אם יעמוד משה ושמואל -
זה לוי
וזה לוי,

זה בנה מזבח
וזה בנה מזבח,

זה מלך על ישראל ויהודה,
וזה מלך על ישראל ויהודה,

זה הקריב
וזה הקריב,

זה בקריאה
וזה בקריאה,

זה בהנני
וזה בהנני.
ולמה הוא מעלה שני נביאים הללו מכל הנביאים?
על ידי (יג) שלא נטלו שחד, שאלולא כן לא היה להם כח לעמוד כנגד ישראל להוכיחן.

ומה אמר להם שמואל?
הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וגו'.
משה אמר: לא חמור אחד מהם נשאתי וגו'.

והיה כי יאמרו אליך אנה נצא -
איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארנקי דדינרי לקמיה דרב יוסף.
אמרה ליה: תהוי למצוה רבה.
יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי היא מצוה רבה?
אמר ליה אביי, מדתני ר' שמואל בר יהודה:
אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים, שמע מינה פדיון שבויים מצוה רבה היא, שנאמר: והיה כי יאמרו אליך אנה נצא וגו'.

וא"ר יוחנן:
כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו:
חרב קשה ממות - אי תימא קרא ואיתימא סברא, אי תימא סברא, האי קא מנויל והאי לא מנויל, ואי תימא קרא: יקר ביני ה' המוותה לחסידיו.

רעב קשה מחרב - אי תימא קרא ואי תימא סברא, אי תימא סברא, האי מצטער והאי לא מצטער, אי תימא קרא: טובים היו חללי חרב מחללי רעב.

שבי קשה מכולהו - דכולהו איתנהו בגויה:

ונתתים לזעוה לרעה -
(כתוב ברמז רמ"ו):

ואזרם במזרה בשערי הארץ -
זהו שאמר הכתוב: ואתכם אזרה בגוים - זו מדה קשה לישראל, שבשעה שבני המדינה גולים כלם למקום אחד והם רואים זה את זה מתנחמים, ואתם אין אתם כן, אלא עתיד אני לזרות אתכם בין אוה"ע, כאדם שזורה שעורים במזרה ואין אחד מהם דבקה לחברתה, שנאמר: ואזרם במזרה:

עצמו לי אלמנותיו מחול ימים -
זה אביה בן רחבעם, שהעביר הכרת פניהם של ישראל, שנאמר: הכרת פניהם ענתה בם - והעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתם, ואין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו, ואין מעידין אלא עד שלשה ימים.

אומללה יולדת השבעה -
אמר ירמיה: כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר לבושה שחורים, וראשה סתור וצועקת ומבקשת מי ינחמנה, ואני צועק ומבקש מי ינחמני, קרבתי אצלה ודברתי עמה, אם אשה את דברי עמי ואם רוח את הסתלקי מלפני.
ענתה ואמרה לי: אין אתה מכירני?! אני היא שהיו לי שבעה בנים, יצא אביהם למדינת הים עד שאני עולה ובוכה עליו, הרי שני בא ואמר לי: נפל הבית על שבעה בניך והרגם, איני יודעת על מי אבכה ועל מי אסתור שערי!
אמרתי לה: אי את טובה מן אימא ציון, שהיא עשויה מרעית לחית השדה.
ענתה ואמרה לי: אני אמך ציון, שהיא עשויה מרעית לחית השדה, אני היא אם השבעה, שכן כתיב: אומללה יולדת השבעה.
אמר לה ירמיה: דומה מכתך (יד) למכת איוב, קומי שבי ירושלים.

אמר ר' יהושע בן לוי:
לא חרבה ירושלים עד שעבדו בה שבעה בתי דינין עבודת אלילים, ואלו הן:
ירבעם בן נבט,
ובעשא בן אחיה,
ואחאב בן עמרי,
ויהוא בן נמשי,
ופקח בן רמליהו,
ומנחם בן גדי,
והושע בן אלה, שנאמר: אומללה יולדת השבעה.

אמר ליה רב כהנא בר אסי לרב:
כתיב ביה בהושע בן אלה: ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל.
וכתיב: עליו עלה שלמנאסר מלך אשור.
אמר ליה: אותם פרדיסאות שהושיב ירבעם על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, בא הושע ובטלם ואעפ"כ לא עלו ישראל.
אמר הקב"ה: אותם שנים שלא עלו לרגל ילכו בשבי.

דבר אחר:
אומללה יולדת השבעה -
אלו שבעה מלכי יהודה רשעים:
יהורם,
יהואש,
אחז,
מנשה,
אמון,
יהויקים,
צדקיה.

א"ל הקב"ה ליעקב: אתה סימן לבניך, מה אתה ביציאתך השקעתי לך חמה דכתיב: וילן שם כי באט השמש - ובחזרתך החזרתי לך גלגל חמה, דכתיב: ויזרח לו השמש - כך בניך ביציאתם: אומללה יולדת השבעה - ובחזרתם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה:

לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז -
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, לא נכנסתי לבתי תרטיאות ולבתי קרקיסאות של עו"א ושחקתי עמהם, מפני ידך בדד ישבתי.

דבר אחר:
מפני ידך בדד ישבתי -
נגעה בי יד של פרעה ולא ישבתי בדד,
ידו של סנחריב ולא ישבתי בדד,
וכיון שנגעה בי ידך, ישבתי בדד - איכה ישבה בדד:

אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד =
אמר רב ואמרי לה: א"ר חייא בר הונא, א"ר יוחנן ואמרי לה: א"ר שמואל בר נחמני, א"ר יונתן:
כל המלמד בן חברו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר: אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד.
וכל המלמד בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזרה הוא מבטלה, שנאמר: אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה.