פרק ו, א
העזו בני בנימן. ללכת לעריכם לשמור מבצריהם. בית הכרם. שם מקום הוא. שאו משאת. נס להקבץ ולהלחם על נפשכם.

פרק ו, ב
הנוה והמעונגה דמיתי. החרבתי תירגמו יונתן לשון ונדמו נאות השלום (לקמן כה) נדמתה אשקלון (לקמן מז).

פרק ו, ג
רועים ועדריהם. משל הוא מלכים וחיילותיהם. רעו. אכלו. את ידו. את מקומו סביביו.

פרק ו, ד
קדשו. זמנו. אוי לנו. לעת פנות היום. כי פנה היום. כאשר פנה לעת ערב הציתו האור בבית המקדש.

פרק ו, ו
כרתו עצה. לא מפיק ה"א והוא לשון עץ שאין לשון כריתה נופל על העצה, ועצה האמור כאן לשון הרבה עצים כמו דגה לשון דגים הרבה. העיר הפקד. שבאה פקודתה.

פרק ו, ז
כהקיר. לשון מקור. ביר. באר. כן הקרה רעתה. כן נובעת רעתם תמיד מוסיפים ומחדשים. חלי ומכה. ע"כ איתיתי עלה מרע ומחא.

פרק ו, ח
הוסרי. קבלי מוסר. פן תקע. פן תנתק. הוקע. לשון חיבור והוקע אותם (במדבר כה), ויש לשון הסרת החיבור והרבה תיבות משמשות כן.

פרק ו, ט
עולל. גרפאי"ץ בלע"ז לאחר שבצרו הכרם ונשארו עוללות והעניים באים ועוללים אותם כן יבוזו ויחזרו ויבוזו. השב ידך. אתה השונא השב ידך לשלול שנית כבוצר המשיב ידו על סלסלות המסלסל ומחפש העוללות וכן היתה משהגלה את יהויקים והרגו והמליך את יכניה חזר לסוף שלשה חדשים והגלהו חזר לסוף עשתי עשרה שנה והגלה את צדקיהו. סלסלות. רבירקור"ש בלע"ז כמו סלסלה ותרוממך (משלי ד) כך פירש דונש ומנחם פירש לשון סלפציר"ש בלע"ז.

פרק ו, י
ואעידה. לשון התראה. ערלה. אטומה וכן כל לשון ערלה. לחרפה. מחרפין אותו.

פרק ו, יא
ואת חמת ה' מלאתי. לבי מלא נבואה לבוא חמת ה' עליהם. הכיל. כמו להכיל אשופרי"ר בלע"ז. שפוך על עולל. לשפוך על היונקים. בחוץ. בשוק. מלא ימים. קרוב למות והוא יתר על זקן.

פרק ו, יב
שדות ונשים יחדו. יוסבו לאחרים.

פרק ו, יג
בוצע בצע. אונס ממון.

פרק ו, יד
על נקלה. קל הוא לנביאי השקר להוציא מפיהם ולומר שלום יהיה לכם, ובדבר הזה מרפאין בדבורם את השבר העתיד לבא עליהן.

פרק ו, טו
הובישו. עליהון למבהת. הכלים. כמו להכלים. גם בוש לא יבושו. אינם מתביישין ממעשיהם הרעים.

פרק ו, טז
מרגוע. מנוחה.

פרק ו, יז
והקימותי עליכם צופים. הוא שמעמידין אנשים על המגדלים עת החירום איש צופה ורואה אם גייס בא לעיר תוקע בשופר ומזהיר את העם להחלץ ולבא על החומה, אף אני העמדתי נביאים המשמיעים אתכם את הפורענות הבאה להזדרז ולתקן דרכיכם שתנצלו, והוא כשופר תקיעות הצופה הקשיבו לקול השופר הזה והחלצו. והקימותי. פירוש העמדתי להם כבר, וכן תרגם יונתן: ואקימית, צופים גיט"ש בלע"ז.

פרק ו, יח
את אשר בם. את הרעה אשר בידם.

פרק ו, יט
פרי מחשבותם. שכר מחשבותם. ותורתי וימאסו בה. הרי זה דוגמת עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות ט"ו) שהיה לו לומר היה לי לישועה, אף כאן היה לו לומר ותורתי מאסו בה ודרך המקראות לדבר כן.

פרק ו, כ
למה זה לי לבונה. אשר אתם מקריבים לפני אשר משבא באה. לא ערבו. לא נעמו.

פרק ו, כג
יחזיקו. יקחו כמו וישלח ידו ויחזק בו (שם ד) וכן צרה החזיקתני אחזתני.

פרק ו, כה
מגור. יראה, לשון אחר לשון אסיפה, כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כא) וכן תרגם יונתן.

פרק ו, כו
והתפלשי. התגלגלי. אבל יחיד. אבל של בן יחיד מי שאין לו אלא בן יחיד ומת. מספד תמרורים. לפי שהוא דבוק נקוד מספד בפתח ואינו נקוד מספד בצירי. עלינו. כביכול עלי ועליך.

פרק ו, כז
בחון נתתיך. לירמיה נאמר חזק נתתיך בתוכם ותדע ובחנת את דרכם שתוכיחם והם לא ישמעו, בחון לשון חוזק כמו עופל ובחן (ישעיה לב) הקימו בחוניו (שם כג).

פרק ו, כח
סרי סוררים. סרים מן הדרך. הולכי רכיל. בין הנחשת והברזל מטילי איבה בין שני שרים שיש בהן כח להתגרות יחד כך שמעתי, ואני אומר הולכי רכיל הם וחזקים כנחשת וברזל להחזיק כזביהם, ויונתן תרגם: רכיל זה לשון נוכל מהלכין בנכילו כמא דמערב נחש עם פרזלא, ונוכל הוא לשון מחשבה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לז).

פרק ו, כט
נחר מפוח. משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף, אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו, נחר לשון חרה אפי (איוב לב) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) אישר"ש בלע"ז. לשוא. על חנם צרף הצורף כי לא הועיל. ורעים לא נתקו. מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו. נתקו. פורצטדאקיי"ץ בלע"ז, (נ"א) ורעים כמו רשעים סא"א.

פרק ו, ל
כסף נמאס. שאינו נצרף בשום יגיעה.