כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו -
בימי ירמיה בקשו ישראל לבא למדת אסטרולוגיא ולא הניחם הקב"ה, דכתיב: ומאותות השמים אל תחתו - כבר בקש אברהם אביכם לבא למדה זו ולא הנחתי אותו, דכתיב: ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא.
מלמד, שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע, שאין הבטה אלא מלמעלה למטה, שנאמר: הבט משמים וראה.
א"ל: עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכבא, כל מי שנתון למטה מהם מתירא מהם, אבל אתה נתון למעלה מהם דיישם.

רבי נהוראי אומר:
גזרת מלך היא, כשישראל חוטאים ואין מעברין את השנה כראוי, בשעה ששלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה מעלות ששים עובר בתוכו ומכהה אורו, הקב"ה עושה ברחמיו ומכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין.
וכשישראל עושים רצונו ומעברין את השנה כראוי, הקב"ה עושה ברחמיו ומכהה את החמה ומשלח רוגזו לעו"א, שנאמר: אל דרך הגוים אל תלמדו.

אמר רבי יוחנן:
מנין שאין מזל לישראל?
שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו (ומחקות) [ומאותות] השמים אל תחתו וגו' - עו"א יחתו ואין ישראל יחתו.

שנו רבותינו:
בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל באי עולם.
משל למלך ב"ו שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס המלך ואמר לעבדו: טול פנס מפניהם והושיבם בחשך.

היה ר' מאיר אומר:
בזמן שמאורות לוקים סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדים במכות הם.
לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג?
מי שרגיל ללקות בכל יום, הוא דואג.

תנו רבנן:
בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לעובדי אלילים.
לבנה לוקה - סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונים ללבנה, עובדי אלילים לחמה.
לוקה במזרח - סימן רע ליושבי מזרח,
לוקה מבמערב - סימן רע ליושבי מערב,
באמצע הרקיע - סימן רע לכל העולם כלו.
פניו דומות לדם - חרב בא לעולם,
לשק - חיצי רעב באים לעולם,
לזה ולזה - חרב וחיצי רעב באין לעולם,
לקה בכניסתו - פורענות שוהה לבא,
ביציאתו - פורענות ממהרת לבא,

ויש אומרים:
חלוף הדברים.
ואין אומה ואומה שלוקה, שאין אלהיה לוקה עמה, שנאמר: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין מתיראים מכל אלו, שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו' - העו"א יחתו ואין ישראל יחתו.

תנו רבנן:
על ארבעה דברים חמה לוקה:
על אב בית דין שמת ולא נספד כהלה,
ועל נערה מאורסה שצעקה ואין מושיע לה,
ועל משכב זכור,
ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד.

ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקים:
על כותבי פלסתר,
ועל מעידי עדות שקר,
ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל,
ועל קוצצי אילנות טובות:

מי לא יראך מלך הגוים -
א"ל הקב"ה לירמיה: אתה קורא אותי מלך הגוים ומלכיהון דישראל לית אנא?
א"ל: רבון העולמים, לפום מה דאמרת לי: נביא לגוים נתתיך אף אנא קרי לך מלך הגוים.

כי לך יאתה -
מלכותך יאי לך, וכן הוא אומר: ה' מלך גאות לבש.

אמר ר' חנינא:
יש לך אדם שהוא נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו, לבושו נאה לו ואין הוא נאה ללבושו, והקב"ה הוא נאה ללבושו ולבושו נאה לו.

ובאחת יבערו ויכסלו -
א"ל רב נחמן לרב יצחק:
מאי דכתיב: ובאחת יבערו ויכסלו?
א"ל: הכי א"ר יוחנן:
אחת היא שמבערת רשעים לגיהינום ומאי ניהו?
עבודת אלילים.
כתיב הכא: מוסר הבלים עץ הוא.
וכתיב התם: הבל המה מעשה תעתועים.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
פורענות אחת מכלה אותן, ואית לן קריין: על כן לא יקומו רשעים במשפט - במשפטים אין כתיב כאן אלא במשפט,

ובאחת יבערו ויכסלו -
תמותת רשע רעה = אבל צדיקים: כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה - אחת ולא שתים.

אמר ר' יוחנן:
אמר ירמיה: מה תוחלת מצאתם בע"א שאתם להוטים אחריה?!
הלואי היה לה פתחון פה שנתוכח עמה, נאמר דידה ונאמר דידיה.
נאמר דידה: כה אמר ה' אל הגויים אל תלמדו וגו'.
(ונאמר דירה): ובאחת יבערו וגו'.
ונאמר דידיה: וה' אלהים אמת וגו'.
נאמר דידה: כדנה תאמרון להום.

א"ר שמואל בר נחמני:
אל תהי לשון ארמית קלה בעיניך, שמצינו כתוב בתורה בנביאים ובכתובים, שהקב"ה חולק לו כבוד.
בתורה - יגר שהדותא.
בנביאים - כדנה תאמרון להום.
בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית.

עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו וגו' -
א"ר הושעיא:
קשה היא ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד לכל מעשה בראשית,
מה טעם?
דכתיב: עושה גדולות עד אין חקר.
וכתיב בתריה: הנותן מטר על פני ארץ.

ר' אחא מייתי לה מהכא:
עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו וגו' לקול תתו המון מים בשמים -
ואין קול אלא גשמים, שנאמר: תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

לקול תתו המון מים בשמים -
א"ר אלעזר א"ר חנינא:
בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם.
מדת ב"ו שופת קדרה ואח"כ נותן מים לתוכה והקב"ה נותן מים בקדרה ואחר כך שופת אותה, שנאמר: לקול תתו המון מים בשמים - ואח"כ מעלה נשיאים.

א"ר ברכיה:
לא פירשו המים העליונים מן התחתונים אלא בבכי, הדא הוא דכתיב: מבכי נהרות חבש.

ר' תנחומא מייתי לה מהכא:
לקול תתו המון מים בשמים - ואין קול אלא בכי, כמה דאת אמר: קול ברמה נשמע וגו'.

ויעלה נשיאים מקצה הארץ -
ר' יוחנן וריש לקיש,
ר' יוחנן אמר:
אין עננים אלא מלמטן, שנאמר: מעלה נשיאים מקצה הארץ.

על דעתיה דרבי יוחנן:
לאחד שכבד את חברו בחבית של יין וקנקנה עמה.

לדעתיה דריש לקיש:
לאחד שאומר לחברו: הלויני סאה של חטים.
א"ל: הבא קופתך ומדוד.
כך הקב"ה אומר לארץ: אייתי עננך וקבלי מטר.

חמשה שמות יש לו:
עב
ענן,
נשיא,
אד,
חזיז.

עב - שהוא מעכב פני הרקיע.
אד - שהוא שובר לבעלי זרועות.
ענן - שהוא עושה הבריות ענוים אלו על אלו.
נשיא - שהוא עושה הבריות נשיאם אלו על אלו.
חזיז - שהוא עושה חזיונות ברקיע ומשרה רוח הקדש על הבריות, כמה דאת אמר: חזון.

בעת פקודתם יאבדו -
תאנא משום ר' יוסי:
עת היא מזומנת לפורענות, שנאמר: בעת פקודתם יאבדו.
ועת היא מזומנת לטובה, שנאמר: בעת רצון עניתיך.
עת היא מזומנת לפורענות, שנאמר: ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים.
עת מזומנת לטובה - וירד יהודה מאת אחיו.

לא כאלה חלק יעקב -
אמר ר' אבהו:
לא נברא הכל אלא בשביל יעקב, שנאמר: לא כאלה חלק יעקב.

כי יוצר הכל הוא
(כתוב ברמז פ"ג).

אומר הקב"ה לעולמו: מי בראך ומי יצרך?
יעקב, כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל.
וכתיב: יעקב כי יוצר הכל הוא:

לא כאלה חלק יעקב וגו' וישראל שבט נחלתו-
ואומר: כי יעקב בחר לו יה.
וכן הוא אומר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
משל למלך שהיה לו שדה נתנה לאריסין התחילו נוטלין וגונבים אותה, נטלה מהם ונתנה לבניהם, התחילו להיות רעים יותר מן הראשונים.
נולד לו בן, א"ל: צאו מתוך שלי, אי איפשי שתהיו בתוכה!
כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה,
יצחק יצא ממנו עשו ואלופיו, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים,
וכשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת, אלא נולדו כל בניו כשרים, שנאמר: ויעקב איש תם.

מהיכן הקב"ה מכיר את חלקו?
מיעקב, שנאמר: כי יעקב בחר לו יה.
ועדין תלי בדלא תניא, אין אנו יודעים אם המקום בחר לו ישראל, אם ישראל בחרו בהקב"ה?
ת"ל: בך בחר ה' אלהיך.

ומנין שאף יעקב בחר לו בהקב"ה?
שנאמר: לא כאלה חלק יעקב וגו' וישראל חבל נחלתו.
ואומר: חבלים נפלו לי בנעימים.
מה חבל זה משולש, כך היה יעקב שלישי לאבות, ועליו הוא אומר: והחוט המשולש לא במהרה ינתק.