שאולו נא וראו אם יולד זכר -
א"ר יוחנן:
ייתי משיח ולא אחמיניה.

א"ל ריש לקיש:
מאי טעמא?
אילימא משום דכתיב: והיה כאשר ינום איש מפני הארי ופגעו הדוב וגו'.
בא ואראך דוגמתן בעולם הזה.
אדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר - דומה כמי שפגע בו ארי.
נכנס לעיר ופגע בו גבאי - כמי שפגע בו הדוב.
נכנס לביתו ופגעו בו בניו ובנותיו מוטלים ברעב - דומה כמי שנשכו נחש.
אלא משום דכתיב: שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו.

מאי ראיתי כל גבר?
אמר רבה בר ר' יצחק:
מי שכל גבורה שלו.

ומאי כל פנים לירקון?
אמר ר' נחמן:
אפילו פמליא של מעלה ופמליא של מטה, דכתיב: וארבעה פנים לאחד - שאומר להם הקב"ה: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו?!

ר' יוסף אמר:
ייתי ואחמינה ואזכה ואיתיב בטולא דכופיתא דחמריה.

אמר עולא:
ייתי ולא אחמיניה.

וכן אמר רבה:
ייתי ולא אהמיניה.

א"ל אביי לרבא:
מאי טעמא?
אילמיא משום חבלי של משיח.

התניא:
שאלו תלמידיו את ר' אליעזר:
מה יעשה אדם וינצל מחבלי של משיח?
יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

ומר הא תורה והא גמילות חסדים?
אמר: שמא יגרום החטא, כדרב יעקב בר אידי.

דרב יעקב בר אידי רמי
כתיב: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך.
וכתיב: ויירא יעקב מאד ויצר לו - היה מתירא שמא יגרום החטא.

כדתניא:
עד יעבור עמך ה' - זו ביאה ראשונה.
עד יעבור עם זו קנית - זו ביאה שניה.
אמור מעתה, ראויים היו ישראל להעשות להם נס בביאה שניה כבביאה ראשונה, אלא שגרם החטא.

ועת צרה היא ליעקב -
רבנן אמריןף
למה הדבר דומה?
לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיה לו שלשה פדגוגים:
האחד אמר: עשו לו כבלים של מאה ליטרין.
והשני אמר: אינו יכול לעמוד בהם, עשו לו כבלים של שנים עשר ליטרין.
והשלישי אמר: איני יכול לעמוד בהם, עשו לו כבלים של ליטרא.

כך משה אמר: ומצאוהו רעות רבות וצרות.
דוד אמר: יענך ה' ביום צרה - כשם שהיום י"ב שעות.
ירמיה אמר: עת צרה היא ליעקב וממנה יושע - הנביאים מיחדים צרותייהם של ישראל (כתוב למעלה ברמז קנ"א).

שנו רבותינו:
מתוך כעס רצון,
מתוך רוגז רחמים,
מתוך צרה רוחה,
מתוך ריחוק קירוב,
מתוך נפילה קימה,
מתוך אפילה אורה.
מתוך כעס רצון - הרף ממני ואשמידם מיד וינחם ה'.
מתוך רוגז רחמים - ברוגז רחם תזכור.
מתוך צרה רוחה - עת צרה ליעקב וממנה יושע.
מתוך ריחוק קירוב - והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
מתוך נפילה קימה - כי נפלתי קמתי.
מתוך אפילה אורה - כי אשב בחשך ה' אור לי.

ועבדו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם אשר אקים להם -
א"ר יהודה אמר רב:
עתיד הקב"ה להעמיד להם לישראל דור אחד, שנאמר: ואת דויד מלכם אשר אקים להם - הקים לא נאמר אלא אקים.

א"ל רב פפא לאביי:
והא כתיב : ודוד עבדי נשיא להם לעולם?!
אמר ליה: כגון קיסר ופלגא קיסר.

ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' ואל תחת ישראל -
א"ר יוחנן:
יעקב לא מת.
מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים.

דבר אחר:
אל תירא עבדי יעקב -
מדבר ביעקב, דכתיב: ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וגו.

א"ר שמואל בר נחמני:
אלו שרי אומות העולם.
מלמד, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים חווקים ויורד,
של מדי נ"ב,
ושל יון ק"פ,
ושל אותה אומה עולה ואינו יודע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו, שמא אין לו ירידה, א"ל הקב"ה: אל תחת ישראל - כביכול אפילו אתה רואה אותו יושב אצלי, משם אורידו, שנאמר: אם תגביה כנשר וגו'.

רבי ברכיה ור' חלבו ור"ש בן אסינה בשם ר' מאיר:
מלמד, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו:
שרה של בבל עולה ויורד,
של מדי עולה ויורד,
של יון עולה ויורד,
של אדום עולה ויורד.
א"ל הקב"ה ליעקב: אף אתה עולה!
באותה שעה נתירא יעקב, תאמר כשם שיש לאלו ירידה אף אני יש לי ירידה?!
א"ל הקב"ה: אל תחת ישראל - אם אתה עולה אין לך ירידה לעולם, לא האמין ולא עלה.

כתיב: בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו - זה יעקב אבינו שלא האמין ולא עלה.
א"ל הקב"ה: אלו האמנת ועלית, לא היית יורד לעולם ועכשו הרי בניך משתעבדים בד' מלכיות בעולם הזה, בפיסים בהוניות בזימיות ובגלגוליות.
יכול לעולם?
תלמוד לומר: ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק - מבבל.

ואת זרעך מארץ שבים -
מגליא ומאספמיא ומחברותיה.

ושב יעקב -
מבבל.

ושקט -
ממדי.

ושאנן -
מיון,

ואין מחריד -
מאדום.

כי אעשה כלה בכל הגוים -
עו"א שהם מכלים שדותיהם עליהם הוא אומר: כי אעשה כלה - אבל ישראל שאין מכלין שדותיהן - אותך לא אעשה כלה.

ויסרתיך למשפט -
מיסרך אני ביסורים, בשביל לנקותך מעונותיך לעולם הבא.

כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרושון כי מכת אויב הכיתיך -
[מכת איוב].
באיוב כתיב: כשדים שמו ששה ראשים.
ובירושלים כתיב: והעיר נתנה ביד הכשדים.

באיוב כתיב: אש אלהים נפלה מן השמים.
ובירושלים כתיב: ממרום שלח אש.

באיוב כתיב: ויקח לו חרש.
ובירושלים כתיב: איכה נחשבו לנבלי חרש,

באיוב כתיב: וישבו אתו לארץ.
ובירושלים כתיב: ישבו לארץ יומו.

באיוב כתיב: שק תפרתי עלי גלדי.
וביררושלים כתיב: חגרו שקים.

באיוב כתיב: חנוני חנוני אתם רעי.
ובירושלים כתיב: אשר לא אתן לכם חנינה.

באיוב כתיב: כי יד אלוה נגעה בי.
ובירושלים כתיב: כי לקחה מיד ה'.

א"ר יהושע בר חנינא:
מה איוב לקה בכפלים וניתן לו שכרו בכפלים, אף ירושלים לקתה בכפלים: כי לקחה מיד ה' כפלים.
ומתנחמת בכפלים: נחמו נחמו עמי:

כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך -
א"ר אבא בר חוניא בשם רבי שמואל:
בשר ודם אינו מתקן את הרטיה עד שהוא רואה את המכה, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מתקן את הרטיה ואחר כך רואה את המכה, שנאמר: כי אעלה ארוכה לך - ואחר כך וממכותיך ארפאך - (כתוב ברמז רנ"ז וברמז ע"ו).

ציון היא דורש אין לה -
(רמז ע"ז בפסוק ולחנה אין ילדים):

ציון היא דורש אין לה -
שנו רבותניו:
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל שבעה זכר למקדש.

ומנא לן דעבדינן הכי זכר למקדש?
דכתיב: ציון היא דורש אין לה - מכלל דבעיא דרישה.

כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב -
לפי שנאמר: ויעקב איש תם יושב אהלים.
א"ל הקב"ה: אתה התחלת באהלים, חייך, כשנשוב אל ירושלים בזכותך אני חוזר.

א"ר שמואל בר נחמני:
כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי אברהם ויצחק אין כתיב כאן אלא אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם.
וכן הוא אומר: מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל:

מי הוא זה ערב את לבו -
אמר רבה בר ר' הונא:
מעלה זו יש בין ישראל לעו"א, דאילו בישראל כתיב: והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם, ואילו בעו"א כתיב: מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה', והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים.