ילקוט שמעוני, ירמיהו פרק כט
סימן שט
כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה -
וכתוב אחד אומר:
למלא לחרבות ירושלים שבעים שנה.
נ"ב שנה שעשו בגולה ועלו,
ג' של כרש,
י"ד של אחשורוש (שתים) [ואחת] של דריוש,
בשנת שתים לדריוש המלך ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים.
ארבע שנים היה הבית נבנה, שנאמר:
ושיצא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר שנת שית לדריוש מלכא - באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמי שכן הוא אומר:
ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים ומן הלוים והשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים, בשנת שבע לארתחשסתא המלך ויבאו ירושלים בחדש החמישי.
אשר קלם מלך בבל -
אשר שרפם לא נאמר, אלא
אשר קלם.
א"ר יוחנן משום רשב"י:
מלמד, שעשאם כקליות.
יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם -
מה היו עושים?
היו נביאי השקר והיו מסרסרין זה לזה, והיה אחאב נכנס אצל גדול מלכות בבבל, והיה אומר לאחד מהם: אני פלוני הנביא, הקב"ה שלחני לומר דבר לאשתך.
אומר לו: הרי היא לפניך הכנס.
היה מתיחד עמה ואומר לה: הקב"ה מבקש להעמיד ממך נביאים, לכי ושמשי עם צדקיה והיתה שומעת לו.
וכן צדקיה היה מסרסר לאחאב.
היתה אשה מעוברת והיתה רואה אחד מהם, אומרת לו: נביא,
מה בבטני זכר או נקבה?
והוא אומר: זכר.
והיה הולך לשכנותיה ואומר: נקבה תלד פלונית, אם ילדה זכר היתה אומרת פלוני הנביא אמר לי ואם ילדה נקבה היו אומרות השכנות: כך אמר לנו הנביא, אלא לא רצה להצר לך.
והיו עושים כך, עד שהגיעו לשמירה אשתו של נבוכדנאצר.
ויש אומרים:
לבתו של נבוכדנאצר.
אמרה ליה לנבוכדנאצר אמר: אלהיהם של אלו שונא זמה הוא, כי אתו לגביך שדרינהו לגבי, כי אתו לגבה שדרתינהו לגביה.
אמר להו:
מאן אמר לכו?
אמרו ליה: הקב"ה, אמר להו: והא לחנניה מישאל ועזריה, שאלתינהו ואמרו לי אסור.
אמרו ליה: אף אנן נביאי כוותיהו לדידהו, לא אמר להו לדידן אמר לן.
א"ל: בעינא למבדק יתכון כי היכי דבדקית להו.
אמרי ליה: אינון תלתא ואנן תרי.
אמר להו: בחרו לכון מאן דבעיתו בהדיייכו.
אמרי: בעינן יהושע הכהן הגדול, סברי ליתי יהושע הכהן הגדול דנפישי זכותיה דמגנא עלן, אחתינהו ושדינהו, אינהו איקלו יהושע אחרך איחרוכי מאניה, שנאמר:
הלא זה אוד מוצל מאש,
א"ל: ידענא דצדיקא את, מאי טעמא אהניא בך נורא פורתא,
ולחנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל?
א"ל: התם תלתא הוו ואנא חד.
א"ל:
והא אברהם חד הוה?
התם לא הוו רשעים בהדיה ולא אתיהיב רשותא לנורא, והכא אתיהיב רשותא לנורא.
והיינו דאמרי אינשי:
תרי יבשי חד רטיבא - אוקידו יבשי לרטיבא.
ומאי טעמא איענש?
א"ר פפא:
שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהם, שנאמר:
ויהושע היה לבוש בגדים צואים.
מאי צואים?
אילימא צואים ממש, וכי דרכו של כ"ג ללבוש בגדים צואים?!
אלא שהיו בניו נשואים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהם.