וישמע עבד מלך הכושי -
הוא היה מארבעה בני אדם שנקראו כושים:
צפורה,
וישראל,
ושאול,
ועבד מלך הכושי.

ולמה נקרא שמו כושי?
אלא כשם שהכושי נכר בעורו, כך היה נכר בפלטין של צדקיהו במעשיו הטובים, (כתוב ברמז קנ"ז).

בא אצל צדקיהו וא"ל: הוי יודע, שאם מת ירמיהו בתוך הבור נתנה העיר ביד השונא!
א"ל צדקיה: קח אתך שלשים אנשים והעלה את ירמיהו מן הבור.
ראה כמה קשה מכת הרעב, שלשים בני אדם העלוהו בקושי.
נכנס עבד מלך הכושי לבית המלך והוציא משם בלואי הסחבות ובלואי המלחים, הלך ועמד לו על הבור והיה קורא ואומר: אדוני ירמיה, ואין קול ואין עונה, שהיה סבור שמא יונתן הסופר הרשע היה.
נתן ידיו בלבושיו וקרעה והיה בוכה והולך, כיון ששמע קולו בוכה, אמר: מי הוא שקורא אותי ובוכה?
א"ל: הוא עבד מלך הכושי.
חי אתה?
סבור הייתי שהיית מת, הרי החבל תנהו תחת אצילי ידיך והמלחים, ויעלו את ירמיהו מן הבור וישב בחצר המטרה.

שים נא בלואי הסחבות -
אמר ירמיה: הלואי היה לי חדא סולם.
א"ל הקב"ה: סולם אתה מבקש?! מה זקנתך? (יט) ותורידם בחבל - אף אתה כן, וימשכו את ירמיהו בחבלים.

והיה כאשר נלכדה ירושלים -
אמר רב שמואל בר נחמני:
בכל מקום שנאמר ויהי - צרה, והיה - שמחה.

מתיבין ליה: והכתיב: ויאמר אליהם יהי אור ויהי אור!
אמר רבי:
אף היא אינה שמחה, שלא זכה העולם להשתמש באותה אורה.

מתיבין ליה: והכתיב: ויהי ערב ויהי בקר!
א"ל: עוד היא אינה שמחה, שכל מה שנברא ביום הראשון עתיד להבלות, שנאמר: כי שמים כעשן נמלחו.

מתיבין ליה: והכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום שני שלישי רביעי חמישי ששי!
א"ל: עוד היא אינה שמחה, שכל מה שברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון: חרדל צריך למתק, חטין צריך להטחן.

מתיבין ליה: והכתיב: ויהי ה' את יוסף!
א"ל: עוד היא אינה שמחה, שנזדווגה לו אותה זונה: ותשא אשת אדניו.

מתיבין ליה: והכתיב: ויהי ביום השמיני!
א"ל: עוד אינה שמחה, שבו ביום מתו נדב ואביהו.

מתיבין ליה: והכתיב: ויהי ביום כלות משה!
א"ל עוד היא אינה שמחה, שנגנז המשכן בבנין הבית.

מתיבין ליה: והכתיב: ויהי ה' את יהושע!
א"ל: אף היא אינה שמחה, שהוצרך לקרוע שמלותיו, שבאותו היום נהרג יאיר בן מנשה.

מתיבין ליה: ויהי כי ישב המלך בביתו!
אמר ליה: אף היא אינה שמחה, שבא נתן הנביא ואמר: רק אתה לא תבנה.
א"ל: אמרינן דידן אמור דידך!
א"ל: דכתיב: והיה ביום ההוא יצאו מים,
והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר,
והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו,
והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס,
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

מתיבין ליה: והכתיב: והיה כאשר נלכדה ירושלים!
א"ל: עוד היא אינה אלא שמחה, שבו ביום נטלו אפפוסין על עונותיהם.

דא"ר שמואל בר נחמני:
אפפוסין גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר: תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך: