ילקוט שמעוני, ירמיהו פרק מא
המשך סימן שכז
ויהי בחדש השביעי -
(כתוב ברמז רנ"ב).
ויבאו אנשים משכם משלו וגו' -
ערי יהודה בחרבנן מנא לן דבעי קריעה?
שנאמר:
ויבאו אנשים משכם משלו ומשומרון ושמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים.
סימן שכח
ועשרה אנשים נמצאו בם ויאמרו אל ישמעאל אל תמיתנו -
זה שאמר הכתוב:
אם ישמעו ויעבודו יבלו בטוב ימיהם ואם לא ישמעו בשלח יעבורו - אם שומעים ישראל להקב"ה ועובדין אותו אמלא ימיהם בטובה.
כשם שאמר דוד:
ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
וכשם שאמר משה:
את מספר ימיך אמלא.
יבלו בטוב ימיהם - אתה מוצא שתי שנים עשתה הארץ פירות מרובים, מה שלא עשתה כל ימות העולם:
שנה אחת בכניסתן לארץ - ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת.
וכתיב: (כא)
ויכרתו משם זמורה ועשרה בני אדם טוענים אותו.
ושנה אחת שגלו מן הארץ - דכתיב:
ועשרה אנשים נמצאו בם ויאמרו אל ישמעאל אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה חטים ושעורים - שלא היה להם מקום היכן ליתן והיו טומנים אותם בשדה.
וכתוב אחד אומר:
טובים היו חללי חרב מחללי רעב - ואילו שמעו שלהם היה.
ואם לא ישמעו בשלח יעבורו - שלח מעל פניו ויצאו.
והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליהו -
וכי גדליהו הרגם והלא ישמעאל הרגם?
אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגם.
א"ר אבא:
האי לישנא בישא, אע"ג דלקבולי לא איבעי ליה, למיחש ליה מבעי ליה.