הלוך וקראת -
זה היה תחלת הספר.
למה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: אמר אויב ארדוף אשיג - זה היה תחלת הפרשה.
ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: ויהי ביום השמיני - זה היה תחלת הפרשה.
ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בשנת מות המלך עוזיהו - זה היה תחלת הפרשה.
ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: גפן בוקק ישראל - זה היה תחלת הספר.
ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך.

ויש אומרים:
בן אדם חוד חידה - זה היה תחלת הספר.
ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: אני קהלת הייתי מלך - זה היה תחלת הספר.
ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה:

כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך -
אחרים אומרים:
כדאי הוא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה: היאך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך, אלא האמינו ויצאו אחרי משה, עליהם מפורש בקבלה: הלוך וקראת וגו'.
ומה שכר נטלו על כך?
קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

ראשית תבואתה -
כתיב, ולמה קורא הוא תבואתו?
שאין אנו אוכלין אלא מן התבואה, אבל הקרן קיימת לנו לעולם הבא, ולא נברא העולם אלא בזכות ישראל, שנאמר: ראשית תבואתה.
וכתיב: בראשית ברא אלהים.

שמעו דבר ה' בית יעקב -
אמר ר' לוי:
משל למטרונא שהכניס לה המלך שני הדסים, אבדה אחד מהם והיתה מצירה עליו.
אמר לה המלך: שמרי את זה כאלו שמרת את שניהם.
כך כיון שעמדו ישראל על הר סיני, אמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - אבדו את נעשה ועשו להם עגל מסכה.
אמר להם הקב"ה: שמרו את נשמע, כאלו שמרתם את שניהם, וכיון שלא שמעו, אמר הקב"ה: שמעו דבר עד שלא תשמעו דבר.
שמעו דברי תורה, עד שלא תשמעו דברי נבואה.
שמעו דברי נבואה, עד שלא תשמעו תוכחות.
שמעו דברי תוכחות, עד שלא תשמעו קנטורין.
שמעו דברי קנטורין, עד שלא תשמעו קל קרנא משרוקיתא.
שמעו בארץ, עד שלא תשמעו בחו"ל.
שמעו חיים, עד שלא תשמעון מתים.
ישמעו אורניכון, עד דלא ישמעו גופיכון.
ישמעו גופיכון, עד שלא ישמעו גרמיכון - העצמות היבשות שמעו דבר ה'.

אמר ר' לוי:
האזן לגוף כקנקל לכלים, מה קנקל הזה כשהוא מלא כלים את מעשן תחתיו וכולם מרגישים, כך הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם.

ארבעה שומעים הם:
יש שומע והפסיד - זה אדם הראשון - ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך.
מה הפסיד?
ואל עפר תשוב.

שומע ונשכר - אברהם - כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

לא שומע ונשכר - זה יוסף - ולא שמע אליה לשכב אצלה.

לא שומע ונפסד - אלו ישראל - ולא שמעו ולא הטו את אזנם.
מה הפסידו?
אשר למות למות.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
(ה) כד תמוט בירה בירה שמה, וכד תרום קלקלה - קלקלה שמה.
כד תמוט בירה בירה שמה: שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל - אפילו בירידתן קורא אותם בית ישראל.
וכד תרום קלקלה קלקלה שמה - הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה.

אמר רבי לוי:
משל למטרונא שהיו לה שני שושבינים, אחד עירני ואחד מבני מדינה, זה שהיה עירני היה אומר לה דברים ניחומים: לא בת טובים את, לא בת גניסים את!
וזה שהיה בן מדינה היה אומר לה דברים של קנטורין: לא בת עניים ירודים חפופים את!
כך ירמיה על ידי שהיה עירני מענתות, היה נכנס לירושלים ואומר לישראל דברים של ניחומים: שמעו דבר ה' בית יעקב - אלין מיליא ערובתא הוון אבהתכון עבדין.
ברם ישעיה על ידי שהיה בן מדינה מירושלים, היה אומר לישראל דברים של קנטורין: שמעו דבר ה' קציני סדום - לא מן פלטתא דעמא דסדום אתון.

א"ר לוי:
אמוץ ואמציה אחי הוו ועל ידי שהיה ישעיהו בן אחיו של מלך, היה אומר לישראל דברים של קנטורין: כמא דאת אמר: ועשיר יענה עזות:

כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי -
א"ר יצחק:
זהו שמניח ספר תורה ויוצא.
אמר הקב"ה לישראל: בני, אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול.

אדם הראשון לא מצא עול בי ואתם מצאתם בי עול.
למה אדם הראשון היה דומה?
לחולה שנכנס הרופא אצלו, אמר לו: דבר פלוני אכול, דבר פלוני לא תאכל, וכיון שעבר על דבריו וגרם מיתה לעצמו.
נכנסו קרוביו אצלו, אמרו לו: תאמר שהרופא עבר עליך מדת הדין?
אמר להם: חס ושלום, אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, כך היה מצוה אותי: דבר פלוני אכול ודבר פלוני לא תאכל וכיון שעברתי על דבריו, הוא שגרמתי מיתה לעצמי!
כך נכנסו כל הדורות אצל אדם הראשון, אמרו לו: תאמר שהקב"ה עבר עליך מדת הדין?
אמר להם: חס ושלום, אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, דכתיב: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

פרעה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול.
למה היה פרעה דומה?
למלך שהלך למדינת הים והפקיד כל מה שהיה לו אצל בן ביתו, לאחר ימים בא המלך ממדינת הים, אמר לו: תן לי כל מה שהפקדתי אצלך.
אמר לו: לאו עבדא דידך אנא ולא הפקדת גבאי כלום,
מה עשה לו?
נטלו ותלאו בגרדון.
אמר לו: עבדך אנא, כל מה דאפקדת גבאי אנא משלם לך.
כך בתחלה, אמר הקב"ה למשה: לכה ואשלחך אל פרעה.
אמר אותו רשע: מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה', וכיון שהביא עליו עשר מכות, אמר: ה' הצדיק.

משה לא מצא בי עול ואתם מצאתם בי עול.
למה היה משה דומה?
למלך שמסר בנו לפדגוג, אמר לו: אל תהי קורא לבני מורה.
מהו הדין לישנא מורה?
א"ר ראובן:
כהדין לישנא דיונים צווחים לשטיא מורוס.
פעם אחת הקניטו וקרא לו מורה, אמר לו המלך: כל עצמי הייתי מצוה לך ואומר לך: אל תהי קורא לבני מורה, ואת קורא לבני מורה?!
לית עסקא דערים דהליך עם שטו, כדכתיב: וידבר ה' אל משה ויצום אל בני ישראל.
מה צום?
אמר להם: אל תהיו קורים לבני מורים, וכיון שהקניטו על מי מריבה, אמר להם משה: שמעו נא המורים.
אמר להם הקב"ה: כל עצמי הייתי מצוה אתכם ואומר לכם: אל תהיו קוראים לבני מורים, לית עסקא דערים דהליך עם שטו, לא תביא אין כתיב כאן, אלא לא תביאו, לא את ולא אחוך ולא אחותך עאלין לארעא דישראל.

אמר הקב"ה לישראל: אבותיכם במדבר לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול.
אני אמרתי להם: זובח לאלהים יחרם.
והם לא עשו כן, אלא וישתחוו לו ויזבחו לו.
אחר כל הרעה שעשו, מה כתיב?
וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.

א"ר יודן ברבי סימון:
אמר הקב"ה לישראל: אבותיכם במדבר לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול.
אני אמרתי להם: ששת ימים תלקטוהו.
והם לא עשו כן, אלא ויהי ביוום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו - אלו מצאו לקטו.

וילכו אחרי ההבל ויהבלו -
א"ר יצחק:
משל לבן זהבי שיצא עליו שטר והיה מתירא ואומר: תאמר ששטר חוב זה של מאה זהובים ושל מאתים?
אמר לו בעל חובו: אל תתירא, כור של סובין ושל שעורים הוא מה דהוה פרוע הוא.
כך אמר הקב"ה לישראל: בני, ע"א שאתם להוטים אחריה אינה דבר של ממש, אלא הבל המה מעשה תעתועים וגו', לא כאלה חלק יעקב.

ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר וגו' -
זהו מדבר שור, שנאמר: ויצאו אל מדבר שור - והוא מדבר כוב.
אמרו עליו על מדבר כוב, שהוא שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה וכלו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב.
ואומר: משא מדבר נגב בארץ צרה וצוקה אפעה - אין זה אפעה אלא עכס.
אמרו שעכס זה רואה צל עוף פורח באויר מיד מת, וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו נושר אברים אברים, ואעפ"כ: ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו וגו'.
מהו צלמות?
מקום צל ועמו מות.

א"ר אבא:
דבר זה הסיח לי רבינו הגדול: אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קודים אותו מרוטה.
אמרו: פעם אחת עלה ללקט עצים בראש ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו, מיד נפלו שערות ראשו ולא צמח בו שער עד יום מותו, והיו קורים אותו מרוטה:

בארץ (אשר) לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם -
א"ר יוסי בר חנינא:
וכי מאחר שלא עבר היאך ישב?!
אלא לומר לך, כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון ישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה ישוב לא נתישבה.

כי עברו איי כתיים וראו -
תנא:
כתיים עובדים למים, וקדריים עובדים לאש, ואע"פ שיודעים שמים מכבים את האש לא המירו את כבודם, ועמי המיר כבודו בלא יועיל.

כי שתים רעות עשה עמי -
אמר ליה רב נחמן לרב יצחק תרתי:
הוא דעבוד עשרים וארבע שביק להו?
הכי קאמר: אחת היא ששקולה כשתים.
ומאי ניהו?
עבודת אלילים.

דאמר מר:
אנכי ולא יהיה לך - בדבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע.

ההמיר גוי אלהים
(כתוב ברמז מאי טעמא):

כי אם תכבסי בנתר -
א"ר יצחק:
יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין, בין לאחר גזר דין.
וגזר דין דצבור מי נקרע?
והכתיב: כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי.
וכתיב: כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני.

מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין?
לא אידי ואידי לאחר גזר דין, הא בגזר דין שיש בו שבועה, הא בגזר דין שאין בו שבועה.

דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן:
מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע?
שנאמר: לכן נשבעתי לבית עלי וכו' (כתוב ברמז צ'):

פרא למוד מדבר -
אמר הקב"ה לישראל: בני, כך חשבתי שתהיו חירות מן המלכיות, כדרך שערוד זה גדל במדבר ואין אימת מלכות עליו, אבל אתם לא בקשתם זה, אלא כאות נפשה שאפה רוח - ואין רוח אלא מלכות, שנאמר: וארו ארבע רוחי שמיא מדגיחן לימא:

מנעי רגלך מיחף -
מנע עצמך מן החטא, כדי שלא יבא רגלך לידי יחף.

וגרונך מצמאה -
ולשונך מדברים בטלים, כדי שלא תבא גרונך לידי צמאון, מכאן לנעילת הסנדל ביום הכפורים שאסור משום ענוי.

למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי -
אמר ליה רבה לרב מרי:
מנא הא מילתא דאמרו רבנן בהדי הוצא לקי כרבא?
דכתיב: למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי.
אמר לו: את אמרת לי מהתם, ואנא אמינא מהכא: עד אנה מאנתם.

לשוא הכיתי את בניכם -
ר' יהודה הנשיא אומר:
בעון בטול תורה בניו של אדם מתים כשהם קטנים, שנאמר: לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו.

ר' נתן אומר:
בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים, שנאמר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא וגו' - אלו הם מעשה ידיו של אדם בניו ובנותיו.

רבי מאיר אומר:
בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, א"ל הקב"ה: הביאו ערבים שאתם משמרים את התורה ואני נותנה לכם!
א"ל: אבותינו ערבים לנו!
א"ל: אבותיכם יש לי עליהם:
אברהם על שאמר: במה אדע.
יצחק על שאהב את עשו.
יעקב על שאמר: נסתרה דרכי.

א"ל: בנינו ערבים לנו!
א"ל הם הם ערבים טובים, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז - ואין עוז אלא תורה, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן.
בשעה שהלוה נתפס ואין לו מה לשלם, מי נתפס לא הערב?
הוי, ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני.

א"ר אחא:
גם אני - כביכול גם אני מפסיד.
מי אמר לפני ברכו לא התינוקות?
הוי, לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו.

הדור אתם ראו דבר ה' -
זה שאמר הכתוב: קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומד מן.

ר' אליעזר אומר:
לימות ירמיה למשמרת, שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקים בתורה? אמרו לו: אם אנו עוסקים בתורה, במה נתפרנס?
באותה שעה הוציא להם ירמיה צנצנת המן, אמר להם: ראו אבותיכם שהיו עוסקים בתורה במה נתפרנסו!
אף אתם עסקו בתורה והמקום מפרנס אתכם מזה.

וזה אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד לישראל:
צנצנת המן,
וצלוחית של מי נדה,
צלוחית של שמן המשחה.

ויש אומרים:
אף מקלו של אהרן ושקדיו ופרחיו:

הַמִּדְבָּר הייתי לישראל -
אל תהי קורא אלא הַמְּדַבֵּר הייתי לישראל - דבר ולא הייתי עושה, הארץ שהתניתי ליתנה להם, שמא אמרתי להם שהיא נאה והיא ארץ מאפליה?!

דבר אחר:
אמר הקב"ה ישראל: על מה שאמרתם למשה: למה העליתנו ממצרים - המדבר הייתי לישראל - כמדבר עשיתי לכם.
בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם שיוצא במדבר שמא מוצא שם שלום, כשם שהוא בפלטין שלו, או אכילה ושתיה?!
ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים והוצאתי אתכם משם והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד והעמדתי לכם שלשה גואלים משמשים אתכם, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.
שבעה עננים היו מלמעלן ומלמטן ומארבע רוחות ואחד לפניהם, מכה נחשים ועקרבים ומשוה להם את ההרים ואת העמקים ושורף את הקוצים, ורואים אותם כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים: מי זאת עולה וגו'.
וכתיב: לא בלו שלמותיכם - התינוק כל זמן שהיה גדל לבושו ושמלתו גדלין עמו, שמא במדבר הנהגתי אתכם אם ארץ מאפליה?!
לא אני בעצמי מאיר לכם?!
שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם.

דבר אחר:
מאפליה -
שמא אמרתי שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא לשון הלקשה, שנאמר: כי אפילות הנה.

מדוע אמרו עמי רדנו -
לשון משנה הוא, הרודה פת חמה.
אמרו חכמים: כשהפת מתבשלת בתנור ונטלת ממנו, יכולה היא ליקבע בתנור עוד?
ואנו היינו יושבים בירושלים כבתנור, שנאמר: נאם ה'' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים והגליתנו לבבל ומה אתה מבקש ממנו עוד!

דבר אחר:
מהו רדנו?
כענין שנאמר: כי הוא רודה בכל עבר הנהר.
א"ל נתת לנו את בהמ"ק וסלקת שכינתך ממנו, מה אתה מבקש ממנו, לא נבא עוד אליך.

גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים -
מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם?
פליגי בה ר' מאיר ור' יהודה,
חד אמר:
בעון מזוזה.

וחד אמר:
בעון ציצית.

מאן דאמר בעון ציצית מאי טעמא?
א"ר כהנא, וכן תני שילא אמר קרא:
גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים.

רב נחמן בר יצחק אמר:
אפילו למאן דאמר בעון מזוזה, נמי מהכא: לא במחתרת מצאתים - שעשו פתחיהם כמחתרת.

דבר אחר:
גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים -
זה דמו של חור.

לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה -
על אשר אמרו: אלה אלהיך ישראל.

דבר אחר:
זה זמן של שבעים זקנים שהרגו כשעשו את העגל, כי על כל אלה אלהיך ישראל.

חנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי -
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מלך בשר ודם כשהוא יושב ודן אומר לו: אמור, הרגת או לא הרגת, אם אמר הרגתי, הדיין הורגו ואם לא הודה אינו הורגו.
אבל הקב"ה אינו כן, מי שמודה הקב"ה מרחם עליו, שנאמר: ומודה ועוזב ירוחם.

ר"ש בן חלפתא אומר:
אמר הקב"ה לירושלים: על מה הבאתי כל המשפטים הללו?
בשביל שאמרת לא חטאתי, שנאמר: הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי.