פרק ד, א
אם תשוב ישראל. בתשובה זו אלי תשוב לכבודך וגדולתך הראשונה. ואם תסיר שקוציך מפני. אז לא תנוד לצאת בגולה.

פרק ד, ב
ונשבעת חי ה' באמת. כשתשבע בשמי תשבע באמת ולא כאשר עתה שכתוב בכם (לקמן ה) אם חי ה' יאמרו אכן לשקר ישבעו. והתברכו בו גוים. אם תעשו כן אז יתברכו בישראל הגוים, כל גוי יאמר לבנו תהא כפלוני ישראל. יתהללו. יגידו שבחכם. דבר אחר: יתהללו מי שיוכל להדבק בישראל יתפאר בדבר פורוונטי"ר בלע"ז.

פרק ד, ג
כי כה אמר ה' וגו' נירו לכם ניר. הוו למידין מעובדי אדמה שנרים אותה בימי הקיץ להמית שרשי העשבים שלא תהא מעלה קוצים בעת הזרע בחורף, אף אתם הטיבו מעשיכם בטרם תבא עליכם הרעה שלא תהא תפלתכם נמאסת כשתצעקו. ואל תזרעו אל קוצים. ואל תהי צעקתכם לפני מתוך הרשע כי אם מתוך תשובה שלא תהיו דומים לזורע בלא ניר והיא נהפכת לקוצים קרדונ"ש בלע"ז.

פרק ד, ד
המולו לה'. בטרם תצא חמתי כאש זהו כניר לפני הזרע.

פרק ד, ה
ואמרו תקעו שופר. הזהירו את יושבי הארץ שיתקעו בשופר לברוח. מלאו. לשון אסיפה והרבה יש במקרא, אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיה לא) יקראו אחריך מלא (לקמן יב) יחד עלי יתמלאון (איוב טז).

פרק ד, ו
שאו נס. לברוח לציון. העיזו. האספו כמו שלח העז (שמות ט).

פרק ד, ז
עלה אריה. נבוכדנצר. מסבכו. דרך אריה לישב במארב סבכי היער אשפייש"ש בלע"ז.
תצינה. לשון ציה.

פרק ד, ח
על זאת. מה הוא זאת כי לא שב וגו' ואע"פ שדבר למעלה בנבוכדנצר על החורבן כאן חזר לדבר במיתת יאשיהו. כי לא שב חרון אף וגו'. ואע"פ ששב יאשיהו בכל לב, נאמר בו (מלכים ב כב) לא שב ה' מחרון אפו על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה.

פרק ד, ט
והיה ביום ההוא. ביומו של יאשיהו יתמהו למה עלתה בו כל כך והם אין יודעין שאין דורו חוזר יפה כשבא לבער את עכו"ם מה היו ליצני הדור עושין? חוקקין צורת עכו"ם על דלתותיהן חציה בדלת זה וחציה בדלת זה, כשהיה פותחו לא היתה ניכרת וכשהלך משם סוגרה והיא מתחברת.

פרק ד, י
השא השאת. אטינטא"ר בלע"ז לשון הנחש השיאני (בראשית ג) שנביאי השקר נבאים לכם שלום יהיה לכם.

פרק ד, יא
לעם הזה. על העם הזה כשיגלו כולם. צח שפים. מכבד ומטאטא אף את שדות יבלי המים לשיתם מדבר, לשון אחר צח לשון צמא דמתרגמינן צחותא. דרך בת עמי. אותו רוח בא וגם לא לזרות מוץ מגורן אבהבוניי"ר בלע"ז כמו ויזרם במזרה (לקמן כא). ולא להבר. ולנקות תבואה הוא בא כלומר לא לטובה כי אם לרעה להגלות את אנשים ונשים טף ובהמה.

פרק ד, יב
רוח מלא. מאלה הפורענות יבא לי. רוח מלא. רוח שלם שלא אחזור בו ולא אנחם רוח טלנ"ש בלע"ז. משפטים. לשון ויכוח.

פרק ד, יג
וכסופה. איקומטארובילו"ן בלע"ז.

פרק ד, יד
אונך. חמסך.

פרק ד, טו
כי קול מגיד מדן. ארי קל נבייא מתנבן עליהון דיגלון על דפלחו לעגלה דבדן ומבשרן בשורן בישן ייתון עליהון על דאשתעבדו לצלמא דאקים מיכה בטורא דבית אפרים, ואע"פ שכבר גלו העגלים מימות סנחריב עדיין עוונם קיים. גדולה היא עבירה ששוברת לפניה ולאחריה, לפניה מימות אברהם שנאמר וירדוף עד דן (בראשית יד), כיון שהגיע לדן תשש כחו שעתידין בניו לעבוד שם עכו"ם, ולאחריה בחורבן הבית שנאמר כי קול מגיד מדן. ומשמיע און. און שבר.

פרק ד, טז
נוצרים. נותני מצור עליהם.

פרק ד, יז
שדי. כמו שדה. אותי מרתה. הקניטה כמו ממרים הייתם (דברים ט) מרגזין.

פרק ד, יח
עשו אלה. לעשות אלה לך.

פרק ד, יט
אוחילה. לשון חיל ורתת. קירות. אנטינא"ש בלע"ז. שמעת נפשי. מאחורי הפרגוד באתני בשורת קול מתרועת מלחמה.

פרק ד, כ
שבר על שבר. חרבות ירושלים על גלות יכניה. רגע יריעותי. רגע שודדו יריעותי.

פרק ד, כא
עד מתי אראה. האסיפות האלה הנושאים נס להקבץ לבוא להלחם.

פרק ד, כד
התקלקלו. נתקו ונזרקו ממקומן ועם קלקל בחצים (יחזקאל כא) חברו מנחם.

פרק ד, כו
והנה הכרמל. ארץ הנטוע כל טוב ככרמל נהיה כמדבר. מדרש אגדה. ראיתי ההרים אלו האבות וכל הגבעות אלו אמהות, כלומר זכותן תמה, אין האדם זכות משה שנאמר בו: עניו מכל האדם (במדבר יב) והנה הכרמל אליהו.

פרק ד, כז
וכלה לא אעשה. ביושביה כי אותיר פליטים שילכו בגולה.

פרק ד, כח
תאכל. תחרב. זמותי. לשון מחשבה. על כי דברתי. הפורענות הזה ואקיימנה. ולא אשוב. ולא אנחם לחשוב מחשבות טובות עליהם.

פרק ד, כט
ורומה. כמו רמה בים (שמות ט). באו בעבים. ביערות עבים מקום סיבוך קוצים להטמן.
ובכפים עלו. סלע מתורגם בכיפיא.

פרק ד, ל
כי תלבשי שני. להתנאות ולמצוא רחמים לפני השודד. תקרעי בפוך. לשון קריעה שהפוך נראה כמרחיב קרע העין כך שמעתי, וגם מנחם לא חלק במחברת קרע. פוך. לשון כחול. עוגבים. המשחקים עם הנשים בצדי מיני ניאוף כמו ותעגבה על פלגשיהם (יחזקאל כג). נפשך יבקשו. מבקשים להרגך.

פרק ד, לא
כמבכירה. כאשה המבכרת תחלת לידתה. תתיפח. תייליל ותצעק גניחות קונפליינ"ט בלע"ז כמו ויפח חמס (תהלים כז) לשון דיבור. אוי נא לי. כך אומרת.