פרק מט, א
הבנים אין לישראל. בית רפה וה"א חטף פתח שהוא לשון תמיהה. מלכם. עבודת כוכבים של בני עמון מלכם שמה, שנאמר ולמלכם תועבת בני עמון (מלכים ב כ"ג) לשון מלך.

פרק מט, ג
כי שודדה עי. הסמוכה לה ומארץ עמון היא. בנות רבה. רבת בני עמון. והתשוטטנה בגדרות. תירגמו יונתן ואתהממון בסיען התגודדו בחיילות פתר והתשוטטנה לשון חיילות משוטטים וגדרות לשון גדרות צאן המלאים עדרים, ויש לפתור והתשוטטנה והתעוללנה בזבל גדרות צאן לשון בזיון ויבז עשו (בראשית כה) ושט עשו.

פרק מט, ד
תתהללי. תתפארי וונטי"ר בלע"ז. בעמקים. שארצך ארץ עמקים ואין עצירת גשמים קשה לה שאין חמה שולטת בה. זב עמקך. מכת רוב גשמים באה עד שזבו המים בעמק ושטפו שרשי התבואה כך פי' מנחם.

פרק מט, ה
איש לפניו. כל אשר יוכל למהר ולנוס. לנודד. לשון נע ונד (שם ד).

פרק מט, ז
בתימן. אדום בדרומה של ארץ ישראל היא, כמה שנאמר והיה לכם פאת נגב ממדבר צין ע"י אדום (במדבר לד). מבנים. מדור זה. נסרחה. אתקלקלת.

פרק מט, ח
הפנו. התבערו מן המקום הזה לשון ופנו את הבית (ויקרא יד). העמיקו לשבת. להחבא בעמקי מסתרים. נוסו הפנו העמיקו. כולם לשון צווי הם.

פרק מט, ט
אם בוצרים באו לך. חשפתי את וגו' שמועה שמעתי וגו' כל כעין דוגמא זו נבא עובדיה על אדום, ולפי שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד במקצת הדברים משתנין. לא ישאירו עוללות. בתמיה והשודדים שבאו עליך לא השאירו לך כלום.

פרק מט, י
חשפתי. גליתי כמו מחשוף הלבן (בראשית לשון) ואתה הסגרת שרידי למען לא ישאר מהם איש, כמה שנאמר אל תסגר שרידיו (עובדיה א). ונחבה לא יוכל. ויבקש להחבא ולא יוכל.

פרק מט, יא
עזבה יתומיך. שיתמת בישראל.

פרק מט, יב
אשר אין משפטם לשתות. שלא היו אחים להם ואם הרעו להם אין להם משפט מות כמותך.

פרק מט, יג
לחרפה ולקללה תהיה בצרה. בצרה מערי מואב, אלא מפני שהעמידה מלך לאדום כענין שנאמר יובב בן זרח מבצרה (בראשית לז) היא לוקה עמו.

פרק מט, טו
קטן נתתיך. שאין בהם מלך בן מלך לא היה דרכם להעמיד מלך בן מלך.

פרק מט, טז
תפלצתך. לשון בהלה שהיית ממהר ונבהל לעורר שטימתך לאחיך, ויש לועזין לשון פלצות ויש לועזין לשון מפלצת. השיא אותך. להרע להם. שוכני. שוכן. תופשי. כמו תופש והיו"ד יתירה בו.

פרק מט, יט
כאריה. העולה מגאון הירדן שהוא מקום אריות כתרגומו של יונתן כן יעלה האויב אל נוה איתן. ארגיעה. אקרב את הרגע. אריצנו מעליה. פתאום ובהצלחה יחריבנה וישוב לו ברגע קטן אל מקומו ואני אומר אריצנו מעליה ממעל לה שיהא מתגבר עליה ועליון לה וכן ממעל לרקיע וכן ממעל לו (ישעיה ו) מעל למדיו (שמואל א יב). ומי בחור. אותו שבחרתי לנקום נקמתי עליה אפקד. ומי יועידני. למלחמה להלחם אתי.

פרק מט, כ
אם לא. לשון באמת. יסחבום. יגררום. צעירי הצאן. בזויי האומות ורבותינו דרשו פרס שהוא הצעיר בבני יפת. ישים. לשון שממה.

פרק מט, כג
בושה חמת וארפד. ערי ארם כי שמעו שמועה רעה על דמשק שהיא ראש ארם, כמה שנאמר כי ראש ארם דמשק (ישעיה ז) לכך נמוגו. בים דאגה. דאגתה דומה לדאגת הים. השקט לא יוכל. כל דאגה לשון יראה הוא.

פרק מט, כד
רפתה דמשק. רפו ידיה מהלחם. ורטט. זיע.

פרק מט, כה
איך לא עזבה. לא נתמלאת עפר סביב חומתה לחזק החומה כמו ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג). ויש עוד לפתור למה לא נעזבת מן הרעה הזאת, שלא תבא הרעה עליה. קרית משושי. כך יתאבל מלכה עליה.

פרק מט, כו
לכן. לשון שבועה. ידמו. יחריבו ואינו זז מלשון דממה שכל עיר חריבה אין קול נשמע בה.

פרק מט, כח
קדר. שוכני מדברות באהלים הם אין חומה ואין עיר.

פרק מט, כט
מגור. אמאשמנ"ט בלע"ז לשון אחר לשון יראה.

פרק מט, ל
כי יעץ עליכם וגו'. ומה היא העצה קומו עלו אל גוי שליו.

פרק מט, לא
בדד ישכונו. בטח ביחידות אין צריכין להתאסף ולישב ברוב אדם שאין יראים שיבא אויב עליהם.

פרק מט, לב
קצוצי פאה. מוקצים מקצה אל קצה הרוחות.

פרק מט, לה
את קשת עילם. את תקות עילם. (ס"א חזקת עילם). ראשית גבורתם. מיטב גבורתם.

פרק מט, לח
ושמתי כסאי. מצור שלי.