המאוס מאסת את יהודה -
משל למלך שהיה לו מטרונא והיתה חביבה עליו ביותר, ועל ידי שהיתה יודעת שהמלך מחבב אותה היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת על גזרותיו.
פעם אחת כעס עליה המלך וצוה לעבדיו וגררו אותה בשערה, שושבינה שהיה עומד שם בא אצל המלך.
א"ל: מרי המלך, אמור לי אם יש בדעתך לשוב אליה או אין בדעתך לשוב אליה, אם יש בדעתך לשוב אליה, שליט הוא האדם באשתו, ואם אין בדעתך לשוב אליה, היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאיש אחר.
כך אמר ירמיה לפני הקב"ה: המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך - אם יש בדעתך לשוב אליה, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא?!
אמר לו: לך לרבך רבן של כל הנביאים, אמרתי לו: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו' (כתוב ברמז ת"ע):