צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה וגו' נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי -

מאי אהדר ליה?
כי את רגלים רצת וילאוך.
משל לאדם שאומר: יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים, נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה.
א"ל: לפני רגלי אחד כך, לפני הסוסים על אחת כמה וכמה.
ומה בשכר שלש פסיעות ששלמתי לאותי רשע שרץ אחר כבודי אתה תמיה, כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה (כתוב ברמז רמ"ד וברמז תקס"ג וברמז קל"ב):

נתתי את ידידות נפשי -
(כתוב ברמז קמאי טעמא):

היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה -
זה שליח צבור היורד לפני התבה שאינו הגון:

היתה לי נחלתי -
זה ירושלים.
ואומר: העיט צבוע (היתה) נחלתי לי.
ואומר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.
מנוחה - זו שילה.

ואמאי קרי לה מנוחה?
דנחו מכבוש הארץ.

נחלה -
זו ירושלים, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר:
מנוחה - זו ירושלים.
וכן הוא אומר: זאת מנוחתי עדי עד.
ואומר: כי בחר ה' בציון אוה למושב לו.

ואמאי קרי לה מנוחה?
על שם נחת הארון.

נחלה - זו שילה, שנאמר: (יחלק) [וישלך] להם יהושע (ויפולל) גורל בשילה [ויחלק שם וגו'].

ר' ישמעאל אומר:
זו וזו שילה.

ר' שמעון אומר:
זו וזו ירושלים.