אל תבכו למת ואל תנודו לו -
אל תבכו למת - יותר מדאי.

ואל תנודו לו - יותר מכשיעור.

הא כיצד?
שלשה לבכי,
שבעה להספד,
שלשים לגיהוץ ולתספורת,
מכאן ואילך, אמר הקב"ה: אי אתם מרחמים בו יותר ממני.

בכו בכו להולך -
אמר ר' יהודה אמר רב:
כל המתקשה על מתו יותר מדאי, על מת אחר הוא בוכה.
ההיא אתתא דהות בשבבותיה דרב הונא, הות לה שבעא בני שכיב, חד מינייהו והות קא בכיא עלויה ביתירתא.
שלח לה ר' הונא: לא תעביד הכי! ולא אשגחה.
שלח לה: אי צייתת מוטב, ואי לא תעביד ההיא אתתא, זודתא לאידך, מתו כלהו.
שלח לה: תימוש האי אתתא לנפשה ומתה.

בכו בכו להולך -
א"ר יהודה:
להולך בלא בנים.

ר' יהושע בן לוי לא הוה אזיל לבי אבלא, אלא למאן דאזיל בלא בני.

כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו -
אמר ר' הונא: זה שעבר עבירה ושנה בה.

ר' הונא לטעמיה דאמר ר' הונא:
כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך?!
אלא נעשה לו כהתר.

אל תבכו למת ואל תנודו לו -
זה אברהם.

בכו בכו להולך -
זה עשו, שנאמר: ויבא עשו מן השדה והוא עיף.
יהויקים ויהויכין (כתוב ברמז רמאי טעמא):

העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו -
רב אבא בר כהנא אמר:
כעצב הזה של מוח בעת שאתה מנפצו עוד אינה יפה למאומה.

ר' חלבו אומר:
כחותל הזה של תמרים, משעה שאתה מנערו עוד אינה יפה למאומה.

אם כלי אין חפץ בו -
ר' חמא בר חנינא אמר:
ככלי של מימי רגלים.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
ככלי של מקיזי זם.

אמר ר' מאיר:
נשבע הקב"ה שאינו מעמיד מיכניה מלך, הדא הוא דכתיב: כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו'.

חותם על יד ימיני כי משם אתקנך -
ר' חמא בר חנינא אמר:
משם אני נותק מלכות בית דוד.

דבר אחר:
אתקך אין כתיב כאן, אלא אתקנך בתשובה, ממקום נתיקתו תהא תקנתו.

כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו -
בימיו אינו מצליח, בימי בנו מצליח.
גדולה תשובה שבטלה את הגזרה ובטלה את השבועה.

בטלה את השבועה מנין?
שנאמר: חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו וגו'.
וכתיב: ביום ההוא אקחך זרובבל.

בטלה את הגזרה מנין?
כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי.
וכתיב: ובני יכניה אסיר - שהיה חבוש בבית האסורים.
שאלתיאל שממנו נשתלה מלכות בית דוד.

אמר ר' תנחום:
אסיר - שאסר הקב"ה עצמו בשבועה.
שאלתיאל - שנשאל לב"ד של מעלה והתירו לו.