פרק מ, א
הדבר אשר היה. מה שנאמר בסוף הענין (לקמן מב) ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' וגו' אלא שכתב תחלה על מה נאמר לו. ומדרש אגדה באיכה רבתי מה היה הדבר ושובה אל גדליהו. אמר לו או את נחית עמהון ואנא מסובר הכא או את סובר הכא ואנא נחית עמהון אמר אין אנא נחית עמהון מה אנא מהני להון אלא יחות ברייהון עמהון דסגין הוא מהני להון. מן הרמה. שהיה גולה מעצמו עמהן היה רואה כת שלולים בקולרין היה מכניס צוארו ביניהם וכו' כדאיתא בפסיקתא דאפטרתא דברי ירמיהו שאי אפשר לומר שנתנו נבוזראדן באזיקים שהרי צוהו נבוכדנאצר על תעש לו מאומה רע (לעיל לט). באזיקים. בזאו"ש בלע"ז.

פרק מ, ב
ה' אלהיך דבר וגו'. למה אתה מצטער עליהם והלא אתה נבאת להם, ולא שמעו כדאיתא בפסיקתא.

פרק מ, ד
פתחתיך. לשון ויפתח הגמלים (בראשית כד), וכן תרגם יונתן: וכען הא שריתך ומנחם פתר כולם לשון פתיחה ממש.

פרק מ, ה
ועודנו לא ישוב. בכל זאת לא היה חפץ לשוב אמר לו הקב"ה ושובה אל גדליהו אשר הופקד על העניים הנשארים גם הם צריכין לך כשאר הגולים. ארוחה ומשאת. מתנן ונבזבן.

פרק מ, י
וקיץ. דבלה.