פרק ג, א
לאמר הן ישלח וגו'. יש לי לומר שאין עוד את ראוי לי כי כן דרך המשלח את אשתו והלכה לה וגו'. ואת זנית רעים רבים. עם אוהבים רבים ואעפ"כ שובי אלי. ושוב אלי. כמו עשות ולשוב אלי אני חושק בך.

פרק ג, ב
שפים. יבלי מים. לא שוגלת. לשון פלגש. ישבת להם. להיות נכונה לקראתם. כערבי. יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה.

פרק ג, ג
ומלקוש. כמטר היורד בניסן על המלילות ועל הקשין ומלקוש טרדיי"א בלע"ז.

פרק ג, ד
הלוא מעתה. הלואי שבת מרעתך וקראת לי אבי ואם תעשי כך הינטור לך אדוניך לעולם את אשר חטאת לו אם ישמור לנצח לא ישמור.

פרק ג, ה
הנה דברת. בפיך לא נבוא עוד אליך ואותה הרעה תעשי ולא תתני לב לשוב. ותוכל. ונצחת למרוד.

פרק ג, ו
משובה. נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא"ה בלע"ז. ישראל. עשרת השבטים. הולכה היא. בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה. הולכה. היתה הולכת על כל הר גבוה. ותזני שם. לעכו"ם, ותזני כמו ותזן יו"ד יתירה.

פרק ג, ז
ואמר. על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב. ותרא בגודה אחותה יהודה. כל זה, בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב, קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה.

פרק ג, ח
וארא כי על כל אודות וגו'. נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה. ולמה, כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל, ומה היתה נקמתי, שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב.

פרק ג, ט
ותנאף את האבן. וטעת עם פלחי אבניא ואעיא, ויונתן תרגם: מקל זנותה לשון קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא.

פרק ג, י
וגם בכל זאת. שראו בקלקלת פורענות חבריהם. כי אם בשקר. דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה.

פרק ג, יא
צדקה נפשי משובה ישראל. נקתה ופטרה עצמה מן הדין שלא היה לה ממי ללמוד.

פרק ג, יב
הלוך וקראת וגו'. הלוך כתרגומו אזיל לשון צווי כאן ציווהו לילך ולחזור עשרת השבטים בימי יאשיהו כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו, וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו. צפונה. אל המקומות שגלו שם לאשור. פני. רוגזי, כן תרגם יונתן.

פרק ג, יג
פשעת. מרדת. ותפזרי את דרכיך. לשון זנות פיסוק רגלים למשכבי אשה.

פרק ג, יד
שובבים. אנווישיי"ר בלע"ז ששובבתם דרככם מרוב כל, שהייתם בשלוה ועונג כמו שהוא אומר הפורטים על פי הנבל (עמוס ז) השותים במזרקי יין (שם). כי אנכי בעלתי בכם. ונקראתם בשמי שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי.

פרק ג, טז
לא יאמרו עוד ארון. כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון. יפקדו. כמו יזכרו. ולא יעשה עוד. מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי (שמואל א' ד).

פרק ג, יז
ונקוו. ונקבצו לשון מקוה מים. שרירות. לשון ראיה כמו אשורנו (במדבר כד).

פרק ג, יח
ילכו בית יהודה על בית ישראל. עמם יתחברו ויתוספו עליהם להיות ממלכה אחת.

פרק ג, יט
ואנכי אמרתי. בלבי ולכן הנחלתים לאבותיכם. איך אשיתך בבנים. את עדתי ואומתי בתוך שאר בנים מעורבת בין עובדי עכו"ם, לפיכך ביררתי מנה יפה ואתן לך ארץ חמדה. צבי צבאות גוים. צביון כל צבאות גוים.

פרק ג, כ
אכן. אבל אתם לא עשיתם מחשבתי כי אם כמו אשה שבוגדה מריעה על שאינו יכול להספיק מזונותיה כן בגדתם בי המספיק לכם כל טוב, כך מדרש אגדה.

פרק ג, כא
על שפיים נשמע. קרוב הוא להשמע.

פרק ג, כב
הננו אתנו לך. הנביא מלמדם להתוודות ולומר כן הננו אתנו לך אכן לשקר וגו' והבשת אכלה וגו' נשכבה בבשתנו כל זה לשון תפלה שהנביא מלמדם לומר. אתנו. באנו.

פרק ג, כג
אכן לשקר. שמרנו מגבעות והמון הרים שעבדנו עכו"ם שם. אכן. באמת.

פרק ג, כד
והבושת. עכו"ם שעסקנו בה כמה דאת אמר: וינזרו לבשת. אכלה את יגיע אבותינו. בעון עבודתה היה יגיענו לבז.