הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר אחרי שלח אותו נבודזראדן -
אמר הקב"ה לירמיה: אוחית עמהון לבבל ואנא הוי הכא.
או את הוי הכא ואנא אחות עמהון?
אמר ירמיה: רבון העולמים, אי אנא איחות עמהון, מה אנא מהני להון?
אלא יחות ברייהון עמהון דהוא מהני להון סגי.

שלשה דברים צוה נבוכדנאצר את נבוזראדן על ירמיה:
א"ל: קחנו ושים עיניך עליו ואל תעש לו מאומה רע.
והיה ירמיה רואה כת של בחורים שלולים בקולרין, והולך ומכניס ידו ביניהם, ונבוזראדן בא ומעבירו מהם.
א"ל: חד מן תלת מילין אית בך:
או נביא של שקר אתה,
או מבעט ביסורין אתה,
או שופך דמים אתה.

או נביא של שקר אתה - דהא כמה שנין את קאים ומתנבא על הדא קרתא דתחרב, וכדו אנא חריב לה ובאיש לך.

או מבעט ביסורין - דאנא לית אנא מעיק לך, ולית יסורין חשיבין עליך כלום.

או שופך דמים את - דאי שמע מלכא מה את מתעביד לך, והוא משלח ומרים רישיה דההוא גברא, אלא אם טב בעיניך חות עמי בבבל.

ועודנו לא ישוב -
עד שנגלה עליו הקב"ה, הדא הוא דכתיב: הדבר אשר היה אל ירמיהו וגו' והוא אסור בזיקים - כביכול והוא.

ומה היה אותו דבר?
רבי יוחנן ור' אליעזר
ר' יוחנן אמר:
מזרה ישראל יקבצנו.

ור' אליעזר אמר:
כי פדה ה' את יעקב וגו'.
ודכוותה: ואני בתוך הגולה.

אמר רבי אחא: כביכול אני והוא.
עם כשהוא חוזר היה מוצא אצבעות ידים ורגלים מקוטעות ומושלכות בדרכים, והיה מלקטן ונותן לתוך טליתו ומחבקן ומנשקן ובוכה עליהם, ואומר: בני, לא כך אמרתי לכם: תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם, נטלו הגלויות את עיניהם וראו את ירמיה שפירש מהם, געו כלם בבכיה וצווחו: רבינו ירמיה, הרי אתה מניחנו!
שם בכו, שנאמר: על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.
ענה ירמיה וא"ל: מעיד אני עלי שמים וארץ, שאם בכיתם בכיה אחת, עד שהייתם בציון לא גליתם.