ילקוט שמעוני, ירמיהו פרק כג
סימן שד
וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו -
א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן:
שלשה נקראו על שמו של הקב"ה אלו הם:
צדיקים,
ומשיח,
וירושלים.
צדיקים, שנאמר:
כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.
משיח,
דכתיב:
וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו.
ירושלים,
דכתיב:
ושם העיר מיום ה' שמה - אל תקרי שָׁמָּה אלא שְׁמָהּ, טיבוי לקרתא דשמה כשם אלהה.
דבר אחר:
וכי אפשר לו לאדם לקרוא בשמו של מקום?!
אלא נקרא המקום רחום, שנאמר:
רחום וחנון ה'
אף אתה הוי רחום ועשה מתנת חנם.
נקרא המקום צדיק, שנאמר:
כי צדיק ה' צדקות אהב.
אף אתה הוי צדיק.
נקרא המקום חסיד, כי חסיד אני נאם ה'.
אף אתה הוי חסיד.
לכן נאמר:
כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'.
ואומר:
כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.
ואומר:
כל פעל ה' למענהו.
הנה סערת ה' חמה יצאה -
זה נהר דינור.
מהיכא נפיק?
ר' ירמיה בר אבא אמר:
מזיען של חיות.
ולהיכן שפיך?
אמר ר' חלקיה בר טוביה:
על ראש רשעים בגיהינום, שנאמר:
הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול.
ר' יעקב אמר:
על אשר קומטו בלא עת, שנאמר:
אשר קומטו בלא עת נהר יוצק ייסודם.
האלהי מקרוב אני -
אני ה' המקרב ולא המרחק.
אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, ואף אתה כשיבא אדם אצלך להתגייר לשם שמים קרבהו ואל תרחקהו.
מכאן אתה למד: שיהא דוחה בשמאל ומקרב בימין, לא כשם שעשה אלישע לגחזי שדחפו לעולם.
סימן שה
אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' -
משל לארכיטיקטון שבנה מדינה ועשה בתוכה מחילין ומערות ומטמוניות ואח"כ יצא קאטרקי על אותה מדינה. התחילו בני המדינה מטמנים כספם וזהבם לתוך המטמונים.
א"ל הארכיטיקטון: אני בניתי את המדינה ואני עשיתי המטמונים, ממני אתם מטמינים?!
כך הקב"ה אמר למנאפים: ממני אתם מסתירים?!
שנאמר:
ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים.
הנואף אומר: אין בריה יודעת בי ואני
עיני משוטטות בכל הארץ.
מה דרכם של עוברי עבירות?
משמרים שעת אפלה שעת חשך, וכן הגנבים
חתר בחשך בתים.
וכן הוא אומר:
הוי המעמיקים מה' וגו' - קשה הנואף שהוא מסלק את השכינה, כביכול הקב"ה ממלא את העליונים ואת התחתונים, שנאמר:
הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא.
ובאי זה מקום האיש הזה נואף?
כשהוא בא לנאוף הוא אומר למקום: סלק את עצמך ותן לי שעה אחת, וכביכול מפני שהוא ארך אפים הוא נותן לו מקום, שנאמר:
כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן.
וסתר פנים ישים -
מי שהוא יושב בסתר עליון, ישים פנים שהיא מעוברת ממנו, צר הולד ופניו דומות לנואף.
אמר ר' בנימין בן לוי:
אם יסתר איש במסתרים -
אם ילך אדם ויעסוק בתורה וישב לו, אני מראה מעשיו לבריות.
וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה, אני מראה מעשיו לבריות, שנאמר:
ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא.
א"ר אחא בר חנינא:
אני אמלא ממנו העליונים והתחתונים.
אמר הקב"ה למנאפים: ממני אתם מסתירים?!
אני הוא שמקרב אתכם למשפט, שנאמר:
וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים.
האשה המנאפת תחת אישה -
וכי יש אשה מנאפת תחת אישה?
אמרו רבותינו:
אף אשה שהיא מתייחדת עם בעלה והוא משמש עמה והיא נותנת עיניה באחר בשעת תשמישה, אף הוא ניאוף.
שאל מלך הערבי את ר' עקיבא, אמר לו: אני כושית ואשתי כושית וילדה לי בן לבן, אני הורגה שמא זנתה עלי!
א"ל ר' עקיבא:
יש לך צורות בביתך?
אמר לו: הן.
לבנות או שחורות?
אמר לו: לבנות.
כשהיית עסוק עמה, עיניה נתנה בצורת וילדה כיוצא בהם.
ואם תמה אתה על הדבר, למד מצאנו של יעקב שמן המקלות היו מתיחמות, כמו שנאמר:
ויחמו הצאן אל המקלות - והודה מלך הערבי לרבי עקיבא.
סימן שו
הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא -
כותי אחד שאל את רבי מאיר: אפשר מי שכתוב בו:
הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא - היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון?!
א"ל: הבא לי מראות גדולות, הביא לו מראות גדולות.
א"ל: ראה בוכיא שלך, ראה אותה גדולה.
א"ל: הבא לי מראות קטנים.
א"ל: ראה בוביא שלך, ראה אותה קטנה.
א"ל: ומה אתה ב"ו אתה משנה את עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה.
הלא את השמים ואת הארץ אני מלא -
וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון.
א"ר אבא בר סיסי:
פעמים שאין העולם כלו מחזיק כבוד אלהינו, ופעמים שמדבר עם האדם מתוך שערות ראשו, שנאמר:
ויען ה' את איוב מן הסערה - מבין שערות ראשו.
כתיב:
הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא.
וכתיב:
הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך,
וכתיב:
וכבוד ה' מלא את המשכן.
א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
משל למה הדבר דומה?
למערה פתוחה על שפת הים, געש הים ונתמלאה המערה והים לא חסר.
כך אע"פ שכתוב:
וכבוד ה' מלא את המשכן העליונים והתחתונים לא חסרו מזיו כבודו.
הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר -
וכי מה ענין בר אצל תבן?
אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי:
כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
א"ר ברכיה:
אע"פ שאין כלו מתקיים מקצתו מתקיים.
מנא לן?
מיוסף, דכתיב:
הבוא נבא אני ואמך ואחיך.
הלא כה דברי כאש
תניא, ר' יהודה בן בתירא אומר:
דברי תורה אין מקבלין טומאה.
מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה בן בתירא.
אמר ליה: בני, פתח פיך והוצא דבריך, שאין דברי תורה מקבלים טומאה, שנאמר:
הלא כה דברי כאש - מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אין מקבלים טומאה.
אמר רבא:
צורבא מרבנן דרתח, אורייתא הוא דמרתחא ליה, שנאמר:
הלא כה דברי כאש.
א"ר אשי:
כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח, שנאמר:
וכפטיש יפוצץ סלע.
א"ל ר' אבא לרב אשי:
אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהא מתניה לה:
ארץ אשר אבניה ברזל - אל תקרי אֲבָנֶיהָ, אלא בּוֹנֶיהָ.
אמר רבא:
אעפ"כ מבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, דכתיב:
והסר כעס מלבך ורעה מבשרך.
אמר רבה בר בר חנה:
למה נמשלו דברי תורה לאש?
לומר לך, מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידי.
והיינו דכתיב:
חרב אל הבדים ונואלו?!
אמר ר"י בר חנינא:
חרב על שונאיהם של ישראל שעוסקים בתורה בד בבד.
ולא עוד, אלא שמטפשין.
כתיב הכא:
ונואלו
וכתיב התם:
אשר נואלנו.
ולא עוד, אלא שחוטאים, שנאמר:
ואשר חטאנו.
ואי תימא מהכא:
נואלו שרי צוען.
אמר ר' אבהו אמר ר' אליעזר:
תלמידי חכמים אין אור של גיהינום שולטת בהם, קל וחומר מסלמנדרא.
ומה סלמנדרא שהיא מתולדת האש, הסך מדמה אין אור שולטת בהם, ת"ח שכל גופן אש, שנאמר:
הלא כה דברי כאש - על אחת כמה וכמה.
תאנא דבי ר' ישמעאל:
בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.
אם אבן הוא - נמוח,
אם ברזל הוא - מתפוצץ, שנאמר:
הלא הלא כה דברי כאש וגו' וכפטיש יפוצץ סלע.
אמר אביי:
מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא משני מקראות.
דבי ר' ישמעאל תאנא:
וכפטיש יפוצץ סלע - מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים.
דבר אחר:
מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות, אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה, נהפך לשבעים לשון.