דברי ירמיהו בן חלקיהו -
וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד והלא שני ספרים כתב, שנאמר: עד הנה דברי ירמיה ומה ת"ל דברי ירמיהו?
מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים.
ואומר: כי גדול היום ההוא מאין כמוהו.
כיוצא בו אתה אומר: אלה הדברים אשר דבר משה וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד, והלא הוא כתב כל התורה כלה, שנאמר: ויכתוב משה את התורה הזאת.
ומה ת"ל אלה הדברים?
שהיו דברי תוכחות. שנאמר: וישמן ישורון ויבעט וגו':

כיוצא בו אתה אומר: דברי עמוס אשר היה בנוקדים, וכי לא נתנבא אלא הוא בלבד, והלא אף חבריו נתנבאו ?!
אלא שהם דברי תוכחות, שנאמר: שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אלו בתי דינים שלהם.

כיוצא בו אתה אומר: אלה דברי דוד האחרונים, וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד והלא כבר נאמר: רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני?!
אלא מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: ובליעל כקוץ מונד.

כיוצא בו אתה אומר: דברי קהלת וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד והלא שלשה ספרים כתב?! אלא מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר: וזרח השמש ובא השמש, כל הנחלים הולכים אל הים, כנה את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר:

שנו רבותינו:
סדרן של נביאים:
יהושע,
שופטים,
שמואל,
מלכים,
ירמיה,
יחזקאל,
ישעיה,
תרי עשר.
מכדי הושע קדים לישעיה, דכתיב: תחלת דבר ה' בהושע, וכי עם הושע דבר תחלה והלא ממשה ועד הושע היו כמה נביאים.

אמר רבי יוחנן:
תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, הושע, ישעיה, עמוס ומיכה, ליקדמיה להושע ברישא?
כיון דכתיבא נבואתיה בהדי חגי זכריה ומלאכי וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאי הוו, חשיב ליה בהדייהו, ולכתביה לחודיה ולקדמיה? איידי דזוטר מירכס. מכדי ישעיהו קדים לירמיה וליחזקאל לקדמיה לישעיה ברישא?
כיון דמלכים סיפיה חרבנא, ירמיהו כוליה חרבנא, ויחזקאל רישיה חרבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא סמכי חרבנא לחרבנא ונחמתא לנחמתא.

סימן רנו

רבי יהושע דסיכנין פתח:
עבד משכיל ימשול בבן מביש.
(א) עבד משכיל - זה ירמיהו.
ימשול בבן מביש - אלו ישראל שביישו עצמם לע"א.

א"ר אבא בר כהנא:
ייתי ברא דמקלקלתא דתקנת עובדה ויוכח לברא דמתקנתא דקלקל עובדה, אתה מוצא כל מה שכתוב בתורה בישראל לגנאי כו' (כתוב ברמז יש אומרים:)).

ובתוך אחים יחלק נחלה - זה ירמיה, דכתיב: ויצא ירמיהו מירושלים וגו'.

רב אמר:
ליטול חלקו יצא.

רבי בנימין בן לוי אמר:
(ב) למישרי תמן נבואן סגיאן.
דבר ירמיהו אין כתיב כאן אלא דברי ירמיהו - לפיכך צריך לומר: דברי ירמיהו.

רבי שמואל בר נחמני פתח:
אני אמרתי לכם: כי החרם תחרימם אם לא תורישו את יושבי הארץ ואתם לא עשיתם כן, אלא ואת רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החיה יהושע, הרי ירמיה בא מבני בניה ועושה לכם: דברים של שכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם.

רבי יודן בר' סימון פתח:
נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך.
וכתיב: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - ואת אמרת כמוך?!
אלא כמוך בתוכחות.

אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה:
זה נתנבא ארבעים שנה,
וזה נתנבא ארבעים שנה.

זה נתנבא על יהודה וישראל,
וזה נתנבא על יהודה וישראל.

זה עמדו בני שבטו כנגדו,
וזה עמדו בני שבטו כנגדו.

זה הושלך ליאור,
וזה הושלך בבור.

זה הוצל על ידי אמה,
וזה הוצל ע"י עבד.

זה בא בדברי תוכחות,
וזה בא בדברי תוכחות.

דבר אחר:
דברי ירמיהו -
קינוי דירמיהו, איכה ישבה בדד, איכה יועם.

דבר אחר:
(ג) מיתוי דירמיהו אשר למות למוות.

דבר אחר:
דברי ירמיהו -
א"ל הקב"ה לירמיהו: דברי אנא בעי גביהון.
אני אמרתי להם: אנכי ה' אלהיך,
והם לא עשו כן, אלא אומרים לעץ אבי אתה.

אני אמרתי להם: לא יהיה לך,
והם לא עשו כן, אלא המשתחוים על הגגות לכל צבא השמים.

אני אמרתי: לא תשא,
והם לא עשו כן, אלא אכן לשקר ישבעו.

אני אמרתי להם: זכור את יום השבת,
והם לא עשו כן, אלא ואת קדשי בזית ואת שבתותי חללת.

אני אמרתי להם: כבד את אביך,
והם לא עשו כן, אלא אב ואם הקלו בך.

אני אמרתי להם: לא תרצח,
והם לא עשו כן, אלא הגנוב רצוח ונאוף.

אני אמרתי להם: לא תענה ברעך עד שקר
והם לא עשו כן, אלא וידרכו את לשונם קשתם שקר.

אני אמרתי להם: לא תחמוד
והם לא עשו כן, אלא וחמדו שדות וגזלו בתים.

דבר אחר:
ירמיה -
ירם יה.
עשר מסעות נסעה השכינה:
מכרוב לכרוב,
מכרוב למפתן הבית,
ממפתן הבית לכרובים,
מכרובים לשער הקדמוני,
משער הקדמוני לחצר,
ומחצר למזבח,
וממזבח לגג,
ומגג לחומה,
ומחומה לעיר,
ומעיר להר הזיתים.

מכרוב לכרוב, וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו (על הכרוב השני).
מכרוב למפתן הבית, וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית.
ממפתן לכרובים, ויצא כבוד ה' [מעל מפתן הבית] והא לא הוה צריכא למימר אלא ויבא כבוד ה'?
משלו משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה יוצא מתוך פלטין שלו והיה מנשק בכתלים ומגפף בעמודים ואמר: הוי שלום ביתי, הוי שלום פלטין דידי.
כך היתה השכינה מנשקת בכתלים ומגפפת בעמודים ואומרת: הוי שלום ביתי הוי שלום פלטין דידי.

מכרובים לשער הקדמוני, וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ לעיני.
משער הקדמוני לחצר, והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'.
מן החצר למזבח, ראיתי את ה' נצב על המזבח.
מן המזבח לגג, טוב שבת על פנת גג.
מן הגג לחומה, הנה ה' נצב על חומת אנך.
מן החומה לעיר, קול ה' לעיר יקרא.
מן העיר להר הזיתים, שנאמר: ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר.

א"ר יוחנן:
שלש שנים ומחצה עשתה השכינה שרויה בהר הזיתים ומכרזת שלש פעמים בכל יום ואומרת:

שובו בנים שובבים וארפא משובותיכם,

וכיון שלא חזרו התחילה השכינה פורחת באויר ואומרת את הפסוק הזה:

אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו בני בצר להם ישחרונני.

דבר אחר:
ירמיהו -
שבימיו נעשה בית המקדש אירימון.

דבר אחר:
שבימיו נתרוממה מדת הדין.

בן חלקיהו -
א"ר יודן ברבי סימון:
מאותו שבט שכתוב בו: אני חלקך ונחלתך.

ר' אבא בר כהנא פתח:
צהלי קולך בת גלים (כתוב ברמז תי"ו).

אמר ר' שמואל בר נחמני:
ארבעה הם שבאו ממשפחת נכריה ואלו הם:
פנחס,
ואוריה,
יחזקאל,
וירמיה.

פנחס - את מוצא בשעה שבא ליחס את ישראל, אמרו לו: את בא ליחסנו, אלעזר למי היה נשוי לא לבתו של פוטיאל, לא כך כתיב: ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל?!
וכיון שראה הקב"ה שהם מזלזלים בו, התחיל ליחסו: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - כהן בן כהן, קנאי בן קנאי.

אוריה - היו ישראל מזלזלים אחריו ואומרים: לא גבעוני הוא, וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיהו מקרית יערים.
וכתיב: ועריהם גבעון והכפירה וקרית יערים?!
הוצרך הכתוב ליחסו: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן וגו'.

ויחזקאל - היו ישראל מזלזלים אחריו ואומרים: לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, הוצרך הכתוב ליחסו: היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן.

ירמיה - היו מזלזלים אחריו ואומרים: לא מבני בניה של רחב הזונה הוא וצריך הכתוב ליחסו: דברי ירמיהו בן חלקיהו.

מן הכהנים -
אמר ר' ברכיה:
אמר ירמיה: עשוק שמי בכהנים.
בימי משה: יברכך ה',
ובימי: ולוקח מהם קללה.

בימי משה: וישמרך,
ובימי: אשר למוות למוות.

בימי משה: יאר ה' פניו אליך,
ובימי: במחשכים הושיבני.

בימי משה: ויחנך,
ובימי: אשר לא אתן חנינה.

בימי משה: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום,
ובימי: כי אספתי את שלומי מאת העם הזה.

בארץ בנימין -
נתן חלקו של בנימין בארץ, מה בנימין לא נתברר יעקב אבינו שהוא מעמיד שנים עשר שבטים עד שנולד בנימין, כך כל הנביאים שנתנבאו על ירושלים לא נתבררה נבואתם עד שעמד ירמיהו.
ומה בנימין כל ימים שהיה במעי אמו לא מתה וכיון שיצא מתה, הדא הוא דכתיב: ויהי בצאת נפשה כי מתה, כך כל ימים שהיה ירמיהו בתוך ירושלים לא חרבה וכיון שיצא ממנה חרבה, וזה שירמיה אומר: פתיתני ה' ואפת - שידלתני ואישתדלית, אפקתני מן גו ביתא וחרבתיה.

אשר היה דבר ה' אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה וגו' עד תוך עשתי עשרה שנה וגו' - אמר רב:
עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל.
עלה אריה - זה נבוככדנאצר, דכתיב: עלה אריה מסבכו.
במזל אריה - עד גלות ירושלים בחדש החמישי.
והחריב אריאל - הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד.
על מנת שיבא אריה במזל אריה ויבנה אריאל.
יבא אריה - זה הקב"ה, דכתיב ביה: אריה שאג מי לא ייירא.
במזל אריה - והפכתי אבלם לששון.
ויבנה אריאל - בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס.

ויהי בימי יהויקים -
ויהי בימי צרה (כתוב ברמז תקצ"ו):

בטרם אצרך בבטן ידעתיך -
(ד) יכל בעת?
תלמוד לומר: זה ספר תולדות אדם.
מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון חכמי כל דור ודור ורשעי כל דור ודור. שנאמר: זורו רשעים מרחם, מספר שנותם ומנין ימיהם וחשבון שנותיהם סכום פסיעותיהם.
וכן הוא אומר: כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי.
ואומר: גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם.
ואומר: [ותדבר גם על בית עבדך למרחוק] וזאת תורת האדם ה' אלהים.
אבל תלמידי חכמים: ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם אספרם מחול ירבון הקיצותי ועודי עמך.

נמצאת אומר: אדם הראשון נולד מהול, שנאמר: ויברא אלהים את האדם בצלמו.
אף שת נולד מהול, שנאמר: ויולד בדמותו כצלמו.
אף נח נולד מהול, שנאמר: נח איש צדיק תמים היה.
אף שם נולד מהול, שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם.
אף יעקב נולד מהול, שנאמר: ויעקב איש תם.
אף יוסף נולד מהול, שנאמר: אלה תולדות יעקב יוסף.
אף איוב נולד מהול, שנאמר: איש תם וישר.
אף משה נולד מהול, שנאמר: ותרא אותו כי טוב הוא.
אף בלעם נולד מהול, שנאמר: (ה) נאם שומע אמרי אל.
שמואל נולד מהול, שנאמר: והנער שמואל הולך וטוב.
ודוד נולד מהול, שנאמר: מכתם לדוד.
וירמיה נולד מהול, שנאמר: בטרם אצרך בבטן ידעתיך.
זרובבל נולד מהול, והיה ביום ההוא אקחך זרובבל וגו'.

ר' ברכיה בשם ר' לוי:
בטרם אצרך בבטן ידעתיך -
זה יעקב, הדא הוא דכתיב: ויתרוצצו הבנים בקרבה - עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, עוברת על בתי עבודת אלילים עשו מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב: זורו רשעים מרחם - שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו, אלא עד שהוא במעי אמו זרתיה מתוחה לקבליה. ההיא עוברה דאריחא ביומא דכפורא, אתא לקמיה דר' חנינא אמר להון: זילו לחישו לה באודנה דיומא דכפוריא הוא, לחשו לה ולא אילחש, קרי עליה: זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אוצר פירי.
ההיא עוברה דאריחא אתו לקמיה דרבי, אמר להון: זילו לחושו לה באודנה דיומא דכפוריא הוא, לחשו להה ואילחש, קרי עליה: בטרם אצרך בבטן ידעתיך, נפק מינה רבי יוחנן:

ירמיה הנביא היה מארבעה בני אדם שנקראו יצירים:
הראשון הוא היה אדם, שכן כתיב: וייצר ה' אלהים את האדם.
השני הוא היה יעקב שנאמר: כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל.
השלישי הוא היה ישעיה דכתיב: כה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו.
הרביעי הוא היה ירמיה, דכתיב: בטרם אצרך בבטן ידעתיך.

יציאתו של ירמיה לעולם זעק זעקה גדולה כבחור ואמר: מעי מעי אוחילה, חושש אני לבי קרבי זעו עלי שבר על שבר, אני ששברתי כל הארץ.

ומנין שאמר ירמיה כן?
שכן כתיב: מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש.
פתח פיו והוכיח לאמו, אמר לה: אמי, לא עברתני כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות, שמא היו דרכיך כדרך הסוטות ונתת את עיניך באיש אחר כהסוטה אחר בעלה, למה אינך שותה המים המאררים? העזת פניך.

ומנין שאמר ירמיה כן?
שכן כתיב: ומצח אשה זונה היה לך, כיון ששמעה אמו דברים הללו, אמרה: מה ראה זה לומר לי כך שלא בעונתו?
פתח פיו ואמר: לא עליך אמי אני אומר ולא עליך אמי אני מתנבא אלא לציון ולירושלים אני אומר, שהיא מקשטת את בנותיה ומלבשתן זהורית ומעטרת אותם בזהב, יבאו השונאים וישודדו בהם, שנאמר: ואת שדוד מה תעשי.
אמר לו הקב"ה: בטרם אצרך בבטן ידעתיך - עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתיך להיות מתנבא על עמי.
וענה ירמיהו ואמר לפני הקב"ה: רבש"ע איני יכול להתנבאות עליהם, אי זה נביא יצא להם ולא בקשו להורגו?!
העמדת להם משה ואהרן לא בקשו לרגום אותם באבנים?!
העמדת להם אליהו בעל קווצות, היו מלעיגים ומשחקים עליו: הרי מסלסל קווצותיו, שמו איש בעל שער.
העמדת להם אלישע והיו אומרים לו: עלה קרח עלה קרח.
איני יכול לצאת ידי ישראל, לא ידעתי דבר כי נער אנכי.
אמרה לו רוח הקדש: הלא לנער אני אוהב, שלא טעם טעם חטא.
גאלתי את ישראל ממצרים וקראתים נער, שנאמר: כי נער ישראל ואוהבהו - ובאהבת נער אני נזכר לכנסת ישראל, שכן כתוב: זכרתי לך חסד נעוריך.
טול את הכוס הזה של חמה והשקה את הגוים, נטל ירמיה את הכוס ואמר: למי אשקה תחלה?
אמר לו: את ירושלים ואת ערי יהודה, שהם ראש לכל הממלכות, כיון ששמע ירמיהו כך, התחיל פותח פיו וארr את יומו, שנאמר: ארור היום אשר יולדתי בו.
אמר ירמיה: למי אני דומה?
לכהן (גדול) שעלה גורלו להשקות מים המרים וקרבו את האשה אצלו ופרע את האשה ופרסם את שערה, נטל את הכוס להשקותה נסתכל בה שהיא אמו, התחיל צווח, אמר: אוי לי אמי, שהייתי משתדל לכבדך והרי אני מבזך!
כך היה ירמיהו אומר: אוי לי עליכי אימא ציון, שהייתי סבור אני מתנבא עליך דברים טובים וניחומים והריני מתנבא דברי פורענות.

ירמיה היה משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור:
ירמיה,
צפניה,
וחולדה הנביאה.

ירמיה היה מתנבא בשווקים.
צפניה בתוך בתי כנסיות.
וחולדה אצל הנשים.

מצפון תפתח הרעה -
ארבעה רוחות נבראו בעולם:
רוח פנת המזרח, משם יוצא אור לעולם.
רוח פנת הדרום, משם טללי ברכה יורדים לעולם. רוח פנת המערב, משם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וגשמים יוצאים לעולם.
רוח פנת הצפון, בראו ולא גמרו, שאמר: כל מי שיאמר אני אלוה, יבא ויגמור הפנה הזאת שהנחתי, הדא הוא דכתיב: נוטה צפון על תהו, ושם הוא מדורן של מזיקין ורוחות ושדים ומשם יורדים לעולם, שנאמר: מצפון תפתח הרעה.