כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל -
אמר הקב"ה: איני כבשר ודם.
בשר ודם אין רשות להדיוט להקראות בשמו של מלך,
אבל ישראל נקראו בשמו של הקב"ה, כל שם חביב שנקרא להקב"ה, בו בשם קרא את ישראל:
נקרא אלהים
וקרא לישראל אלהים, אני אמרתי אלהים אתם.

נקרא חכם שנאמר: חכם לבב ואמיץ כח,
וקרא לישראל חכם, שנאמר: רק עם חכם ונבון.

נקרא דּוֹד, שנאמר: דודי צח ואדום,
וקרא לישראל דודים, שנאמר: אכלו רעים שתו ושכרו דודים.

נקרא בחור, שנאמר: מראהו כלבנון בחור כארזים.
וקרא לישראל בחורים, שנאמר: בך בחר ה' אלהיך.

נקרא חסיד, שנאמר: כי חסיד אני נאם ה'.
וקרא לישראל חסידים, שנאמר: אספו לי חסידי.

נקרא קדוש
ונקראו ישראל קדושים, שנאמר: קדושים תהיו כי קדוש אני.
ואף לעתיד לבא כל אחד ואחד יאמר לו קדוש, שנאמר: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו.

שנו רבותינו:

מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה.

התיק למה מצילין אותו, וכי דברי תורה כתובים בתוכו?!
אלא לפי שהוא דבוק לספר זכה להנצל עמו.

אמר שלמה: הולך את חכמים יחכם - אוי להם לרשעים ולדבקיהם ואשריהם לצדיקים ולדבקיהם.
דור המבול מה כתיב בהם?
וימח את כל היקום - אם אדם חטא מאי איכפת לבהמה ולעוף?
אלא, אוי לרשעים ולדבקיהם שהם מחייבים עצמם ולדבקיהם, לפיכך: מאדם עד בהמה.

אתה מוצא כשהלך קרח הלכו עמו במחלוקתו מאתים וחמשים ראשי סנהדראות והלך עמהם אף הממון שלהם, שנאמר: ותפתח הארץ את פיה.
ראה מה כתיב בנח?
ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה.
אם נח זכה בהמה וחיה מה זכו?
ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה: וגובריא אלין תלתיהון ופיתו בסרבליהון.
וכיון שיצאו מכבשן האש, מה כתיב בהם?
חזי לגובריא אלין דלא שליט נורא בגשמיהון = הרי יפה, ולמה סרבליהון לא שנו?
אלא בשביל שהם דבוקים בהם.
ומה המלבושים שדבוקים לצדיקים ירדו לאש ולא ניזוקו, ישראל שהיו דבוקים לצדיקו של עולם, שהוא חי וקיים, שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם.
וכתיב: כי כאשר ידבק האזור וגו' - על אחת כמה וכמה שינצלו מדינה של גיהינום.
למה?
שאני מעכב, שנאמר: כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה.

שמעו והאזינו אל תגבהו -
אזהרה לגסי הרוח.
מנין?
אמר רבא אמר זעירי:
דכתיב: שמעו והאזינו אל תגבהו.

רב נחמן בר יצחק אמר מהכא:
ורם לבבך ושכחת.
וכתיב: השמר לך פן תשכח.

כדרבי אבין אמר ר' עולא:
כל מקום שנאמר: השמר פן ואל - אינו אלא לא תעשה:

תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך -
בטרם יחשיך עליכם דברי תורה,

בטרם יחשיך -
דברי נבואה.

בטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור -
בבבל.

ושמה לצלמות -
במדי.

ושית לערפל -
ביון.

ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה -
מפני עו"א שהם מתגאים ואומרים: אי אלהימו וגו'.

דבר אחר:
מפני גוה -
אלו מלאכי השרת שהיו אומרים: מה אנוש כי תזכרנו.

ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' -
את מוצא עד שלא גלו ישראל היו עושים עדרים עדרים:
עדרי כהונה לבד,
עדרי לויה לבד,
עדרי ישראל לבד,

וכיון שגלו נעשו כלם עדר אחד, הדא הוא דכתיב: כי נשבה עדר ה'.

ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף -
(כתוב ברמז שנ"ח):

ואם לא תשמעוה במסתרים וגו' -
מאי במסתרים?
אמר רב שמואל בר אויא:
מקום יש להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו.

מאי מפני גוה?
אמר רבי שמואל בר רבי ייצחק אמר רב:
מפני גאותן של ישראל, שנטלה מהם ונתנה לעובדי אלילים.
ומי איכא בכיה קמי קוב"ה והא אמר רב פפא אין עצבות לפני הקב"ה, שנאמר: הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו?
לא קשיא, הא בבתי גואי, הא בבתי בראי, ובבתי בראי ליכא.
והא כתיב: ויקרא ה' אלהים צבאות לבכי ולמספד?!
שאני חרבן בית המקדש, דאפילו מלאכי השרת בכו, שנאמר: הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:

ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' -
אמר ר' אלעזר:
שלש דמעות הללו למה?
אחת על מקדש ראשון,
ואחת על מקדש שני,
ואחת על ישראל שגלו ממקומם,

ואיכא דאמרי:
על ביטול תורה.
בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו ממקומם, היינו דכתיב: כי נשבה עדר ה'.
אלא למאן דאמר על ביטול תורה, מאי כי נשבה עדר ה'?
כיון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה.

תנו רבנן:
על שלשה דברים הקב"ה בוכה בכל יום:
על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק,
ועל מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק,
ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם.

היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו -
בעא מיניה לוי מרבי:
מנין לחבורה שאינה חוזרת?
דכתיב: ונמר חברבורותיו.

מאי חברבורותיו?
אילימא ריקמי ריקמי האי כנמר גווניה מבעי ליה?
אלא ככושי, מה כושי זה אינו חוזר, אף חבורה אינה חוזרת.