(כב) ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו -
רבי עקיבא אומר:
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר - צא ואמור להם: בזכותם היה מדבר עמו, שכל ל"ח שנה שהיה כעס על ישראל לא היה מדבר עם משה, שנאמר: ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה ויהי דבר ה' אלי לאמר - אלי היה הדבור.

א"ר שמעון בן עזאי:
איני כמשיב על דברי רבי, אלא כמוסיף על דבריו, ולא עם משה בלבד נדבר בזכותם של ישראל, אלא אף עם שאר כל הנביאים, לא נדבר עמהם אלא בזכותם של ישראל, שנאמר: ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר ה' אלי לאמר.
ואומר: ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהן.

וכן אתה מוצא בברוך בן נריה, שהיה מתרעם לפני המקום ואמר: אוי נא לי כי יסף ה' על מכאובי - נשתניתי מכל תלמידי הנביאים.
יהושע שמש את משה ושרתה עליו רוח הקדש.
אלישע שמש את אליהו ושרתה עליו רוח הקדש.

ואני מה נשתניתי מכל תלמידי הנביאים?
יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי - ואין מנוחה אלא נבואה, שנאמר: ותנח עליהם הרוח. ואומר: ונחה עליו רוח ה'.
ואומר: נחה רוח אליהו על אלישע.

בוא וראה מה המקום משיבו?
כה אמר ה' הנה אשר בניתי אני הורס ואתה תבקש לך גדולות - ואין גדולות אלא נבואות, שנאמר: ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע.
קרא לי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות.
בן נריה:
כרם אין - סייג למה?
צאן אין - רועה למה?
מפני מה?
כי הנני מביא רעה אל כל בשר ונתתי לך את נפשך לשלל.
הא בכל מקום אתה מוצא שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכותם של ישראל.

והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה -
כתיב: כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד.
וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד.
בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד - הא בשלשתם חזרו ובשלשתם נפלו.
הראשונה בימי סנחריב, שנאמר: הוי היורדים מצרים לעזרה.
והשני בימי יוחנן בן קרח: והיתה החרב אשר אתם יראים ממנו שם תשיג אתכם וגו'. והשלישי בימי (סריגיסוס) [טרכינוס]: הא בשלשתם חזרו ובשלשתם נפלו.