הלוך להרגיעו ישראל -
א"ר יוסי בר חנינא:
ארבעה גזירות גזר משה על ישראל ובאו ארבע נביאים ובטלוה,
משה אמר: וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב.
בא עמוס ובטלה: חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא.
וכתיב: דוד הוא הקטן.

משה אמר: ובגוים ההם לא תרגיע.
בא ירמיה ובטל: הלוך להרגיעו ישראל.

משה אמר: פוקד עון אבות על בנים.
בא יחזקאל ובטלה, שנאמר: הנפש החוטאת היא תמות.

משה אמר: ואבדתם בגוים.
בא ישעיה ובטלה, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.

בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו -
ר' שמעון בן לקיש רמי:
כתיב: בם עור ופסח.
וכתיב: אז ידלק כאיל בפסח.
הא כיצד?
עומדים במומן ומתרפאים.
וכן הוא אומר: אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא:

הרה ויולדת יחדו -
יתיב ר' שמעון בן גמליאל ודרש:
עתידה אשה שתתעבר ותלד בכל יום, שנאמר: הרה ויולדת יחדו.
לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין כל חדש תחת השמש.
א"ל: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק ואחוי ליה תרנגולא.

ותו יתיב רשב"ג וקא דריש:
עתידים אילנות שבארץ ישראל שיטענו פירות בכל יום, שנאמר: ונשא ענף ועשה פרי - מה ענף בכל יום אף פירות כבכל יום.
לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: אין כל חדש תחת השמש.
א"ל: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק ואחוי ליה צלף.

ותו יתיב רשב"ג וקא דריש:
עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מלת, שנאמר: יהי פסת בר בארץ.
לגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: אין כל חדש תחת השמש.
א"ל: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק ואחוי ליה כמהין ופטריות, ואכלי מלת נברא בר קורא.

אז תשמח בתולה במחול -
(כתוב ברמז רי"ח):

והפכתי אבלם לששון -
לפי שבעוה"ז נהפך שמחה לאבל.
למה?
שבעה ימי אבל כנגד שבעה ימי המשתה, אבל לעולם הבא אני מחזיר את האבל לשמחה, שנאמר: והפכתי אבלם לששון.

ונחמתים ושמחתים מיגונם -
(כתוב ברמז רנ"ט):

רחל מבכה על בניה -
א"ר יצחק:
לפי שהדברים אמורים ברחל, דכתיב: אעבדך שבע שנים ברחל - לפיכך נקראו ישראל על שמה, שנאמר: רחל מבכה על בניה - ולא לשמה אלא לשם בנה, שנאמר: אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף - ולא לשם בנה אלא לשם בן בנה, שנאמר: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים - (כתוב ברמז צ"ו).

יקיר לי -
ביוקר ישראל עומדים לי.
בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא יוצא מהם מאה.
מאה נכנסים למשנה יוצאים מהם עשרה ואחד לגמרא, הדא הוא דכתיב: אדם אחד מאלף מצאתי.

ר' אבא בר כהנא אמר:
אילו בקש פרעה משקל כל אחד מישראל, אבנים טובות ומרגליות לא הייתי נותן לו.

רבי יצחק אומר:
והלא בדמים נטלם?!
משפחות של כנים, משפחות של ערוב, הוי: ביוקר ישראל עומדים לי.

הבן יקיר לי -
(כתוב ברמז קכ"ד):

כל מקום שנאמר: לי קיים לעולם.

אפרים -
(פלטני) [פלטיאני] (ברמז ע"ז).

אם ילד שעשועים -
אי זה ילד של שעשועים?
בן שתים בן שלש שנים.

ר' אבא בשם ר' לוי:
בן ארבע בן חמש שנים.

כי מדי דברי בו -
ר' יוחנן בשם ר' אבא בר כהנא:
די דבורי בו.

ר' יודן ברבי סימון אמר:
(אע"פ) [אפילו בשעה] שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו.

כי מדי דברי בו -
כי בודאי דבורי בו: דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל.

ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמני:
משל למלך שהיה לו אפיקריסין והיה מצוה את עבדו, וא"ל: נערה וקפלה, תן דעתך עליה.
א"ל עבדו: אדוני המלך, מכל אפיקריסין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה?!
א"ל: מפני שדבקה בבשרי.
כן אמר למשה לפני הקב"ה: רבש"ע, משבעים אומות אוותנטיאות שיש לך, אי אתה מצוני אלא על ישראל: ואל בני ישראל תאמר,
ואל בני ישראל תדבר,
אמור אל בני ישראל,
דבר אל בני ישראל,
ואתה תצוה את בני ישראל,
כי תשא את ראש בני ישראל.
א"ל: מפני שהם דבוקים בי, שנאמר: כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי וכו'.

א"ר אבין:
משל למלך שהיה לו פורפירון וכו' והיה מצוה וכו'.
א"ל: מפני שאותם לבשתי כשמלכתי תחלה.
כך אמר משה וכו',
אמר לו: מפני שהמליכוני על הים ואמרו: ה' ימלוך לעולם ועד.

א"ר ברכיה:
משל לזקן שיש לו מעפורת והיה מצוה וכו'.
א"ל: מפני שקבלו עליהם עול מלכותי בסיני, ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

א"ר יודן:
בא וראה כמה חבב הקב"ה לישראל, שהוא מזכירן חמש פעמים בפסוק אחד, הדא הוא דכתיב: ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו'.

תני ר' שמעון בן יוחאי:
משל למלך שמסר בנו לפדגוג והיה אומר: אכל ברי, שתה ברי, אזל ברי לבי ספרא, אתא ברי מבי ספרא.
כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה.

אר"י בר סימון:
משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, עבר אחד וראה אותו.
א"ל: מה אתה יושב ועושה?
א"ל: עטרה.
א"ל: כל מה שאתה יכול לקבוע אבנים טובות ומרגליות קבע, שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך.
כך אמר הקב"ה למשה: משה, כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל לפני שבח לפארן פאר, שאני עתיד להתפאר בם, שנאמר: ישראל אשר בך אתפאר.
למה רחם ארחמנו שני פעמים?
אלא רחם שרחם הקב"ה על מלך המשיח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין, שבכל יום ויום היו עובדי אלילים מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם, שנאמר: כל רואי ילעיגו לי וגו' כל המזמור.

ארחמנו -
בשעה שהוא יוצא מבית האסורין, שלא מלכות אחד או שתי מלכויות באים עליו, אלא מאה ועשרים מלכויות מקיפות אותו, ואומר לו הקב"ה: אפרים משיח צדקי, אל תירא מהם, כי כל אלו ברוח שפתיך ימותו, שנאמר: וברוח שפתיו ימית רשע.

על כן המו מעי לו -
כשישראל מזכירים להקב"ה מעיהם הומים לו, שנאמר: אזכרה אלהים ואהמיה, דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו.
וכשהקב"ה מזכיר את ישראל, מעיו הומים עליהם, שנאמר: כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו.

הציבי לך ציונים -
א"ר חסדא:
אין התורה נקנית אלא בסימנים, שנאמר: הציבי לך ציונים - עשה ציונים לתורה.
מאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנים הוא?
דכתיב: וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון.

ר' אליעזר אומר מהכא:
אמור לחכמה אחותי את ומודע וגו' - עשה מודיעים לתורה.

דבר אחר:
הציבי לך ציונים -
אלו המצות שישראל מצויינים בהם.

שימי לך תמרורים -
זה חרבן בית המקדש - אם אשכחך ירושלים וגו'.

שיתי לבך למסלה דרך הלכת -
אמר להם הקב"ה לישראל: באלו דרכים הלכתם עשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר: שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.

נקבה תסובב גבר -
בעולם הזה הקב"ה מחזר על ישראל שיעשו רצונו ויחזרו בתשובה, אבל לעתיד לבוא ישראל מחזרים על הקב"ה שיעשו רצונו, שנאמר: נקבה תסובב גבר.

א"ר סימון בשם ר' שמעון חסידא:
בעולם הזה אדם לוקט תאנים בשבת אין התאנה אומרת לו כלום, אבל לעתיד לבא היא צווחת ואומרת: שבת הוא!
בעולם הזה אדם הולך ומשמש עם אשתו נדה אין מי שיעכבנו, אבל לעתיד לבא האבן זועקת ואומרת לו: נדה היא!

אמר רבי תנחום בר חנילאי:
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה, שנאמר: לא טוב היות האדם לבדו.
בלא שמחה, דכתיב: ושמחת אתה וביתך.
בלא ברכה, דכתיב: להניח ברכה אל ביתך.

במערבא אמרי:
בלא תורה, שנאמר: האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני.
אמרי לה: בלא חומה, דכתיב: נקבה תסובב גבר.

רבה בר עולא אמר:
בלא שלום, דכתיב: וידעת כי שלום אהלך.

אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה -
אמר ר' אבין:
אלו המצורעים, שכל מי שהולך אצל אשתו נדה עושה בניו מצורעים והם קוראים על אבותיהם: אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו.

א"ר יוחנן:
כי הוה דריש ר' מאיר בפרקיה הוה דריש תלתא שמעתתא ותלתא מתלי ותלת קראי:

אמר ר"י:
שלש מאות משלות שועלים היו לו לר"מ, ואנן לא בא לידינו אלא שלשה:
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.
מאזני צדק אבני צדק.
צדיק מצרה נחלץ.

ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו וגו' -
ואמר: וכל בניך למודי ה'.
בעולם הזה ישראל לומדים תורה מב"ו, לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה, שהיה בשר ודם, וכשם שב"ו עובר אף למודו עובר, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדים אלא מפיו וכשם שהקב"ה חי וקיים לעולם, אף למודו.
מה שישראל לומדים ממנו אינם שוכחים לעולם, שנאמר: וירשו בית יעקב את מורשיהם ואין מורשיהם אלא תורה, שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה.