לשון תמהון כמו השתוממו והוא לשון צווי כמו אם כה יאמרו אלינו דומו (שמואל א יד). ושערו. לשון סער. חרבו מאד. כאילו אתם נחרבים על בית המקדש שעתיד ליחרב.

פרק ב, יג
שתים רעות. אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת, ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי עכו"ם, שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות. לחצוב. לחפור. אשר לא יכילו. טינדרוני"ט בלע"ז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין.

פרק ב, יד
יליד בית. בן האמה.

פרק ב, טו
ישאגו. שואגים לשון הווה. כפירים. מלכים. נצתה. נצתו באש.

פרק ב, טז
גם בני נוף ותחפנחס. הם מצרים שאתם בוטחים עליהם לעזרה. ירעוך קדקוד. ירצצו גולגולתיכם לשון רציצה כדמתרגמינן ורצוץ ורעעו.

פרק ב, יז
הלא זאת תעשה לך. הלא את הרעה ואת הפורענות הזאת תגרום לך האשמה והעון אשר עזבת את ה' אלהיך. בעת מוליכך בדרך. שהיה מלמד אותך דרך הטובה והישרה.

פרק ב, יח
מה לך לדרך מצרים. למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים. לשתות מי שיחור. שטבעו זכוריכם בנילוס, שיחור הוא נילוס כמה שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים בספר (יהושע יג). ומה לך. למרוד בי למען תגלי לדרך אשור למעבר נהר פרת.

פרק ב, יט
תיסרך רעתך. סוף שרעתך תביא עליך יסורין. ומשובותיך. לשון בנים שובבים (לקמן ג).
תוכיחוך. לשון מוסר. ולא פחדתי. פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי.

פרק ב, כ
שברתי עולך. העול של עץ נופל בו לשון שבירה והמוסרות שהן של עור נופל בהן לשון נתיקה. מוסרותיך. הם רצועות שקושרין בהם העול. ותאמרי לא אעבור. על דבריך. כי על כל גבעה. אך אתה לא שמרת הבטחתך ועל כל גבעה את צועה, לשון משכב ומצע כי משמש לשון אלא.

פרק ב, כא
נטעתיך שורק. שורק הוא זמורות גפן טוב כלומר בני אבות כשרים וצדיקים. ומדרשו נטעתיך שורק הוספתי לך על שבע מצות של בני נח שש מאות ושש כמנין שורק. סורי. דישטוזלטויר"ש בלע"ז. הגפן נכריה. הצומחות ביערים.

פרק ב, כב
בנתר. מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים. בורית. נקיון כמו ובר לבב (תהלים כד) ויש לועזים בורית שאבו"ן בלע"ז. נכתם עונך. הא כרושם כתמא דלא דכי כן סגיאו חוביך קדמי. כתם. סאק"א בלע"ז. עונך. על עון העגל נאמר שהוא קיים לעולם, כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם (שמות לב), כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם.

פרק ב, כג
ראי דרכך בגיא. מה עשית מול בית פעור ועוד עתה את מחזקת באותו הדרך כבכרה קלה המשרכת דרכיה. בכרה. גמלה נקבה בחורה שהיא אוהבת לנוע בכרי מדין (ישעיה ס) מתורגם הוגני מדין והם גמלים בחורים כמו שמצינו בסנהדרין נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני. משרכת. מחזקת בדרכי נעוריה לשון מסריך סריך ויש לחברו עם שרוך הנעל (בראשית יד) קושרת דרכי נערותיה בלבה.

פרק ב, כד
פרה. שלאוואהיק"ו בלע"ז ויש לועזין פוליי"ן בלע"ז. למוד מדבר. הלמוד להיות במדברות כן אוהבת לנוע. שאפה רוח. פותחת את פיה ושואפת רוח ולעולם הוא חוזר למקומו. תאנתה מי ישיבנה. אותה מדת תנינים שיש בה כי גם התנין שואף רוח, כמה שנאמר שאפה רוח כתנים (ירמיה יד) מי ישיבנה מאותה מדה, כן אתם מי יוכל להשיבכם מדרככם הרעה. כל מבקשיה לא ייעפו. כי על חנם ייעפו שלא יוכלו להשיגה ומה סופה בחדשה ימצאונה חדש אחד יש בשנה שהיא ישנה כל החדש ואז היא נלכדת, אף אתם חדש אחד הוא אב הוכן לכם כבר מימות המרגלים שקבעו אבותיכם בכיית חנם בו תלכדו. תאנתה. שו"ץ דגרונמינ"ט בלע"ז וכן תרגם יונתן כירודא, דבר אחר: לשון יללה כמו תאניה ואניה (איכה ב) לשון אחר שאקונטריא"ה בלע"ז כמו תאנת שילה (יהושע טז).

פרק ב, כה
מנעי רגלך מיחף. זו היא מדתך כפרא האוהבת לנוע, נביאי אומרים ליך מנעי עצמך מעכו"ם שלא תלכי יחף בגולה ומנעי גרונך מלמות בצמא. ותאמרי. על דברי הנביאים. נואש. אין מיחוש נואשתי בדבריכם, נואש נוקליי"ר בלע"ז.

פרק ב, כו
כי ימצא. בתחלה כשהוא נמצא גנב והוא היה מוחזק נאמן כך תרגם יונתן.

פרק ב, כז
ובעת רעתם יאמרו. אלי קומה והושיענו וכן תרגם יונתן: ובעידן דבישתא אתיא עליהון כפרין בטעותהון ומודן קדמי ואמרין רחם עלנא ופרוקנא.

פרק ב, כח
מספר עריך היו אלהיך. בכל עיר ועיר אלוה אחר.

פרק ב, כט
למה תריבו. איך תבואו להתווכח בריב ולומר לא חטאנו. כולכם פשעתם בי. אף הצדיקים במשמע היינו דאמרי אינשי בהדי הוצא לקיא כרבא.

פרק ב, ל
לשוא הכיתי. על חנם כי לא הועיל שיקחו מוסר. אכלה חרבכם. את נביאכם, הרגתם את זכריה וישעיה.

פרק ב, לא
ראו דבר ה'. הוציא להם צנצנת המן אמר להם ראו כאן מה דבר ה' מועיל. המדבר הייתי לישראל. לשון תימה הוא לכך נקודה מ"ם רפי וה"א בחטף פתח, כלום נדמה לאבותיכם שהוא מדבר כשהלכו בו שהורדתי להם לחם זה דבר יום ביומו. מאפליה. לשון חשך. מדוע אמרו עמי רדנו. נבדלנו ממך כמו הרודה פת מן התנור כך מדרש רבי תנחומא, ומנחם פירש רדנו לשון ירידה ועוד פנים אחרים.

פרק ב, לג
תיטיבי. תקשטי עצמך לקראת נואפיך כמו (מלכים ב ט) ותיטב ראשה דאיזבל בפרשת יהוא. גם את הרעות למדת. חזרת על כל רוע דרך ללמוד את המקולקלת שבכולם. גם. לשון אפילו. לכן. לשון שבועת אמת אך את הדרך הרעה שבכל הדרכים למדת לעצמך. למדת. הנהגת.

פרק ב, לד
לא במחתרת מצאתים. לא מצאת אותם במחתרת כשהרגת אותם. מצאתים. כה יאמר לנקבה לשון פעלת, והרבה יש בספר (יחזקאל י"ז) את נשאתים. כי על כל אלה. שהיו מוכיחים אותך בדברים האלה.

פרק ב, לה
ותאמרי. בלבך. כי נקיתי. אשר זכאה אני נפשי. נשפט אותך. אבא עמך במשפט.

פרק ב, לו
תזלי. לשון זלזול. לשנות את דרכך. לעזוב אותי ולסמוך על מצרים לעזרה בימי יהויקים וצדקיהו (לקמן ל"ו). לשנות. לשון שינוי. כאשר בושת מאשור. שסמך אחז עליו ויצר לו ולא חזקו כמה שנאמר (בדברי הימים כח).