כזכור בניהם מזבחותם -
א"ר יהודה אמר רב:
יודעין היו ישראל בעבודת אלילים שאין בה ממש, ולמה עבדו עבודת אלילים?
להתיר להם עריות בפרהסיא.

מתיב רב משרשיא:
כזכור בניהם מזבחותם.

וא"ר אליעזר:
כאדם שיש לו געגועין על בנו, בתר דאביקו ביה.

ארור הגבר אשר יבטח באדם -
(כתוב ברמז רל"א):

והיה כעץ שתול על מים -
מדבר באברהם.
נטוע אין כתיב כאן, אלא שתול - שנעקר מעבודת אלילים ונדבק בהקב"ה.
ואין מים אלא הקב"ה, שנאמר: אותי עזבו מקור מים חיים.

ועל יובל ישלח שרשיו -
אף אותם שהיו מובלים לגיהינום הביאן וקרבן לליראתו של הקב"ה, דכתיב: ואת הנפש אשר עשו בחרן.

ולא יראה כי יבא חום -
בשעה שמל עצמו הרתיח הקב"ה אותו היום כדי שלא יצאו העוברים והשבים ויצטער, שנאמר: והוא יושב פתח האהל כחם היום.

והיה עלהו רענן -
אף העלים שנשרו ממנו היו רעננים, זה ישמעאל, שנאמר: וגם את בן האמה לגוי אשימנו.

ובשנת בצורת לא ידאג -
שנאמר: ויהי רעב בארץ.

והוא היה בטובה -
שנאמר: ולאברם הטיב בעבורה.

ולא ימיש מעשות פרי -
בזקנותו הוליד בנים, שנאמר: ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

אני ה' חוקר לב בוחן כליות -
למה הוא מזכיר הלב והכליות יותר מכל האברים?
אלא העינים הולכים אחר הלב,
ואזנים הולכים אחר הלב,
ורמ"ח אברים הולכים אחר הלב,
ולפי שהכליות יועצות אחר הלב והלב גומר, לפיכך אינו מזכיר אלא אותם בלבד והקב"ה בוחן אותם.

וכן הוא אומר: ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך כי כל לבבות הוא דורש - אלו שני לבבות יצר טוב ויצר הרע.
משל לאדריכל שבנה את המדינה חדרים וביבים ומערות.
לאחר ימים נעשה גבאי והיו בני המדינה מטמינים מפניו בתוך החדרים ובתוך המערות.
אמר להם: שוטים, מפני (מה) אתם מטמינים והלא אני הוא שבניתי המדינה, אני הוא שבניתי המערות והחדרים! כך הוי, המעמיקים מה' לסתיר עצה:

תנו, שבעה דברים מכוסים מבני אדם אלו הם:
יום המיתה,
ויום הנחמה,
ועומק הדין,
ואין אדם יודע במה משתכר,
ואין אדם יודע מה בלבו של חברו,
ואין אדם יודע מה בעוברה של אשה,
ומלכות הרביעית מתי היא נופלת.

יום המיתה מנין?
כי לא ידע האדם את עתו.

יום הנחמה מנין?
אני ה' בעתה אחישנה.

עומק הדין מנין?
כי המשפט לאלהים הוא.

ואין אדם יודע במה משתכר.
שנאמר: זו מתת אלהים היא.

ואין אדם יודע מה בלבו של חברו.
שנאמר: אני ה' חוקר לב.

ואין אדם יודע מה בעוברה של אשה. (אולטרא סאונד)
שנאמר: כעצמים בבטן המלאה.

ומלכות הרבעית מתי היא נופלת.
שנאמר: כי יום נקם בלבי.

אני ה' חוקר לב -
בן עזאי אומר:
תדע לך כח התשובה בא וראה מר' שמעון בן לקיש, שהיה הוא ושני רעיו שודדים בהרים וגוזלים כל אשר יעבור עליהם.
מה עשה?
הניח לשני שודדים ובוזזים ושב אל ה' אלהי אבותיו בכל לבו, בצום ובתפלה והיה משכים ומעריב לפני הקב"ה ועוסק כל ימיו בתורה ובמתנות עניים, ולא שב למעשיו הרעים עוד, ונתרצה לו הקב"ה, וביום שמת הוא, מתו שני רעיו ונתנו לר' שמעון בן לקיש בצרור החיים ושני רעיו נתנו בשאול תחתית.
ואמרו שני הרעים לפני הקב"ה: רבון העולמים, יש לפניך משוא פנים, הלא זה היה שודד עמנו בהרים והוא באוצר החיים ואותם האנשים בשאול תחתית?!
אמר להם: זה עשה תשובה בחיים ואתם לא עשיתם תשובה.
אמרו לו: הנח לנו ונעשה תשובה גדולה ממנו.
אמר להם: אין תשובה אלא עד יום מותו של אדם.

משל למה הדבר דומה?
לאדם שמפרש בים, אם אינו לוקח בידו לחם מארץ נושבת ומים, אינו מוצא בים מה לאכול ומה לשתות וכן במדבר, כך אם אין אדם עושה תשובה בחייו, לאחר מותו אין לו תשובה, על זה נאמר: אני ה' חוקר לב וגו'.

קורא דגר ולא ילד -
שנו רבותינו:
קורא זכר.

ר' אליעזר:
מחייב בשילוח הקן.

וחכמים:
פוטרין.

א"ר אבהו:
מאי טעמא דר' אליעזר?
אתיא דגירה, דגירה כתיב,
הכא: קורא דגר.
וכתיב התם: ובקעה ודגרה בצלה.

קורא דגר ולא ילד וגו' -
וכתיב: כסא כבוד מרום מראשון.
מה ענין זה לזה?
ללמדך, הקורא הזה מביא ביצים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאים מקליפתן ונעשים אפרוחים ועולים עליו ומורטים את כנפיו ואוכלים אותו, כשהוא רוצה לברוח אינו יכול, שנמרטו כנפיו ומוצא אותו שרץ או חיה ואוכלו.
מי גרם לו?
על שגדל ביצים שאינם שלו.
כך יהיו עובדי אלילים שפשטו ידיהם, בכסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו - והחריבוהו ושרפו את היכלו, הקב"ה מאבד את זכרם, דכתיב: כי מואב כסדום תהיה.

שנו רבותינו:
שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הם:
תורה,
ותשובה,
וגן עדן,
וגיהינום,
ובית המקדש,
וכסא הכבוד,
ושמו של משיח.

תורה מנין?
שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.

תשובה מנין?
שנאמר: בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.

גן עדן מנין?
שנאמר: ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם.

גיהינום מנין?
שנאמר: כי ערוך מאתמול תפתה.

כסא הכבוד ובית המקדש מנין?
שנאמר: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

שמו של משיח מנין?
לפני שמש ינון שמו.

יש אומרים:
התורה וכסא הכבוד נבראו והאחרים עלו במחשבה להבראות, אבל איני יודע אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדמה לתורה.

א"ר אבא בר כהנא:
התורה קדמה לכסא הכבוד, דכתיב: ה' קנני ראשית דרכי קדם מפעליו מאז - קדם לאותו שכתוב בו: נכון כסאך מאז.

רבי חגי בשם ר' יצחק:
בזכות - ולקחתם לכם ביום הראשון:
אני נגלה לכם ראשון,
ופורע לכם מן הראשון,
ובונה לכם ראשון,
ומביא לכם ראשון.

נגלה ראשון- זה הקב"ה, שנאמר: אני ראשון.
ופורע מראשון - ויצא הראשון אדמוני.
ובונה ראשון - כסא כבוד מרום מראשון וגו'.
ומביא ראשון - שנאמר: ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן.

ומשנה שברון שברם -
שאל אחר את ר' מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה:
מאי דכתיב: גם את זה לעומת זה עשה האלהים?
אמר לו: כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא כנגדו:
ברא הרים - ברא גבעות.
ברא ימים - ברא נהרות.

אמר לו: עקיבא רבך לא אמר כך, אלא:
ברא צדיקים - ברא רשעים,
ברא גן עדן - ברא גיהינום,

כל אחד ואחד יש לו שני חלקים:
אחד בגן עדן
ואחד בגיהינום,
זכה צדיק - נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן.
נתחייב רשע - נוטל חלקו וחלק חברו בגיהינום.

א"ר משרשיא:
מאי קראה?
גבי צדיקים כתיב: לכן בארצם משנה יירשו.
גבי רשעים כתיב: ומשנה שברון שברם.

ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת -
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת, משמיה דרב:
אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חלול שבת, שנאמר: ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת וגו' (ובערה) ולא תכבה.

א"ר נחמן בר יצחק:
בשעה שאין בני אדם מצויים לכבותה.

אמר רבא:
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת, שנאמר: ומשבתותי העלימו את עיניהם ואחל בתוכם וגו'.